הבלוג של יורם ליכטנשטיין

11 המלצות לעסקים שרוצים לשלוח פרסומות חוקיות ולא ספאם

איך עסק יכול לשלוח מסרים פרסומיים לפי "חוק הספאם"?

כולם יודעים שחוק הבזק (תקשורת) אוסר על עסקים לשלוח ספאם ופרסומות ללא קבלת הסכמת הנמען.

למרות זאת, עיון מעמיק יותר בחוק ובפסיקה מגלה כי המחוקק הכיר גם בזכותם של עסקים להתפרנס, וקבע כללים אשר בהתקיימם, מותר לשלוח דברי פרסום ומסרים מסחריים, דואר זבל בשמם העברי.

המדריך מטה נועד לכוון אתכם ולהדגים את דרך ההתנהלות הנכונה כאשר אתם מחליטים לשלוח דואר זבל באופן חוקי על מנת לפרנס את עצמכם.

מתי מותר לשלוח פרסומות

מתי מותר לשלוח פרסומות

שימו לב שמדריך זה הינו קצר ובהחלט אינו מכסה את כל הניואנסים של החוק והפסיקה הרבה בעקבותיו. לכן, אנא אל תסתמכו עליו במקרה הספציפי שלכם, שכן יתכן שהפתרון המוצע בו אינו מתאים לכם.

המלצה 1: בכל בעיה ספציפית יש לפנות לעורך דין מומחה בתחום ולהתייעץ עימו כיצד אתם יכולים לשלוח מסרים פרסומיים מבלי לעבור על חוק הספאם.

מה הוא ספאם אסור?

חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 (ובשפה יותר קלה – חוק הספאם) מגדיר דבר פרסומת כ "מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת וכן מסר המופץ לציבור הרחב שמטרתו בקשת תרומה או תעמולה". הפסיקה הרחיבה הגדרה זו והחילה אותה גם על מקרים בהם הוצאת הכספים אינה פועל ישיר של דבר הפרסומת אלא ההצטרפות לשורת לקוחות השולח תוביל להוצאת כספים.
עליכם להבין, כי גם מסר שאינו קורא להוצאת כספים ישירה עלול, במקרים מסויימים, להחשב כספאם אסור.
החוק אינו אוסר משלוח דבר פרסומת, אך זאת בתנאי שעמדתם בדרישות המפורטות בו וחלקן מוסבר מטה.
חוק הספאם מתייחס להודעות אלקטרוניות מסוגים שונים, אך אינו מתייחס במישרין לשיחות טלפון אישיות או לקטלוגים מודפסים ודומיהם. עם זאת, במקרים הנדרשים הפסיקה יצרה אנלוגיה מחוק הבזק והחילה אותו, למשל, גם על שיחות מכירה טלפוניות טורדניות שהלקוח ביקש להפסיקן.

מי הוא שולח המסר הפרסומי?

גם אם תבקשו מספק שירות כזה או אחר לשלוח עבורכם הודעות פרסומיות, לא תוכלו להתגונן בטענה כי העסק שלכם לא היה זה ששלח את ההודעה; החוק מגדיר מפרסם הן כשולח ההודעה והן כמי שההודעה מקדמת את עסקיו.
המלצה 2: וודאו שההתקשרות עם המפרסמים מטעמכם אוסרת משלוח ספאם לא חוקי ובידקו שהם אינם מפרים את החוק בהתנהלותם היומיומית עבורכם. אחרת – אתם תהיו אחראים.

ההסכמה לקבלת מסרים פרסומיים שלא יהיו ספאם

ברירת המחדל של החוק היא שבכל מקרה בו שלחתם דבר פרסומת לנמען, עליכם מוטלת החובה להציג את הסכמתו.

המלצה 3: יש ליצור פעולה אקטיבית לאישור ההסכמה של כל נמען לקבלת מסרים פרסומיים, ולוודא תיעוד שלה ("בכתב", לרבות בדוא"ל או באמצעות מערכת שאינה ניתנת לשינוי לאחר התיעוד).

שימו לב שההסכמה חייבת להיות מדוייקת ומפורטת. לדוגמא, נניח שאני הסכמתי לקבל מאתר מסויים דוא"ל פרסומי, אך קיבלתי ממנו "הודעה קצרה" (ס.מ.ס.) פרסומית. מכיוון שלא נתתי את הסכמתי לקבלת אותה ס.מ.ס., הרי השולח – עיוול. ומכאן חשוב להבין – הסכמה אינה הסכמה, כל עוד לא הובהר בה בדיוק למה הלקוח מסכים.
מהפירוט מטה – מה לדעתכם נחשבת הסכמה ומה לא?
• הראשונה – "אני מסכים".
• השניה – "אני מסכים לקבל מכם מסרים פרסומיים"
• השלישית – "אני מסכים לקבל מכם מסרים פרסומיים בס.מ.ס ובדוא"ל בנושא מכשירי חשמל ביתיים".
מה דעתכם. איזו הסכמה תחשב כהסכמה ואיזו לא? התשובה די ברורה, לא?
המלצה 4: יש לנסח את ההסכמה באופן שיעיד על תוכנה של ההסכמה  ויכלול גם "מסויימות" (כל הפרטים הנדרשים) וגם "גמירות דעת" (הסכמה להסכים).

האם אפשר לשלוח דואר פרסומי ללא הסכמה?

אחד מהחריגים בחוק שאינם מחייבים הסכמה הינו החריג של לקוח או לקוח פוטנציאלי, וזה סעיף שחשוב להכיר. כאשר מגיע אליכם, לאתר או לעסק, אדם אשר מתעניין במוצרים או בשירותים שלכם (ובוודאי אם אותו אדם רכש מכם מוצר או שירות), החוק קובע חריג המאפשר לשלוח אליו מסרים פרסומיים. במצב כזה – ורק במצב כזה – אין צורך כלל בהסכמה אלא די בהודעה.
עליכם כמובן מוטל הנטל להוכיח שאתם עומדים בכל דרישות החריג האמור במלואן (הן לגבי הדרך, הן לגבי ההודעה בזמן ההתקשרות והן לגבי הדרישות הצורניות של הדין ממסרים פרסומיים).
המלצה 5: יש לוודא שלקוחות ולקוחות פוטנציאליים מיודעים באשר למשלוח פרסומות בהתאם לחוק, ולתעד זאת.
עוד חריג למשלוח מסר ללא הסכמה הוא בפניה לבית עסק (להבדיל מאדם פרטי) בה אתם מציעים לו להסכים לקבל דברי פרסומת מטעמכם. מצב כזה אפשרי, אך רק במגבלות הקבועות בחוק
המלצה 6: הזהרו. אין היתר חוקי גורף לשלוח ספאם או דואר זבל רק פעם אחת בלבד. אנא בידקו את נסיבותיכם.

