הפרת סימן מסחר – לא הגזמתם?

לאחרונה אישר בית משפט אמריקאי תביעת הפרת סימני מסחר די בעייתית, לא על בסיס הפרת סימן מסחר בהטעית הצרכנים אלא בטענת "דילול", וחבל. ראו עניין לואי ויטון נ' יונדאי.

נתחיל בפרסומת. הפרסומת של יונדאי נעזרת במוטיב – "מה אם כולם יוכלו להשתמש במוצרי יוקרה" וכמובן הקו מנחה הוא שיונדאי הוא רכב יוקרה נגיש לכל. לצורך כך הציגה יונדאי כמה מקרים – בדויים בבירור – של יוקרה להמונים, בין היתר באמצעות סימני מסחר ולוגואים שמשדרים במוחנו יוקרה. בסדר.

יונדאי אפילו פנתה לבעלי הסימנים הנכללים במטרה לקבל את אישורם לשימוש בסימן שלהם.

אם לא שמתם לב, בשניה השלישית לפרסומת רואים כדורסל שנושא עליו סימנים המזכירים יחסית את הסימנים של חברת לואי ויטון המופיעים בין השאר על התיקים שביצורה. למשך כשניה בערך…

מסתבר שלואי ויטון הינה תובעת די אקטיבית ביחס להגנה על סימני המסחר שלה, ולאחרונה היו לה מספר נצחונות – והפסדים – ידועים.

אילו לואי ויטון היתה מציעה כדורסל שכזה, אין ספק שהיו עליו קופצים לא מועטים, ואפילו התגובות לפרסומת הזו כבר כללה כמה פניות כאלו, אלא שבמקום להשתמש במוניטין וביוקרה שהפרסומת מקנה לה כדי לחזק את שמה ואת סימן המסחר שלה, בחרה לואי ויטון בנתיב המשפטי.

פרופ' גולדמן שסיקר את הנושא מציין גם שהפרסומת לא היתה הצלחה, בלשון המעטה, והוסרה לאחר חמישה שידורים. כלומר, התביעה כולה מתייחסת לשימוש בסך הכל של 5 שניות בסימן "דומה" לסימן של לואי ויטון.

בית המשפט קבע שלמרות שסימן המסחר טושטש מעט ולא היה דומה במדוייק (דוקטרינת ה-Blurring האמריקאית), הרי דווקא עצם הצפיה המהירה בו גרמה לקהל לחוסר יכולת להבחין בהבדלים ולכן הגנת הטשטוש אינה מתקיימת כאן. נדמה שבמצב כזה, וכשמדובר במוצר שכלל אינו בייצור אצל לואי ויטון (ולא נגרם לה כל נזק כתוצאה מכך, אלא – אם בכלל – רווח מוניטין), ההחלטה לוקחת את הדין מעט קדימה מדי.

בית המשפט מוסיף ומוצא שה"שימוש במסחר" של סימן המסחר היה מכוון, למרות שלואי ויטון לא מכרה כדורי סל כאלו. הנימוקים התבססו על כך שיונדאי ביקשה את רשותם של מותגים אחרים שהוזכרו בפרסומת, אך לא את של לואי ויטון וסיבות נוספות. אלא שגם אם כוונת יונדאי היתה ליצור אסוציאציה דומה ללואי ויטון, בפועל לא נעשה כל שימוש במסחר במותג הדומה.

עוד צריך לזכור כי החקיקה הפדרלית האמריקאית (בניגוד לאחותה הישראלית המפגרת אחריה במידת מה) מכירה בשימוש הוגן כהגנה בטענת הפרת סימן מסחר. יונדאי לא זכתה להגנה זו כיוון שהשימוש שביצעה היה סאטירה (על ערכי החברה בכללותם) ולא פארודיה ("הערה" על המותג הספציפי).

מצב כזה בו גם בשביל שימוש כה קצר, של סימן מטושטש, ביחס למוצר שטרם נברא ואינו כרוך בנזק כלשהו, מחוייב המשתמש לקבל אישור מבעל הסימן מראש או להיות צפוי לתביעה גדולה, הינו מצב בעייתי ביותר למכלול חיי המסחר שלנו, ומוטב שהחלטות כאלו לא היו מתקבלות.

אני אשמח אם מי שמעוניין להרחיב בחוסר ההגיון של ההחלטה האמורה יקרא את דעתו המלאה של פרופ' גולדמן המקושרת מעלה.

המאמר נכתב ונבדק ע"י עורך הדין יורם ליכטנשטיין.

המאמר אינו המלצה ואין להסתמך עליו אלא לפנות לייעוץ ספציפי. המאמר אינו עדכני ונותר באתר רק בשל העניין בתוכנו.

עודכן לאחרונה ב-19.1.2022.