קרדיט (זכות מוסרית) – האם אלמנט חשוב בדיני זכויות יוצרים?

פעמים רבות טענת ההגנה של מפר זכויות יוצרים היא "אבל נתתי קישור וקרדיט, מה הבעיה"?
מסתבר שיש בעיה. קישור וקרדיט אינם פותרים את בעיית הפרת זכות היוצרים, אלא מונעים טענה בדבר הפרת זכות מוסרית.
 
בדין הישראלי, הקרדיט (זכות ההורות – attribution ) הוא חלק משאלת הזכות המוסרית, בעוד שבינו לבין זכות יוצרים אין השפעה רבה, למט ממקרים מסויימים דוגמת בשאלה האם ניתן להנות מהגנת השימוש ההוגן, כמו גם בשאלת היקף הפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים וכדומה.
 
מצד שני, האם לבעלי הזכויות – הקרדיט עצמו אינו בעל חשיבות רבה?
פרופ' גולדמן מפנה אותנו למאמר של כריסטופר ספרינגמן שמנסה לבחון מה משקל זכות הייחוס ("הקרדיט") בזכויות קניין רוחני.
כותב המאמר חושף (על בסיס ניסויים שערך ופירט במאמר), כי יוצרים מסכימים בדרך כלל לקבל סכומי כסף נמוכים בהרבה בתמורה לייחוס ופרסום בהיקף משמעותי. כאשר צלמים מקצועיים הועמדו בין הברירה של פרסום במדיה משמעותית לעומת תשלום גבוה בעבור התמונה, מרביתם העדיפו את הפרסום (והדבר מדבר בעד עצמו. בעולמנו אנו, עיקר ההשקעה של היוצרים השונים הינה בנסיון להביא את הקהל להכיר ביצירתם).
כלומר, היוצרים עצמם מכירים בנטל הכבד שמחייב אותם להתגבר על מכשולים משמעותיים בהפצת התכנים והגעה לקהל הלקוחות באופן שיאפשר היכרות עם יצירתם ועימם. נדמה לי שכל אמן ויוצר, מבין זאת בעצמו, מבלי שיהיה צורך במחקרים שיאמרו זאת.
 
כותב המאמר מוסיף אלמנט מעניין, והוא שקביעת חובת מתן קרדיט בכל מקרה בעצם תפגע ביוצרים, בכך שהיא תיטול מהם את אחד מאמצעי המשא ומתן להשגת מחיר גבוה יותר תמורת ויתור על הקרדיט. בדין הישראלי, אכן הזכות המוסרית ניתנת לויתור ואינה מנדטורית.
 
אנצל מאמר זה כדי להבהיר נקודה חשובה שחוזרת על עצמה בפניות רבות של לקוחות – גם אם נתתם קרדיט, גם אם נתתם לינק למקור וגם אם אתם תורמים ליוצר ולא פוגעים בו – ברוב המקרים העתקה או שימוש ביצירה מוגנת יהיה אסור.
מצד שני, גם אם השימוש שאתם מבצעים ביצירה מוגן – שימוש בלי מתן קרדיט יחשב הפרה של הזכות המוסרית.

עורכי דין ורשתות חברתיות

רשתות חברתיות ועורכי דין. כיצד עורכי דין פועלים ברשתות חברתיות וכיצד מומלץ להם לפעול.

אני שמח להזמין אתכם (ולפחות את עורכי הדין מביניכם) ליום עיון מרתק שיערך על ידי מחוז תל אביב ומרכז של לשכת עורכי הדין על נושא זה ביום שלישי, 8 מאי 201216:45 – 20:15.

יום העיון תוכנן על מנת לחשוף בפני עורכי דין את הידע הנדרש בהתנהלות באינטרנט וברשתות החברתיות; לדון בשאלה כיצד מקיימים נוכחות פעילה ומושכלת ברשת האינטרנט, כיצד תורמים ללקוחות המשרד ואף מקדמים את המשרד במקביל.

לפרטי ההשתלמות ולהרשמה אליה, בקישור הזה.

תנאי השימוש של פייסבוק – מחייבים?

בעיות רבות מתעוררות תמיד בשאלה – האם תנאי שימוש, תקנון ומדיניות פרטיות של אתר הם הסכם המחייב את הגולשים או לא?
פעמים רבות הסוגיה הזו מוכרעת באופן שבו האתר גורם לגולשים להסכים באופן פעיל לתנאי השימוש שלו, ומסתבר שפייסוק עושים משהו אחד נכון.
 