הודעת סירוב לקבל דואר זבל ותוצאותיה

מי שהסכים לקבל מכם מסרים פרסומיים רשאי בכל עת להודיע לכם כי הוא מסרב להמשיך ולקבל אותם. אין לשולח זכות לגבות תשלום על הודעת הסירוב ויש לכבד אותה.
הודעת סירוב ניתן למסור לכם, המפרסמים, בכתב (למשל בדואר או בכתב תביעה) או בדרך שבה שוגרה הפרסומת. אם למשל, הפרסומת שוגרה בדוא"ל, הדרך הטובה ביותר היא מתן אפשרות "השב" וניטור של התיבה השולחת. אולם שימו לב שגם פניה אליכם במייל, שלא באמצעות "השב" חייבת להיות מנוטרת ומפוקחת.
המלצה 7: אל תשתמשו בדוא"ל או מספר טלפון שלא ניתן להשיב לו. דבר זה כשלעצמו עלול להוות בעיה.
המלצה 8: פיקחו עיניים. גם אם קיבלתם בקשת הסרה בדרך אחרת, יש לכבד אותה בהקדם (תלוי בנסיבות).

הדרישות שעל המסרים לעמוד בהם

לאחר שקיבלתם את ההסכמה או שאתם כפופים לאחד החריגים, ושמרתם תיעוד מסודר של ההסכמה, גם אז על המסרים הפרסומיים אותם אתם שולחים לעמוד בכמה דרישות על מנת שלא יחשבו ספאם, וביניהן (ורשימה זו אינה ממצה, אז אנא אל תסתמכו עליה):
1. המילה "פרסומת" (או "בקשת תרומה") חייבת להופיע בתחילתו (או בדוא"ל – בשורת הנושא)
2. שמכם, כתובתכם ודרכי יצירת הקשר עמכם חייבים להיות מפורטים (כתובת אינה חייבת להופיע בהודעת מסר קצר – ס.מ.ס.).
3. ציון זכותו של הנמען לשלוח בכל עת הודעת סירוב, יחד עם דרך אפשרית לעשות כן כשהיא פשוטה וסבירה בנסיבות. אם נשלח בדוא"ל, יש לכלול בתובת מקוונת לצורך מתן הודעת סירוב.
המלצה 9: יש לעמוד בכל הדרישות הצורניות הקבועות בחוק.

המנהלים עלולים להיות אחראים באופן אישי

גם בהנחה שהעסק שלכם פועל כחברה בע"מ, חוק הספאם מטיל עליכם – מנהליו ואחראי השיווק של העסק – חובת פיקוח ופעולה אקטיבית למניעת משלוח ספאם. אם לא תפעלו כך, זו תהא גם עבירה פלילית וגם התביעה עלולה להיות מכוונת כנגדכם, אישית.
זו הסיבה שעסקים רבים מגיעים אלי ואל חברי עורכי הדין, מבקשים התוויית מדיניות מדוייקת למשלוח מסרים פרסומיים חוקיים שלא יהיו ספאם, ויוצרים תקנון המועבר לעובדים או לקבלנים, שולחי המסרים הפרסומיים. בלעדי פעולה שכזו, קם סיכון משמעותי אישי למנהלים בעסקים השונים וראוי למנוע אותו.
המלצה 10: מנהל חייב להנהיג דרכי פעולה העומדות בדרישות החוק ולעקוב אחריהן. גשו לעורך דין מומחה, לימדו את החוק, קיבעו מדיניות משלוח מסרים חוקיים והנחילו אותה בעסק שלכם.

פיצויים בגין הפרת חוק הספאם

אם כשלתם, ושלחתם הודעות בעקבותיהן נתבעתם, תגלו כי החוק קובע פיצויים סטטוטוריים (ללא הוכחת נזק) בסך של עד 1,000 ש"ח לכל הודעה.
הפסיקה קבעה שזה הוא אינו סכום קבוע, אלא נקודת מוצא בלבד. בתי המשפט מתחשבים באלמנטים שונים בקביעה, האם הפיצוי בעניין שלכם יהיה 1,000 ש"ח להודעה או פחות מכך.
אחד השיקולים החשובים הוא הרתעת המעוול והפסקת העוולה. כלומר, גם אם נתבעתם, הרי אם תוכיחו לבית המשפט שלמדתם את הלקח ואתם פועלים כדי למנוע הפרת החוק – בית המשפט יתחשב בכך בעת קביעת הפיצוי כנגדכם.

אחרון חשוב להזכיר, כי החוק אף מאפשר לנמענים להגיש כנגד "מפרסמים" כהגדרתם בחוק התקשורת תובענה ייצוגית במקרים מסויימים, כך שהצרה שתביאו על עצמכם עלולה להיות גדולה מאשר תיארתם לעצמכם.
המלצה 11: אל תפעלו בלי לאמץ מדיניות מסודרת ומיודעת למשלוח מסרים פרסומיים העומדת בדרישות החוק. הסכנות גדולות מדי.
אם נתבעתם, גשו לעורך דין מומחה בתחום האינטרנט, קבלו ייעוץ מקצועי והגנו על עצמכם.

כיצד נקים סטארט אפ – חברה או שותפות?

אחת הבעיות הראשונות כמעט שניצבות בפני יזמים שמחליטים להפוך את הרעיון שלהם לחברת הזנק (סטארט אפ) היא שאלת התאגדותם המשפטית. אתם שלושה שותפים בסטארטאפ (חברת הזנק) שמפתח אפליקציה חדשה, אבל איך תעשו את זה אם אתם ארבעה יזמים (אחת מתכנתת, אחד מעצב, אחד מנכ"ל ואחד סמנכ"ל שיווק…). הסכם יזמים הוא חובה כמובן, אבל אינו מספיק. האם תרצו להמשיך כאנשים פרטיים (וכך ליצור שותפות, רשומה או לא רשומה) או להתאגד בצורת חברה?

