אין אנונימיות בסטטוסים וטוויטים

בבלוג של פרופ' גולדמן הופנינו לפסיקה אמריקאית חדשה ומעניינת, אם כי די אינטואיטיבית לעוסקים בתחום. המדובר בפרשת  Stern v. Does, 09-cv-01986 (C.D. Cal.; Feb. 10, 2011).

 באותו עניין פנה עו"ד לרשימת ה- listserv של איגוד הצרכנות של עורכי הדין מלוס אנג'לס ושאל האם נתקלו בבעיות בחיוב יתר של משרד רואה חשבון מסויים. פניה בת 23 מילים. חבר ברשימה ראה את הפניה והעביר אותה לאחותו, שנעזרה בשירותי אותו משרד רואי חשבון והעבירו את ההודעה לידיעתם.

 עורך הדין תבע על הפרת זכויות היוצרים שלו בטקסט ובין היתר הסתמך על חובת הסודיות של חברי הרשימה לפי תקנון הרשימה. בית המשפט קבע שחובת סודיות היא עניין אחד ובעלות בזכויות יוצרים היא עניין אחר, כאשר כל אחת מהן יש להוכיחה בנפרד והיא מקימה סעדים נפרדים.

 הקביעה היותר מעניינת היא שהטקסט בהודעה נעדר יצירתיות מספקת. בית המשפט הכיר בהלכה לפיה גם טקסט קצר יכול להיות מוגן ונותן את דוגמת הג'אברווקי של לואיס קרול.

 אתנחתא קומית – מי שלא מכיר, הנה השיר והנה ההסבר בויקיפדיה:

Twas bryllyg, and ye slythy toves

Did gyre and gymble in ye wabe:

All mimsy were ye borogroves;

And ye mome raths outgrabe.

 כלומר, כל יצירה יכול ויהיה בה יצירתיות אפילו אם היא קצרה. עם זאת, ככל שהיא יותר קצרה – היצירתיות צריכה להיות ניכרת יותר. היצירה שיצר התובע נעדרה יצירתיות מספקת כדי להגן על יצירה בת 23 מילים בלבד.

כאשר ניתן להביע את אותה יצירה בדרכים שונות, אך השוני ביניהן הוא טריוויאלי, לא תיוחס יצירתיות ליצירה.

 בית המשפט משיך ומוצא שהשימוש שנעשה ביצירה היה שימוש הוגן (להזהיר את משרד רואי החשבון על סכנת לשון הרע שעורך הדין מפיץ אודותיהם), אך זה הו נושא מעניין פחות בפסק הדין הזה.

 פסק הדין הזה נושא בחובו גם השלכות נוספות, למשל לשאלת הזכויות בסטטוסים, טוויטים ופוסטים קצרים. שימו לב – כדשי שיצירות אלו תהיינה מוגנות, מידת היצירתיות בהן צריכה להיות משמעותית ולא טריוויאלית.

תגובות גולשים