בפסק הדין בעניין Fteja v. Facebook, Inc. בית משפט ניו יורקי פדראלי פסק שסעיפי הסמכות המקומית וברירת הפורום לדיון משפטי (=בית המשפט) הנכללים ב"תנאי השימוש" של פייסבוק (Statement of Rights and Responsibilities) הינם מחייבים.
נקבע כי הגולש הסכים לתנאים אלו כאשר נרשם לפייסבוק.
בית המשפט דן פחות בשאלה האם מדובר בהסכם דפדפן (“browsewrap”) או הסכם הקלקה (“clickwrap”) והתמקד יותר בשאלה – האם פייסבוק סיפקה לגולש הודעה מספקת על תחולת תנאי השימוש שלה.
 
התובע טען שפייסבוק ניטרלה את חשבונו בלי צידוק מתאים ותך אפליה אסורה באופן שגרם לו פגיעה נפשית ופגיעה בשמו הטוב בין מכריו וחבריו.
פייסבוק פנתה וביקשה להעביר את הדיון לקליפורניה הצפונית על בסיס סעיף ברירת הדינים וסמכות השיפוט המקומית בתנאי השימוש שלה. פייסבוק טענה שהגולש הקליק ואישר באופן מפורש כי קרא את תנאי השימוש והם מוסכמים עליו ומחייבים אותו. התובע טען שאין שום הוכחה לכך שהסכים לתנאי ברירת הדינים והסמכות שם וכי הוא אינו זוכר שאי פעם אישר את תנאי השימוש.
 
בית המשפט בדק את תהליך ההרשמה לפייסבוק ולטכניקה של אישור ההסכמים, לרבות הרשמה באמצעות כפתור שהוצב ליד הטקסט הבא:
“By clicking Sign Up, you are indicating that you have read and agree to the Terms of Service.”  ואשר בו היה גם קישור לתנאי השימוש עצמם.
אכן, תנאי השימוש היו זמינים רק באמצעות לינק ולא היו חשופים מול הגולש מיידית, אולם למרות זאת על הגולש היה לנקוט בפעולה אקטיבית של הקלקה על כפתור שמאשר כי הוא קרא את התנאים.
 
מה ניתן ללמוד מהחלטה כגון זו?
מדובר בתנאי שימוש שהוצגו בצורה שהיא פחות מאופטימלית אך בכל זאת נאכפו, אפילו כשהתובע טען שלא היה מודע להם ולא קרא אותם. לכן, למרות ההחלטה, המלצתי היא לבעלי אתרים לוודא שתנאי השימוש שלהם יהיו חשופים בעצמם למשתמשים, אשר ידרשו לגלול אותם עד תומם טרם הקלקה על "אני מסכים", ולחילופין, לכל הפחות – חובה לכלול הודעה ברורה וחד משמעית (אולי בפונט גדול מהרגיל או בצבע בולט) בדבר תקפות התנאים שכל גולש בהכרח יהיה חשוף אליה. על התנאים להיות מקושרים בקישור לאותה הודעה ומומלץ לאפשר להוריד או להדפיס את התנאים למי שמעוניין בכך. גם בתנאים עצמם חשוב שהם יהיו קריאים וברורים בהתחשב בנסיבות וכן שהסעיפים החשובים בהם יוצגו במפורש ואולי יודגשו (בדרך כלל מדגישים את סעיפי הגבלת והסרת האחריות במיוחד).

זכויות יוצרים וצדק חברתי

זכויות יוצרים וצדק חברתי. הילכו שניים בלתי אם נועדו?

אתם מוזמנים ליום עיון מרתק שעורכת הועדה לקניין רוחני של המחוז בה אני חבר. אמור להיות מרתק לאור מה ששמעתי עד עכשיו.

 

להרשמה ופרטים ראו כאן.

ההוביט – הפרת סימן מסחר

טק דירט מספר לנו את סיפורו של ההוביט. ולא סתם הוביט – סימן המסחר ההוביט.

מסתבר שישנו גוף המחזיק בזכויות (לא ברור אילו זכויות, האם סימן מסחר או זכויות יוצרים) ביחס לשם "ההוביט" (כן כן) וגוף זה איים על פאב בריטי לא גדול שנקרא … "ההוביט" ופעיל כבר מעבר ל-20 שנה..  