מה תהיה התוצאה של כל אחת מבחירותיכם אלו לסטארט-אפ שלכם?

אפתח במסקנה הסופית: התשובה לשאלה "אם להקים חברה או שותפות?" נגזרת מנסיבות כל מקרה לגופו. במאמר זה אציג בפניכם ב"מעוף הציפור" את היתרונות והחסרונות של כל אחת מהבחירות וכך כאשר תגיעו להתייעץ עם עורך הדין שלכם (שמומלץ שיתמחה בתחום הפעילות של הסטארטאפ שלכם) יהיה לכם יותר קל להבין את דבריו ולספק לו מידע רלוונטי שיעזור לכם.

כעת נבדוק את היתרונות והחסרונות של דרכי ההתאגדות השונות שתבחרו בהסכם היזמים אותו תכינו.

your start up - is it a company or partnership?

הסטארט אפ שלכם – חברה או שותפות?

 

חברה בע"מ

חברה היא ישות משפטית  עצמאית, נפרדת מחבריה, שאינה תלויה באף אחד מהם באופן משפטי. חברה יכולה לתבוע, יכולה להתבע ויכולה להיות בעלי של קניין (רוחני ופיזי גם יחד). חברה היא למעשה ישות משפטית נפרדת, עומדת בפני עצמה וכמוה (במרבית המקרים) כאדם טבעי כאשר מדובר בחובות וזכויות.

כאשר אתם, היזמים, מתאגדים כחברה הרי אתם מקטינים את יכולתם של צדדים שלישיים לתבוע את כל אחד ואחד מהיזמים באופן אישי על חובות שנוצרו כתוצאה מהפעלת העסק המשותף, הסטארט אפ.

החברה במרבית המקרים היא בע"מ ("בערבון מוגבל"), במובן זה שכל אחד מכם, בעלי המניות, לא יחוב במקומה של החברה (אלא אם יתקיימו נסיבות מסויימות שיצדיקו הרמת מסך, אלא שברגיל אלו אינן מתקיימות).

כתוצאה מכך, אם תתקבל תביעה כנגד החברה, מי שיחוב בסכום שיפסק תהיה החברה לבדה, ולא בעלי המניות – היזמים (אתם).

חשוב לשים לב לכך שישנם מקרי קצה בהם גם מנהלים או בעלי מניות יחובו ולא רק החברה, אך מקרים אלו הם נדירים. למשל, תביעות בנושאי קניין רוחני (כמו פטנטים, זכויות יוצרים וסימני מסחר) עשויות לגרום לחיוב בעלי המניות או המנהלים הרלוונטיים, גם אם פעלו בשם חברה.

מאידך, גם נכסי החברה נותרים של החברה ולא של בעלי המניות, היזמים. לדוגמא, אם יצרתי אפליקציה מסויימת והעברתי את כל הזכויות בה לחברה, האפליקציה אינה שלי עוד אלא של החברה. אמנם אני יכול להנות מפירותיו העסקיים של הסטארט אפ שלי, כמו כל יתר בעלי המניות לפי חלקם היחסי באחזקות במניות החברה, אך האפליקציה עצמה אינה שלי.

יתרון נוסף במבנה של חברה הוא קיומו של מנגנון קל יחסית להעברת מניות (שמשמעותו למעשה – החלפת שותף). היה ואחד השותפים-היזמים ירצה לפרוש, יוכל למכור את מניותיו והדבר לא יפגע בקיומה של החברה שתמשיך להתקיים. כאשר היזמים נזהרים וכוללים בתקנון החברה מנגנונים מוסדרים למכירת, העברת או הנפקת מניות, הרי כאשר יקרה מצב זה קיומה של החברה לא יפגע.

יתרונות נוספים שיש בהתאגדותו של סטארט-אפ כחברה עשויים להיות לפעמים יתרונות הקשורים בדיני מיסוי (ובדרך כלל מדובר ביתרונות כאשר ההכנסות מהחברה גבוהות יחסית), אלא שבמסמך זה קצרה היריעה מלדון בהם

פעמים רבות, משקיעים מעוניינים לראות שהם עומדים להשקיע במיזם "רציני", שבעליו מתייחסים אליו ברצינות אף הם, ורישום כחברה בע"מ עשוי לעיתים לאותת על רצינות זו.

אולם, שימו לב שמרגע שהחלטתם על רישום כחברה, אתם כופפים את עצמכם לנהלים מורכבים ולהוצאות לא מבוטלות הכרוכות בהקמתה, התנהלותה, הנהלת חשבונותיה ואף פירוקה. הליך הקמת החברה וניסוח תקנונה אינו דבר של מה בכך כאשר מדובר במספר שותפים שהם בעלי מניות. חברה אף צריכה לשלם מדי שנה בשנה אגרה לרשם החברות (לסכומי האגרות השונות ביחס לחברות ראו כאן). כך גם פירוקה של חברה אינו תהליך טריוויאלי, ויש לנקוט בהליך פירוק חברה מסודר שעלותו בצידו.

שותפות

גם שותפות היא ישות עצמאית אולם רק בנסיבות מיוחדות, למשל, אם אתם – היזמים השותפים – טרחתם ורשמתם אותה אצל רשם השותפויות. אחרת, מדובר באנשים בודדים שפועלים יחד.

באופן עקרוני חבותם של השותפים בשותפות כלפי צדדים שלישיים הינה "יחד ולחוד"; משמע – כל אחד מהשותפים חייב במלוא חובותיה (כלפי צדדים שלישיים,ואז זכאי לתבוע מיתר שותפיו החזר חלקם היחסי, אם יצליח בתביעתו).

לכן, בשותפות (רשומה או שאינה רשומה) פעולותיו של כל אחד מהשותפים משפיעות אישית על יתר חבריו, היזמים. היה ואחד השותפים התחייב כלפי פרילאנסר שיפתח מוצר עבור השותפות שלכם, כל יתר השותפים מחוייבים כמותו. יתרה מכך, כל עוד לא הסכמתם אחרת ודאגתם לעדכן את חשבון הבנק שלכם, כל אחד מהשותפים רשאי לפעול כבעלים בחשבון הבנק שלה, וכן הלאה.