מסתבר שהפאב אף עושה שימוש בדמויות מתוך הספר "ההוביט", דמויות של טולקין (גנדאלף, פרודו וחבריהם) ואפילו צילומו של אליה ווד, מהסרט. אבל על תביעה שכזו יש לשאול … באמת……???

שימוש כזה ממש מפריע לבעלי הזכויות???

כלומר, בהחלט יתכן שמדובר בהפרת זכות כזו או אחרת, אבל אני אשאל שוב… באמת???

נדמה לי שזה הוא עוד מקרה בו בעל הזכויות מנסה כל כך להגן על זכויותיו, שהוא יוצר לעצמו נזק מול קהל המעריצים שהיה נהנה יותר משיתוף םעולה (ולבסוף גם בעל הזכויות היה נהנה).

אני במקומם אולי אפילו הייתי תורם תכנים לפאב כזה, מוכר באמצעותם סחורות שלי ועוד מנגנונים אחרים, שיכולים בקלות להחליף את העמידה הדווקנית על הזכויות.

 

מה דעתכם?

 

עדכון – אחרי מספר ימים מסתבר שגם בעלי הזכויות חושבים כמוני, וטק דירט מדווח על פניה שלהם לפאב בהצעה לרכוש רשיון שימוש במחיר נמוך יחסית לשמות האמורים.

איך אני אוהב להגיד "אמרתי לכם…."

איך עורכים תקנון או תנאי שימוש מחייבים?

"למה אני צריך תקנון, אני בסך הכל אתר קטן".

את המשפט הזה על גירסאותו השונות אני שומע בלי סוף. אבל בפועל, מתברר כי אתרים רבים שלא דאגו שהתקנון שלהם יהיה תקף, ינוסח כמו שצריך ויגן עליהם – מוצאים את עצמם במצוקה כאשר מוגשת תביעה. להלן אבקש להבהיר מספר נקודות חשובות בעת כתיבת תקנון אתר.

דיני חוזים קלאסיים ויחסיהם לתקנון אתר

דיני החוזים ה"קלאסיים" מבוססים על ההנחה לפיה הסכם או חוזה נכרת באמצעות הצעה מחד וקיבולה של ההצעה מנגד. כלומר – צד אחד מציג את התנאים שהוא מעוניין להתקשר בהם עם חברו, וחברו יכול לקבל או לדחות את התנאים. אם קיבל חברו את ההצעה – נכרת הסכם על בסיס התנאים המשפטיים והמסחריים שפורטו בהצעה.

אלא שכאשר מדובר בתקנון או תנאי שימוש של אתר, המנגנון המוכר בחקיקה אינו מתאים.

תקנון אתר כחוזה מקוון, clickwrap

הסכמי Shrink-wrap נוצרו במסגרת מכירה קמעונאית של מוצרי מדף כשאין יכולת כלכלית לנהל מו"מ אודות תנאי הרכישה בכל רכישה מחדש. תוכנות, למשל, מגיעות כשהן שמורות על אמצעי זכרון כלשהו (תקליטור למשל) וארוזות באריזות ניילון-נצמד אטומות הרמטית (כמובן שכיום עם שירותים דוגמת STEAM ובכלל מודל SAAS ההנחה הכללית האמורה אינה תמיד מתאימה). הסכמי Shrink-wrap הינם הסכמים המוצמדים על גבי קופסת האריזה או בתוכה, אך מחוץ לאריזת הניילון הנצמד. משפתח אדם את אריזת הניילון הנצמד, רואים אותו כמי שהסכים לתנאי רישיון השימוש בתוכנה המפורטים בהסכם הרשיון. הסכמים אלו התאימו במיוחד למוצרי מדף (כגון משחקי מחשב) המופצים לקהל הרחב באמצעות מפיצי ביניים.

כלומר, הסכמי Shrink-wrap היו ה"הצעה" החוזית, ואילו פעולת פתיחת הניילון עצמה נקבעה בהם כ"קיבול". אדם שאינו רוצה לקבל על עצמו את תוכן ההסכם – אל לו לפתוח את הניילון הנצמד.

הסכמי Click-wrap (הידועים גם כהסכמי Point and click) הינם פיתוח אינטרנטי של הסכמי Shrink-wrap. בהסכם Click-wrap מופיעים פרטי ההסכם על צג המחשב בעת ביצוע פעולה כלשהי המצריכה הסכמה או רישיון של בעל התוכנה או המידע, ורק פעולה אקטיבית של הגולש, דוגמת הזזת העכבר והקלקה על התיבה "אני מסכים" תאפשר לו גישה לתוכן אותו הוא מחפש.

בהסכמי Click-wrap עצם הצגת ההסכם על הצג הינה ההצעה, בעוד שפעולת ההקלקה של הגולש (או מילוי פרטיו האישיים) מהווים קיבול.

הסכמי Browse-wrap הינם הסכמים מעט יותר עקיפים מהסכמי ה- Click-wrap והם כוללים בדרך כלל קישור שיש להקליק עליו על מנת להחשף לנוסח החוזה (הקישור יכול וייקרא למשל "תנאי שימוש" או "רישיון שימוש", "תקנון" או כל לשון דומה אחרת). הקישור מוביל את הגולש לתנאים שבעל האתר מבקש שיחולו על הגולשים באתרו, אולם אין חובה להקליק עליו ולמעשה לא מבוצעת פעולת ה"קיבול" הקלאסית של דיני החוזים.

פעמים רבות הכירו בתי המשפט בהסכמים כגון אלו (הסכמי תקנון ותנאי שימוש) כמחייבים. למשל –

  1. בעניין ProCD v. Zeidenberg הכיר בית המשפט לערעורים של ארה"ב עוד בשנת 1996 בהיותו של הסכם תקנון מסוג Shrink-wrap הסכם מחייב לכל דבר ועניין, ביחס לרוכש תקליטור הכולל ספר טלפונים אלקטרוני שניסה להפיצו בניגוד לתנאי הרשיון שפורטו בהסכם.
  2. בעניין Lan Systems v. Netscout Service אכף בית המשפט האמריקאי הסכם תקנון מסוג  Click-wrap למרות שתנאי ההסכם הופיעו רק לאחר סיום הרכישה, בשל עצם פעולת ההקשה על המקש "אני מסכים", שנקבעה כקיבול מחייב.
  3. בעניין Register.com v. Verio נאכפו תנא שימוש מסוג Browse-wrap למרות שהגולש לא נדרש כלל להקליק על כפתור המציין את הסכמתו. רשם האינטרנט WHOIS קבע באתר כי הגשת שאילתא כמוה כהסכמה לתנאי התקנון המפורטים באתר. בית המשפט קיבל את עמדת האתר, וקבע כי לאור הניסוח המפורש של תנאי השימוש הרי Verio הסכימה לתנאי השימוש באתר בעצם הגשת השאילתא בו.
  4. בעניין Pollstar v. Gigmania נאכף הסכם תקנון מסוג Browse-wrap למרות שתנאי התקנון פורסמו בדפים הפנימיים שבאתר, שכן הגולש הופנה לדפים אלו במשפט "השימוש כפוף לתנאי הרישיון".

חשוב לשים לב שבמקרים אלו בהם הוכרה תקפותם של אותם תקנונים בוצעה על ידי המשתמש פעולה אקטיבית כלשהי שביטאה את הסכמתו לתוכן ההסכם ותהקשרות בו.

בתי משפט אחרים נטו שלא לתת תוקף לתקנונים במצבים בהם לא היה ברור כי הגולש אכן ראה את תנאי התקנון או הסכים להם מפורשות, באמצעות פעולה אקטיבית. בעניין Specht v. Netscape למשל, בית המשפט לא הסכים לקבוע כי די במשפט בתחתית העמוד המזמין את גולשים לקרוא את התקנון כדי ליצור הסכם מחייב משהוקש כפתור ההורדה (download). נפסק שגולש סביר לא היה אפילו רואה משפט זה אלמלא סרק את העמוד עד תחתיתו וכי אין סיבה אמיתית לגולש לעשות כן.

מהפסיקה (בעיקר הזרה, אם כי גם בארץ מתחילה להתגבש פסיקה דומה) עולה כי תקנון ותנאי שימוש הינם הסכמים אכיפים אולם בכפוף להתקיים תנאים מסויימים. מוטב יהא למקים אתר אינטרנט המעוניין להסדיר את מערך היחסים בינו לבין גולשיו, להבין את ההלכה החלה בתחום זה, ולוודא כי האתר שלו עומד בצורה המיטבית בדרישות שהועלו בפסיקה.