שימו לב שבמצב כזה, ההתנהלות כשותפות מחייבת (לא מבחינה משפטית אלא מבחינה אנושית) אמון כמעט מלא בכל אחד מהשותפים וראוי לחשוב האם להמנע ממנה במקרים אחרים, בשל הסיכון הכרוך בכך.

גם שיקולי המס כאשר מדובר בשותפות, הינם שיקולים אישיים, ושלטונות המס אינם מכירים בשותפות כגוף הממוסה עצמאית אלא בוחנים אותה בשקיפות. כלומר, הכנסותיה והוצאותיה נחשבים כהכנסות והוצאות השותפים-היזמים עצמם.

יתרון שקיים בהקמתה של שותפות הוא הקלות הרבה בה ניתן לעשות זאת: האגרה השנתית נמוכה מאוד, אין צורך בתקנון ואף הליכי הנהלת החשבונות שלה פשוטים יותר מאלו של חברה.

למרות זאת הייתי מבקש להדגיש שגם במקרה של שותפות, הסכם יזמים (המחליף את התקנון בחברה) הינו הכרח ואם "תחסכו" עליו קיים סיכון שיצא שכרכם בהפסדכם.

גם הליכי פירוקה של השותפות פשוטים הרבה יותר, ומומלץ להגדירם בהסכם השותפות. פעמים רבות גם עזיבתו של שותף מוסדרת בהסכם השותפות, ובהעדר הסכם עזיבתו עלולה לגרום ל"התפוררות" השותפות כולה.

סופו של דבר, בין אם תבחרו בהקמת חברה או שותפות לסטארטאפ שלכם, חשוב לי להדגיש דבר מה אחד – אנא דאגו כי נקודת המוצא שלכם תהיה הסכם כלשהו המסדיר בצורה עניינית ומסודרת את מכלול התחייבויותיכם וזכויותיכם האחד כלפי יתר היזמים. כל התעלמות מהמלצה זו, עשוייה לגרום למריבות מיותרות ולסכסוכים שקשה יהיה ליישב אותם (ובהתאם – להוצאות רבות).

לכן, אל תסתמכו על האמור מעלה כייעוץ מחייב, ושימו לב שישנן נסיבות רבות בהן האמור מעלה לא יתאים לעניינכם.

לאחר שהחלטתם להקים סטארטאפ, גשו כולכם לעורך דין המתמחה בתחום, הבהירו לו את מצבכם, קבלו יעוץ כיצד כדאי לכם להתאגד והכינו הסכם יזמים מסודר שמעלה על הכתב את הסכמותיכם.

שימוש בסימן מסחרי אינו תמיד הפרה

האם מותר לחברה להשתמש בסימן המסחרי של חברה אחרת או שמדובר בהפרת סימן מסחרי?

בית המשפט הפדראלי במישיגן קבע לאחרונה שלא כל שימוש בסימן מסחרי של אחר הוא פסול, גם אם הוא נעשה למטרות מסחריות.

חברת הובלה מסויימת גייסה כוח אדם, והטקסט במודעה שלה אמר (במילים דומות לאלו) –

"פוטרת מחברת קונוויי בעקבות הרכישה שלה? לא נורא. נסגרת דלת אחת ונפתחת דלת אחרת. אנחנו מחפשים כוח אדם. צור קשר".

המודעה הזו פורסמה באתר ששם המתחם שלו הורכב משם החברה והמילה פיטורין (conwaylayoff.com).

Moving Truck

Trademark Truck

בית המשפט האמריקאי קבע שבנסיבות האלו, שם האתר והטקסט המופיע בו לא העלו כל חשש להטעיה באשר לשימוש בסימן המסחרי ולכן לא מדובר בהפרת סימן מסחר.

נקבע גם ששימוש כזה אינו שימוש חסר תום לב בסימן המסחרי ואינו מקים עילת תביעה הן מכוח דיני סימני המסחר והן מכוח חקיקה מקבילה (דגמת ACPA). הנתבעת לא רכשה מספר שמות מתחם הכוללים סימני מסחר של התובעת, הנתבעת לא הציעה למכור לתובעת את שם המתחם בעלות יקרה וסטנדרטים משפטיים נוספים לשאלת תום הלב פעלו לטובת הנתבעת.

המסקנה המעניינת מהליך זה היא שמי שאינו חושש מהליך משפטי, ועושה שימוש מסחרי מושכל בסימן המסחר של מתחרהו, בהחלט יכול לצאת כשידו על העליונה.

אזהרה שלי: שימוש לב שלא מדובר בתשובה כללית אלא בנסיבות ספציפיות, כאשר הנתבעת קיבלה יעוץ משפטי נכון ומדוייק. אל תעשו כאמור מעלה ללא יעוץ משפטי, שכן תביעת הפרת סימן מסחר היא כואבת ומסוכנת.

מצד שני – סימן מסחרי אינו חזות הכל. פעולה זהירה ונכונה יכולה לאפשר גם שימוש בו, אם נזהרתם ופעלתם כדין. סוף מעשה במחשבה תחילה.

7 המלצות שיעזרו לכם להתגבר על וירוסים

בעקבות בהלת ה"כופרות" האחרונות, הוירוסים בפייסבוק ויתר המרעין בישין, אני מבקש להציג בפניכם פוסט מעט אחר, אודות וירוסים.

זהו פוסט שאינו משפטי, וכל כולו נובע מהעיסוק היומיומי שלי בתחום האינטרנט, המדיה החברתית והדיגיטל, כמשתמש. לא כמשפטן. מטרתו – לעזור לכם להתמודד עם מגיפת הוירוסים שתוקפת אותנו.

computer virus

computer virus

וירוס מחשבים הוא סוג של תוכנת מחשב, קוד, מסוג שנקרא Malware (אני נהנה יותר לקרוא לה "תוכרע" מאשר "זדונה", אבל זה הוא השם העברי שלה. אפשר גם "נוזקה"). כלומר, תוכנות שכוונתן זדונית והן מותקנות במחשביכם מבלי שתדעו כלל.

לזדונה מטרות אפשריות רבות. למשל: לשאוב מכם מידע שיאפשר למתקין הזדונה לקבל לידיו כספים או מוצרים אחרים על חשבונכם, לעקוב אחרי המתרחש במחשב שלכם (למשל – מה סיסמת חשבון הבנק שלכם או פרטי כרטיס האשראי), להשתמש במחשב שלכם כתשתית נוספת להתקפות שהוא עורך על מחשבים חיצוניים אחרים או למשלוח ספאם, לגרום לשינויים כלשהם בתוכנות המותקנות על המחשב שלכם (כמו למשל לנעול את המידע שעליו) או סתם גרימת נזק לכם ולמידע שלכם.

הייחודיות בוירוסים, להבדיל למשל מזדונה שנקראת "תולעת" או "סוס טרויאני", הוא ביכולתם להתרבות, לשכפל את הקוד שלהם ולהדביק מחשבים רבים אחרים (וכשאני אומר "מחשב" קחו בחשבון שהמונח הזה כולל גם את מכשיר הטלפון החכם שלכם, המחשב הנישא שלכם, הטאבלט ועם התפתחות ה"אינטרנט של הדברים" גם מוצרים דוגמת המכונית והמקרר שלכם).

אילו הייתם יודעים שאתם מתקינים על המחשב שלכם תוכנה זדונית כזו, בוודאי לא הייתם ממהרים לעשות זאת. נכון?

חלק מהוירוסים המותקנים במחשב שלכם נגרמים "בזכות" אישור או לחיצה שמוטב היה לולא ניתנו. יוצרי הוירוסים משתמשים בהטעיות וב"הנדוס חברתי" על מנת לגרום למשתמשים שונים להתקין את הוירוסים למעשה מבלי ידיעתם.

ועכשיו העיקר – איך ניתן להתגבר על כך ולצמצם את הנזק שוירוסים (דוגמת וירוס הכופר ווירוס הפייסבוק) ו"תוכרעות" (זדוניות) אחרות עלולות לגרום לנו?

לפחות חלק משמעותי ממקרי ההדבקות בוירוס מחשבים כזה או אחר נובעים מהחדרה ישירה של קוד התוכנה אלינו למחשב, אלא שפעמים רבות אנו טועים בהבנה של הפעולה שמתבקשת מאיתנו או מוטעים לחשוב שמדובר בפעולה אחרת. לכן אנחנו מאשרים פעמים רבות וירוס מחשבים בלי שנבין בכלל שזאת היתה הפעולה שאישרנו.

כך לדוגמא, אם קיבלנו דוא"ל מהבנק שלנו שמספר לנו כי מסתבר שנפלה תקלה בחשבון הבנק שלנו ועלינו להקליד על הלינק המצורף כדי לתקן אותה, בהחלט סביר להניח שזו היא שיטה לאסוף את פרטינו בלא ידיעתנו (אם כי לא וירוס). אם קיבלנו דוא"ל על סרטון שחשוב ש כוכבנית שפרצו לחשבון הטלפון שלה ואנחנו חייבים לצפות בו, שווה להתאפק ולא לצפות בו.

פעמים רבות נוצרים מצבים בהם מתבצעת השתלטות חיצונית על תיבת דוא"ל של אדם, ובטרם הוא מצליחים להחזירה לשליטתו, נשלחים מסרים פוגעניים או אחרים (דוגמת בקשה לעזרה כספית עקב תקלה בחו"ל או סתם סרטון "שווה לראות!!!1"). לכן, לפעמים יתכן מצב בו גם חבר קרוב לנו עדיין ישלח לנו (שלא מרצונו) מסרים הכוללים בחובתם תוכנות זדוניות ווירוסים.

אנסה לתת מספר עצות בסיסיות ולא ארחיב. שימו לב שאיני בעל מקצוע טכני ולכן  אלו אינן עצות ממצות אלא רק המלצות שמבוססות על דעתי בלבד ובהחלט יתכן שישנן המלצות נוספות או אחרות.

  1. חשוב להתקין תוכנות אנטי וירוס מעודכנות, ולהקפיד על עדכון אוטומטי שלהן.
  2. הזהרו בזמן הפעילות שלכם בכל מרחב מקוון – אל תעשו פעולות שאינכם בטוחים בהן.
  3. אל תפתחו אף אלמנט הצמוד לדוא"ל שקיבלתם (attachment) ואל תקישו על קישור, אלא אם –אתם יודעים מי שלח לכם אותו ומכירים אותו, וכן אתם יודעים שהיתה לו סיבה לכך.
  4. בדרך כלל דוא"לים והודעות עם שמות שנועדו לגרום לכם לרצות מאוד להקיש על הקישור ("הסרטון המדהים של הזמר המפורסם") אולי אפילו יהיו מה שכתוב שם, אבל סביר להניח שיכללו גם נוזקות.
  5. אל תקישו על לינקים בדוא"ל שמבקשים מכם לאשר דבר מה בחשבון שלכם. פשוט תכנסו לחשבון בדרך הרגילה בה אתם נכנסים לחשבון. אם ההודעה היא לגיטימית, היא תמצא גם שם. הניחוש שלי – היא לא תהיה שם…
  6. כשאתם לא בטוחים – חפשו בגוגל את כתובת השולח או טקסט עיקרי מההודעה. בדרך כלל תקבלו הסבר שמדובר בתרמית (scam).
  7. נתקלתם בצרה – כבו את המחשב מהר ככל האפשר, נתקו אותו מהרשת והשתמשו במחשבים אחרים, נקיים, כדי למצוא את הפתרון. במרבית המקרים אחרי זמן קצר, תוכלו למצוא בגוגל פתרון לאותה בעיה.

ועכשיו אחרי הכל, גלישה נעימה וזהירה.

הגנת הפרטיות בעולם המסחרי

הגנת הפרטיות לעסקים

הגנת הפרטיות לעסקים

לפני זמן קצר ניתן פסק הדין של כבוד השופט מני מזוז בענין רמט נ' רמי שמיר שעיקר עיסוקו – שאלת הפרטיות בתיבת הדואר האלקטרוני של שותפים לעסקים, שתי חברות.