ניסוח תקנון ותנאי שימוש

בעל אתר המבקש לכלול באתרו תקנון מחייב מוטב שינסה לפעול בהתאם לכללי האצבע הבאים (כמובן שמדובר בכללים לא מחייבים שאינם ממצים ויש להתאימם לכל אתר ודרכי פעולתו באופן ספציפי):

  • יש לדאוג להצהרה ברורה (מבחינה לשונית) וקריאה (מבחינה חזותית), לפיה המשך הפעילות באתר כפוף לתנאי ההסכם. יש להודיע לגולש מפורשות כי ביצוע פעולה כלשהי שתוגדר במפורש כופפת את הגולש להוראות ההסכם ולדאוג כי תבוצע פעולה אקטיבית שאינה "גלישה" באתר בלבד.
  • רצוי שהגולש יאלץ לנקוט בפעולה אקטיבית המלמדת על הסכמתו דוגמת הקלקה על כפתור "אני מסכים".
  • יש לוודא שנוסח ההסכם עצמו (לא רק הפניה אליו, ככל הניתן) יהיה זמין בקלות יחסית לגולש במהלך שימוש רגיל באתר ועוד טרם לשימוש הראשוני בו (אם מדובר בתוכנה). למשל, כדאי להציג את התקנון בחלון POP-UP ניתן לגלילה בעת קבלת ההסכמה.
  • על ההסכם להיות מנוסח באופן ברור ולהיות קריא, ברור (אף למי שאינו עו"ד) וזמין בקלות רבה יחסית במהלך שימוש סביר באתר. רצוי שההסכם יהיה קצר ולא יכלול תנאים מקפחים (שכן בארץ יחול עליו אף חוק החוזים האחידים, הפוסל תנאים מקפחים בחוזה אחיד).
  • יש לוודא שגולש שאינו מסכים להסכם, לא יוכל להמשיך ולעשות שימוש בחומר שבאתר.
  • רצוי שתנאי ההסכם יהיו הגיוניים וסבירים ויתאימו את עצמם לאופי הפעילות הספציפית.
  • אם מדובר ברכישת מוצר – יש לשים לב שמתקימות כל דרישות הדין ביחס לקניית מוצר, אפשרות החזרתו ועוד.
  • יש לשמור רשומה פנימית המלמדת על הסכמתו האקטיבית של כל גולש.

כמובן, שכללים אלו הם כלליים ביותר, ויש להתאימם לכל אתר או לכל הסכם באופן ספציפי.

עוד חשוב לשים לב שלא די בתקנון במרבית האתרים, ויש צורך מהותי להכין מדיניותץ פרטיות ספציפית ומסודרת שתמנע מצבים בהם האתר יפר את חוקי הגנת הפרטיות ומאגרי המידע, אלא שעל כך בפעם אחרת.

מלחמת גוג(ל) ומגוג(ל)

כזה עוד לא ראיתם.

מלחמת העולם הראשונה החלה בגלל רצח הארכי דוכס פרדיננד. המלחמה האחרונה בעצם ימים אלו החלה בגלל גוגל.

 כן כן, בחיי. בגלל גוגל.

בלוג מנועי החיפוש מדווח שמפקד בצבא ניקרגואה אשר הסתמך על מפות גוגל, הוביל את כוחותיו לאזור ליד אגם סן חואן, לאורך הגבול בין ניקרגואה לקוסטה ריקה. כוחותיו התמקמו במקום, הסירו את דגל קוסטה ריקה ש"במקרה" היה ממוקם שם והניפו את דגל ניקרגואה. לאחר מכן המשיכו בנקיונו של נהר שהיה באזור ושפיכת הלכלוך בשטחה של קוסטה ריקה.

המפות הרשמיות מלמדות שהשטח המדובר שייך לקוסטה ריקה אבל המפקד החליט להסתמך על מפות גוגל, שקבעו שהשטח שייך לניקרגואה.

עוד מתברר כי מפות בינג מראות דווקא את השטח בצורתו הנכונה.

 גוגל הסבירה שהיא אינה מודעת למקור הטעות במפות שלה. לאחר מכן אף טענה כי את המפות המקוריות סיפק לא אחר מאשר משרד ההגנה האמריקאי.

 המתח באזור גבר, ולמרות שלקוסטה ריקה אין ממש צבא, אין ספק שהמקום רותח. אם תרצו לקרוא עוד, גשו לקישור שנתתי למעלה.

 ברוכים הבאים למלחמת העולם השלישית בחסות גוגל מפות.