העובדות בקצרה: רמי שמיר (האיש והחברה) נשכר לספק שירותי ניהול פרוייקט לחברת רמט. רמט העמידה לרשותו – לצורך ביצוע הפרוייקט – חדר במשרדיה ותיבת דואר אלקטרוני על השרת שלה. היחסים עלו על שרטון והתפוצצו בתביעות הדדיות. לתצהיר העדות של רמט צורפו העתקי תקשורת דואר אלקטרוני מהתיבה שעמידה לרשות שמיר. שמיר כמובן ביקש לפסול את הגשתם ולהוציאם מן התיק, שכן מדובר בהפרת פרטיותו.

בשלום נקבע (וגישה זו אושרה עד פסק הדין הנוכחי של העליון) כי העיון בתכתובות דוא"ל פרטיות מהווה הפרת הפרטיות ומפר את חוק הגנת הפרטיות, וזאת למרות טענת רמט שהשרת בה אוחסנה התשדורת היה שלה והוא הועמד לרשות שמיר אך ורק לצורך ביצוע תפקידו עבורה.

בית המשפט העליון בחן את עניין איסקוב הידוע והשתמש בו כסטנדרט התואם לשאלת הפרת הפרטיות גם במקרה זה, של יחסים מסחריים "רגילים" (להבדיל משאלת פרטיותו של עובד במסגרת יחסי עבודה).

הכלל בהלכת איסקוב: מעסיק רשאי לעיין בתכתובת אישית – פרטית של עובד רק בהתקיים נסיבות חריגות של חשש ממשי לביצוע פעולות לא חוקיות או פעולות שיש בהן כדי לפגוע בעסקו של המעביד מצד העובד, ובהסכמתו של העובד לכך, מראש.

אני מבקש גם להזכיר את האבחנה שערך בית המשפט בעניין איסקוב, לפיה חדירה לתכתובת של עובד על שרת חיצוני לשרת החברה הינה אסורה, להבדיל מהמקרה בו אנו עוסקים כאשר השרת והמחשבים היו של המעסיק, כאשר אז מוטלות על המעסיק אותן מגבלות.

הלכה זו אומצה למעשה אל תוך המשפט המסחרי "הרגיל" באופן ששאלת החדירה לפרטיותם של שותפים עסקיים תידון לפי אותם סטנדרטים.

סופו של יום, בית המשפט העליון מרחיב את הנחיות ההגנה על פרטיותם של אנשים ותאגידים מעבר ליחסי עובד-מעביד כפי שהיה עד עתה, ולמעשה מחזק את עקרון הגנת הפרטיות בצורה ניכרת.

לא כל "לייק" בפייסבוק הוא לשון הרע

בתקופה האחרונה אנו רואים "מגיפת" תביעות בשל תקלות שביצעו אנשים במדיה חברתית כמו פייסבוק. תביעות לשון הרע והוצאת דיבה, תביעות הפרת זכויות יוצרים וסימני מסחר וכדומה. בתי המשפט מצידם החלו תחילה נוקטים בעמדה ש"מה שהיה הוא שיהיה". הדין החל ייושם על האינטרנט בצורה דווקנית.

אלא, שאט אט מסתמנת בפסיקה עמדה החולקת על כך, וניצניה הופיעו למשל בפרשת ברק נ' רמי מור בבית המשפט העליון. עיקריה אומרים – לא כל "שטות" שארעה באינטרנט צריכה להקים עילת תביעה ולעורר סכסוך משפטי שיבזבז את זמנו של בית המשפט. כולנו אנשים בוגרים, אז בואו נשוחח ביישוב הדעת ונתבע רק מקום בו יש בכך הגיון אנושי. ובשפה משפטית – צריך לחוקק חוקים שמתאימים עצמם לסביבת האינטרנט.

לאחרונה התפרסם פסק דין בפרשת נידיילי נ' שאול בו קבע כבוד השופט עודד מאור (שלום תל-אביב), כי עשיית "לייק" או אפילו שיתוף לפוסט בפייסבוק (גם אם הפוסט עצמו הוא הוצאת דיבה) אינו מהווה לשון הרע.

השופט קבע כי החוק מתייחס במידה רבה להגבלה מסויימת על חופש הביטוי הן של כותב התוכן המקורי, הפוסט, והן של "אמצעי התקשורת" (פייסבוק?). החוק אינו מטיל הגבלה אחרת על מי שמבצע פעולה ביחס לטקסט שהוא לשון הרע. בשל חשיבותו של עקרון חופש הביטוי, אין להוסיף לחוק הגבלה שלדעת בית המשפט אינה מצוייה בו.

כך למשל יצירת שיתוף לתמונה של המקומון מושלך לפח ועשיית לייק לתמונות בוטות אחרות ביחס אליו, אינה מהווה פעולה שהיא לשון הרע (וזאת למרות שהפרסום המקורי אכן היווה לשון הרע).

מבלי להכנס למשמעות המשפטית של ההחלטה, החלק שמשך בה את תשומת ליבי היה ההכרה ביתרונות המשמעותיים של רשת האינטרנט והסביבה הייחודית המתקיימת בה, מחד, מול קריאה ברורה למחוקק להתאים עצמו לסביבה המודרנית החדשה בה אנו מצויים מאידך). סף הרגישות של החברה אמנם עולה, אבל גם קולות צורמים באינטרנט מתפוגגים במהירות, לתשומת הלב המוקדשת להם היא מינימלית ומינורית.

במצב כזה, החוק כלשונו כפי שנוסח ב-1965 אינו תואם לחלוטין לעולם המודרני, כך סבור השופט.

לפי קביעתו, מי שאינו הכותב המקורי אלא לחץ על לייק או ביצע שיתוף, אינו מקיים את שני היסודות הנדרשים בחוק: הבעת לשון הרע, ופרסומה והבאתה לידיעתם של אחרים.

"לייק" אינו אלא הבעת תמיכה והזדהות; הבעת רגש והכרה, הנעשית פעמים רבות בצורה ספונטנית ובלי מחשבה מרובה. מעין אמירה כללית על הפרסום ולא ירידה לפרטיו. לכן, לדעת בית המשפט, אמנם רכיב הפרסום מבוצע באמצעות אותו "שייר" או "לייק", אך נעדר מהם הרכיב של ביטוי לשון הרע עצמו. זאת, סבור השופט, מקבל משנה תוקף לאורך מידת החשיפה המינורית הן לפעולת הלייק והן לפוסט שנלווה לה.