מה שאני לא מבין – הניקרגואים ראו את דגל קוסטה ריקה במקום, והסירו אותו. זה לא הפיל להם אסימון????

הפרת רשיון או הפרת זכות יוצרים?

שמע שאלה משעממת ולא מעניינת? תחשבו שנית. יש לכך משמעות כספית ומשפטית לא מבוטלת בתביעות רבות. ראו דוגמא.

 לפני כמה ימים הוציא בית המשפט האמריקאי במחוז התשיעי (בית משפט "נחשב" יחסית בתחומי הקניין הרוחני והאינטרנט) החלטה מעניינת בנושאי הפרות רשיון והפרות זכויות יוצרים.

 עיקרה של ההחלטה פרשה שיזמה חברת MDY, יצרני בוט ה-Glider, בעקבות פניה של בליזארד (World of Warcraft מצלצל מוכר?) האליה צורף מכתב Cease and Desist. MDY הפיצה "בוט" שמטרתו לשחק עבור השחקנים ב-WOW ובליזארד לא אהבה את הרעיון.

המממ, למה שתרצו שמישהו ישחק עבורכם במשחק שלכם? התשובה הפשוטה היא – כדי לצבור נסיון ומשאבים (משהו דומה ל-gold farming אבל במשאבי משחק).

 בבית המשפט הראשון, באריזונה, נקבע ש-MDY מפרה הפרה תורמת את זכויות היוצרים של בליזארד (כלומר, גורמת למשתמשים להפר ומעודדת אותם) וכן את תנאי רשיון השימוש. כלומר, העמדה הבסיסית היתה שהמשתמשים המפעילים בוט בניגוד לתנא השימוש מפרים את זכות היוצרים של בליזארד ולכן MDY אחראית בהפרה תורמת המעודדת את הפרת המשתמשים.

 לגבי הפרת זכות היוצרים, טענה בליזארד להפרה של תנאי השימוש שלה, שקובעים –

 “You agree that you will not (i) modify or cause to be modified any files that are a part of the Program or the Service; (ii) create or use cheats, bots, “mods”, and/or hacks, or any other third-party software designed to modify the World of Warcraft experience; or (iii) use any third-party software that intercepts, “mines”, or otherwise collects information from or through the Program or the Service. Notwithstanding the foregoing, you may update the Program with authorized patches and updates distributed by Blizzard, and Blizzard may, at its sole and absolute discretion, allow the use of certain third party user interfaces.”

 אין חולק שהגליידר מפר את התנאי הזה. אבל הדגש בתיק זה נבע מהפרה שבוצעה על ידי המשתמשים, ו-MDY לא ביצעה הפרה אלא רק סייעה (אולי) להפרה, קרי – הפרה תורמת.

 בית המשפט של הערעור ביצע אבחנה מעניינת לגבי ההפרה הנדונה.

בית המשפט קבע, שאם המשתמש מבצע הפרה של זכות יוצרים בלעדית, הרי זו הפרת זכות יוצרים ואזי זכאי הנפגע לסעדים הקבועים לעניין זה בחוק כמו פיצויים ללא הוכחת נזק, צו מניעה וכדומה. אילו היה מדובר בהפרת זכות יוצרים (של המשתמשים), הרי שמי שסייע לה ועודד אותה היה נחשב מפר הפרת תורמת.

 לעומת בית המשפט הראשון, קבע בית המשפט שלערעור, שהפרת תנאי רשיון שאינם קבועים בחוק כזכות בלעדית ליוצר, אינה מהווה הפרת זכות יוצרים אלא רק הפרת הסכם, ואזי הסעדים והזכויות משתנים. הנפגע אינו זכאי לפיצוי בלא הוכחת נזק, צו מניעה אינו הסעד הראשון במעלה וכדומה.

 כך למשל אם הרשיון אוסר על יצירת יצירה נגזרת, הרי מדובר בזכות בלעדית של בעל זכות היוצרים והפרת הרשיון בנושא זה כמוה כהפרת הזכות. מנגד, איסור על הפרעה לשחקן אחר אינה זכות בלעדית לבעל זכות היוצרים אלא זכות חוזית "רגילה", שאינה הפרת זכות יוצרים.

 התנאים לכך שמדובר בהפרת זכות יוצרים, להבדיל מהפרת רשיון, הינם שעל הפעולה המפרה לחרוג מהיקף הרשיון, כמו גם להיות אחת מהפעולות השמורות בחוק באופן בלעדי לבעל זכות היוצרים.