הפתרון שמציע בית המשפט למי שנפגע בלשון הרע, מתמקד במאבק במפרסם הראשון, ולא בתומכיו המצטרפים לאחר מכן.

לתבוע את פייסבוק וגוגל בישראל

ב-10.6.16 התקבלה החלטה חשובה בהליך ביניים בתביעה נגד פייסבוק (תביעה ייצוגית בפני השופטת אסתר שטמר) שעיקרה שאלת סמכות השיפוט הישראלית בתביעת תאגיד בינלאומי כמו פייסבוק או גוגל (בעברית: האם אפשר לתבוע בישראל את פייסבוק או גוגל?).

המסקנה ממנה ברורה: ניתן לתבוע את גוגל או פייסבוק בישראל, במקרים המתאימים. אפילו אם תנאי השימוש והתקנון שלהם קובעים אחרת.

ההליך: מספר תובעים הגישו תביעה ייצוגית כנגד פייסבוק אירלנד ופייסבוק האמריקאית בטענה להפרת הפרטיות שלהם. הסיבה: הרשת מבצעת מעקב וניטור של הודעות פרטיות של משתמשים.  פייסבוק מיהרה והגישה בקשה למחיקה על הסף בטענה שתנאי השימוש שלה (שאושרו על ידי כל התובעים), קובעים כי הדין שיחול בעת סכסוכים הינו הדין האמריקאי וסמכות השיפוט מוקנית לבית המשפט במחוז בקליפורניה. לכן, לטענתה, סמכות השיפוט בתיק זה מסורה לבית המשפט האמריקאי ולא לבית המשפט הישראלי ויש למחוק את התביעה על הסף.

אלא שבית המשפט הישראלי סירב להסכים. בית המשפט קבע שכאשר מדובר בתאגיד בינלאומי גדול, אשר לו משתמשים ישראלים רבים, העושה עסקים בישראל, האתר שלו בעברית ואין ספק למידת הקשר האינטנסיבי בינו לבין אוכלוסית הצרכנים בישראל – אתר שכזה כופף את עצמו לדיני מדינת ישראל ולסמכות השיפוט שלה, אף אם בתנאי השימוש שלו נאמר אחרת.

כלומר, איזון בין האינטרס של התאגיד לבין האינטרס של הצרכנים ושל מדינת ישראל, מוביל להחלטה שאפילו שפייסבוק קבעה אחרת בתנאי השימוש שלה (שאושרו על ידי המשתמשים), בתי המשפט הישראלים יכולים לקנות סמכות לדון בסכסוכים הפוגעים באזרחיה, הצרכנים, לקוחותיה של פייסבוק.

הנימוק המשפטי לכך היה חוק החוזים האחידים והיותה של תניה שכזו תניה מקפחת.

המסקנה החשובה ביותר שניתן להסיק מפסק הדין (שהיא גם מוסר השכל לבעלי אתרים מסחריים), היא כי אם בחרת לעשות עסקים בהיקף לא מבוטל במדינה מסויימת? דע כי קיים סיכון שאתה כופף עצמך לדיני אותה מדינה.

מוכרים באמזון? יכולים לתבוע אתכם על הפרת זכות יוצרים

רבים משתמשים באתר Amazon (לא "מאמאזון"…) כדי להניב הכנסות ממכירת מוצרים במחירים זולים. אלא שהשימוש בפלטפורמה פרטית כמו אמאזון יש בה סיכונים משפטיים שונים שטרם הובררו עד הסוף. לפני זמן קצר נתקלתי בהחלטת בית משפט אמריקאי בעניין הקשור לאמאזון ולהפרת זכות יוצרים בדפי המוצרים שלו.

תחילה אסביר את הרקע העובדתי לנסיבות אותו תיק. באמאזון נהוגה שיטה לפיה מוכרים שונים יכולים למכור מוצרים שונים תוך שימוש ב"דפי מוצרים" הנמצאים באמאזון. כלומר, לא כל מוכר מAmazon.com-Logo copyright freeקים דף מוצרים משלו, אלא המוכר הראשון של המוצר מקים דף מוצרים. כל יתר מוכרי אותו מוצר באמאזון עושים שימוש באותו דף מוצר והאלגוריתם של האתר קובע את יכולתם להשפיע על תוכן אותו דף מוצר (אני מתנצל אם "פישטתי" את ההסבר כדי להקל על הבנתו).

חברת Oriental Trading Company, Inc האמריקאית הגישה תביעה כנגד חברת יאגוזון בשל הפרת זכויות יוצרים.

יאגוזון מוכרת מוצרים שגם OTC מוכרת. קונים שעשו שימוש בעמוד אמאזון של יאגוזון (דה…) נחשפו לתמונות ש-OTC מחזיקה זכויות יוצרים בהן. בכך מדובר, לטענתה, בהפרת חוקי התחרות ההוגנת וכן הפרת זכות יוצרים.

OTC ביקשה פסק דין "על הסף" ובקשתה נדחתה. בעניין זה עלתה מחלוקת מי האחראי לשימוש בתצלומים המוגנים בזכות יוצרים בעמוד המוצר. בדיון עלו שאלות עובדתיות שלא הובררו מספיק באשר לזהות יוצר דף המוצר ואחריותה של יאגוזון לתכנים המופיעים באותו דף מוצר.

כאמור, ברגע שנוצר דף מוצר הרי הוא הופך להיות חלק מקטלוג המוצרים הנמכרים באמאזון, ולמוכרים שונים אחרים גם יש מידות שונות של השפעה עליו. ההכרעה בעניין היקף שליטתו של כל מוכר על עמוד המוצר נקבעת באמצעות האלגוריתם של אמאזון. במקרה הזה לא הוכח חלקה של יאגוזון בבניית דף המוצר הרלוונטי.

טענת OTC שדי היה בבחירת דף המוצר הרלוונטי באמאזון על ידי יאגוזון כדי להטיל עליה אחריות תורמת – נדחתה.

כיוון שכך בית המשפט סירב לתת פסק דין מהיר בנושא אחריותה של יאגוזון אלא שלח את הצדדים לשמוע הוכחות.