 לאבחנה זו חשיבות מכמה בחינות, הן מבחינת עצם שאלת האחריות והן מבחינת הסעד והפיצוי. אם מדובר בהפרת זכות יוצרים הרי, כאמור, MDY חבה בהפרה תורמת, בעוד שאם מדובר בהפרת רשיון בלבד, אין כל הפרת זכות יוצרים בפעולתה. כתוצאה מכך הסיכוי לקבל צו מניעה, הפיצוי הכספי שבית המשפט רשאי לפסוק ואלמנטים נוספים מקבלים משנה תוקף.

 חשוב לציין שבפסק דין זה נדונו נושאים נוספים דוגמת שאלת עקיפת אמצעי נז"ק (DRM), שאלת מכירה או רשיון שימוש, שאלת ביטול הרשיון אם מופרים תנאי השימוש וכדומה, אליהם לא התייחסתי כאן.

אין זכויות יוצרים בצילומים?

לפני זמן קצר ראיתי לראשונה פסק דין של בית משפט ישראלי אשר ביצע צעד אמיץ שטרם נתקלתי בו. השופטת חנה ינון בבית משפט השלום בתל אביב קיבלה טענתו של עו"ד יצחק גולדברג, לפיה אין זכויות יוצרים בתמונות (שטיינברג נ' סמבירא).

 שימו לב – עד עתה היה מקובל לחשוב שבכל צילום, יהא הטכני אשר יהא, יש זכויות יוצרים. והנה בית המשפט ממשיך את הגישה שהחלה רווחת לאחרונה בבתי המשפט, וקובע כי יש לשים גבול למונופולין אותו רוכש בעל זכויות היוצרים.

 באותו עניין תבע בעל אתר לשיווק כלי בית ומתנות נתבע שניהל חברה שעיסוקה במכירת כלי בית.

אמנם, בנסיבות העניין טען הנתבע, כי קיבל את אישורם של יבואני המוצרים לפרסום התמונות, כך שבית המשפט יכול היה להסתפק בכך, לקבוע שלא היתה הפרה ולחילופין – שהנתבע היה מפר תמים, ולסיים את הסיפור.

 למרות זאת, ולמרות שבית המשפט קבע כי הוכח שהתובע צילם את התמונות ואחז בזכויות בהן, בחן בית המשפט את התמונות וציין כי "מדובר בצילומים של כלי בית שונים אשר, לטעמי, אינם צילומים בעלי אופי אמנותי, אלא כאלו שנועדו להציג את מוצרי חברת קורנינג ולפרסם אותם לצרכן.".

 בית המשפט מוסיף ומציין, כמקובל בפסיקה, שגם צילום בעל ערך אמנותי נמוך ביותר עומד בסטנדרט הנדרש של מקוריות ראוייה להגנה, אולם בצילומים הספציפיים לא הוכח כי מעבר לצילומי כלי בית לא הוכח כי יש בצילומים ייחודיות או מקוריות. הצילומים לא היו שונים מכאלו שהופיעו בדוגמאות לאתרים אינטרנט אחרים אותם הציג הנתבע.

 גם בכך יכול היה בית המשפט לסיים את החלטתו, אך הוא מוסיף ומבססה בשימוש בדוקטרינת המיזוג, שהיא- כאשר

היצירה מעצם טיבה ניתנת לביטוי רק במספר מוגבל של אפשרויות הבעה. כאשר ניתן לצלם את כלי הבית בצורה תיאורית רק במספר אופנים מוגבל, אין להעניק זכויות יוצרים שיחנקו את השימוש הציבורי ביצירות שאינן אמנותיות אלא טכניות.

 סופו של דבר, פסק דין מעניין זה מצטרף למגוון הפסיקה הישראלית המתגבשת, אשר אט אט מצמצמת את היקף זכויות היוצרים המוענקות ליצירות שדומה שהמחוקק כלל לא התכוון להגן עליהן. בין אם בפסק הדין חוגל נ' רביב (שם נפסק שאין זכויות יוצרים בחיבור טקסטואלי המתאר את מאפייני פעילויות פנאי), פסה"ד נהון נ' נוריאל (שם נקבע שאין זכויות יוצרים במאמר טכני על איטום גגות), פסק הדין בעניין הפרמייר ליג נ' המועצה להימורים בספורט (שם נקבע כי אין זכויות יוצרים על עצם מאגר משחקי הכדורגל בליגה האנגלית) ואחרים.

מוסר השכל – חשוב לשמור על הגנת זכות יוצרים, אבל על התובעים להבין שבתי המשפט יסתייגו עת יתבקשו להרחיב את הגנת זכויות יוצרים ליצירות "טכניות" שמטרתן העיקרית תיאורית ולא יצירתית.

מאוד מומלץ לבעל הזכויות להעזר בשירותיו של עו"ד מומחה בתחום, שיסקור בפניו את הסיכוים והסיכונים טרם הגשת תביעה, כי נדמה לי שמכלול הפסיקה המצטברת החל סוף סוף לסמן כי לא לעולם חוסן. גם לזכויות יוצרים יש גבול.

תרמיות פייסבוק

בעבר, היינו רואים נסיונות רבים "לעקוץ" אנשים בדואר אלקטרוני (ויש כאן בקהילה פתיל ישן של כמה דוגמאות כאלו שהעליתי). נסיונות אלו לא נסתיימו. אני עדיין מקבל מעת לעת הודעה על הגרלת לוטו אירופאית שעליתי בה בגורל ו-21.5 מליון יורו רק מחכים לי. חכו… מיד מתקשר … (שלא לדבר על הכמות הבלתי נגמרת של אלמנות הרודנים הדרום אפריקאיים המתים שרק מחכות לי לעזור להן להוציא משם כספים שבעליהם החביאו).

אבל, היום הזירה זזה מעט הצידה, והיום פייסבוק הפך להיות חלק מהותי מאותן תרמיות.

רק הבוקר קראתי שתי דוגמאות (ותודה לחורימבה)ואני רוצה להפנות את תשומת ליבכם אליהן.

הראשונה, מקרה בו פורץ השתלט על חשבון המייל של משתמשי פייסבוק שונים ושולט דרך ההודעות הפנימיות בקשות קורעות לב לסייע בידי חברים.

השניה, הודעה רשמית של מרכז פייסבוק שרק רוצה לטפל בחשש שמישהו השתלט על חשבון הפייסבוק שלכם ואם לא תיתנו לו את הפרטים הנכונים של חשבונכם, הרי הוא יסגר תוך 24 שעות.

שתי ההודעות נחזות להיות אמינות ורציניות. האחת מחבר ברשימת החברים שלכם והשניה ממרכז פייסבוק עצמה. אין יותר רשמי מזה…

אז זהו. שלא. שימו לב – אין ארוחות חינם. גופים כמו פייסבוק, גוגל ואחרים, לעולם לא יבקשו שתיתנו להם את הסיסמא שלכם בדואר אלקטרוני או בהודעה כדי לאמת אותה; גם הודעות מחברים יכולות להיות נסיונות עוקץ ובכלל – יש לקחת הכל עם קורטוב ספקנות.

עדכון:

בזה הרגע קיבלתי את המייל הבא:


help center | e-mail options | report spam

Hi there XXXXXXX,

As a reminder, you created a YouTube account for XXX@XXX.co.il but haven't completed the signup process. Complete your registration and upgrade your account by clicking the link below:

>DELETED<

Once you've upgraded, you'll be able to login to YouTube using the same account you use for all other Google sites.

Please note that your account will be deleted from our system on Dec 13, 2011 if you do not upgrade your account. If you're having trouble and need some help, please visit the YouTube help center.

Thank you,
The YouTube Team

[הקישורים הושמטו והשמות שונו]

עכשיו, אני לא באמת יודע אם הוא נכון ואמין או לא, אבל יש דרך מאוד פשוטה לברר. בפעם הבאה שאתחבר ליוטיוב בדרך הרגילה שאני רגיל אליה ובקישור שאני יודע שהוא נכון, אם תופיע לי אפשרות לשדרג את הפרופיל – סימן שהדוא"ל נכון וכשר. ואני אשדרג. אבל אם לא …. מזל…..

עדכון 2:

החלטתי לעשות ניסוי. הקלקתי על הקישור בטקסט כדי להרשם לחשבון שלי. יוטיוב אמר לי שאני כבר רשום, ואם רצוני להרשם בשם האחר (פתאום שמתי לב שהיה הבדל של אות אחת בין היוזר שלי ליוזר שהמכתב מוען אליו…) עלי לצאת ולהתחבר מחדש. משמע – עוד עוקץ. :-)

מוזמנים לקרוא הרחבה נוספת בנושא דואר זבל.