עוד סיבה חשובה לבדוק היטב לא רק את התשתית הכלכלית לפעולתכם באמאזון אלא גם משפטית, ולהתייעץ עם עו"ד מומחה כדי להבין כמה שיותר פינות בתחום.

תזכיר חוק זכות מבצעים, האם השינוי בדרך?

המבצעים כבר אינם בנים חורגים?

לפי החדשות האחרונות יש כמה זמרים (סוג של "מבצע" לפי הגדרת החוק) שנדרשים להגנה החורגת מגדר חוק זכויות יוצרים וחוק זכויות מבצעים. אלא שבפוסט זה בכל זאת אני אתמקד בתזכיר החדש של משרד המשפטים לחוק זכויות מבצעים, וראו כאן – http://www.psakdin.co.il/Files/tzmu.pdf. בפוסט זה אנסה לחשוף אתכם לנקודות החשובות העולות בהצעה, אך אסתפק בסקירה ממעוף הציפור. יתכן שבעתיד נצלול לסוגיות שונות העולות מהתזכיר.

התאמת זכויות המבצעים לעידן המודרני

התאמת זכויות מבצעים לעידן המודרני היא אחת מהמטרות העיקריות שהתזכיר שם לנגד עיניו. ואכן, אחד מהחידושים המעניינים בתזכיר החוק קשור בכך קשר הדוק.

כאשר בעבר הלא רחוק ניסו בעלי זכות יוצרים לאכוף את זכותם על שימושים אינטרנטיים שונים, גילו שלאור לשון החוק דאז הם אינם יכולים לעשות זאת. בהתאם, תיקנו המחוקקים (בארץ ובחו"ל) והוסיפו סוג שימוש מוגן נוסף, הקרוי "העמדה לרשות הציבור". העמדה לרשות הציבור הוא השימוש המכסה שימושים אינטרנטיים שונים שאינם מוגנים ביתר השימושים הקבועים בחוק. אלא שבניגוד לחוק זכות יוצרים, הרי חוק זכות מבצעים מעולם לא תוקן ולא הוסיף זכות זו (באופן שכיום מקשה על בעלי זכות מבצעים לאכוף את זכותם מול אתרים מפרים).

הכללתו של שימוש זה בתזכיר חוק זכויות מבצעים הינה צעד משמעותי המאפשר למבצעים להפעיל את זכותם לקבלת תגמולים מתאימים מול אתרים רבים ושונים (והדוגמא הטובה ביותר – אתר יוטיוב ואף פייסבוק).

עוד מוסיף תזכיר החוק וקובע אבחנה בין הקלטה של ביצוע (ביצוע ש"קובע" כנדרש) לבין ביצוע חי. התזכיר מוסיף ומקנה זכויות למבצע להסדיר שימושים אלו, הן במדיה המקוונת והן מחוץ לה.

התזכיר עוסק בצורה מעמיקה יותר בזכות המוסרית של המבצע – הזכות  לקרדיט, באופן שעד עתה לא היה קיים בחוק. חשיבותה של זכות זו היא דרמטית והתזכיר מבהיר (בניגוד לניסוח חוק זכות יוצרים, למשל) כי העברת זכות המבצעים בביצוע אין משמעו ויתור אוטומטי על הזכות המוסרית (לתשומת לב עורכי הדין העורכים הסכמים בנושא).

גם ההפרות המתייחסות לזכות מבצעים סודרו בצורה ברורה יותר ותואמת חוק זכות יוצרים, וטוב שכך.

משך ההגנה על המבצע ועל זכותו

כיום החוק מגן על זכות המבצע משך חמישים שנה. התזכיר מבקש להאריך הגנה זו ל-70 שנה מתום השנה בה קובע (fixated) הביצוע החי. הוראה זו מאחדת בין הדין החל על זכות יוצרים לזה החל על זכות מבצעים (יש להעיר כי בעצם ימים אלו נמצאת בפני הכנסת הצעת חוק אחרת שגם היא, בין יתר הוראותיה, מבקשת להחיל הארכה זו).

המטרה היא להפוך את ה"זנב הארוך" של היצירה לכזה שיקל על פרנסתו של האמן בערוב ימיו.

אלא שכאן, יש להבהיר, כי אי אימוצם של סעיפים אחרים מחוק זכות יוצרים (כגון הפיצויים הסטטוטוריים) עדיין אין בו כדי להעמיד את זכות המבצעים ברמת הגנה שווה לזכות היוצרים.

החלת ההגנות והסעדים מחוק זכויות יוצרים

בהערה שנחזית להיות טכנית, קובע התזכיר כי שימושים מסויימים מחוק זכויות יוצרים יחשבו שימושים מותרים על פי חוק זכויות מבצעים. אלא שלתיקון טכני זה חשיבות דרמטית. למעשה, עד היום ההגנות שעומדות למפר זכות יוצרים (דוגמת שימוש הוגן ואחרות) כלל לא היו רלוונטיות מול מבצע.

והנה קם המחוקק ומבהיר גם את השימושים המותרים בביצוען של יצירות. המדובר בצעד משמעותי וחשוב להטבת השיח הציבורי.

עוד התייחסות חשובה היא הסעיף המחיל למעשה (בחריגים מסויימים) את הסעדים הקבועים בחוק זכות יוצרים גם על חוק זכות מבצעים (אם כי על הפרת הזכות לביצוע פומבי אין פיצויים ללא הוכחת נזק אלא תשלום תמלוג ראוי בלבד).

תמלוגים

אמנם החוק אינו קובע פיצוי סטטוטורי, אולם המחוקק מבהיר הוראות (שבמידה רבה היו קיימות קודם לכן) בדבר זכותם של מבצעים לקבל תמלוגים בגין השמעה בציבור של ביצועיהם. חשוב לשים לב שהתמלוגים חלים רק על ביצוע שקובע, ולא על ביצוע בשידור חי.

סעיף זה לראשונה פותח פתח בפני מבצעים לאכוף את זכותם לתגמולים כנגד משתמשים ואתרים שונים, ואני מאמין שאם מבצע שאכפת לו יפגוש עורך דין שמבין בתחום לאחר שהתזכיר יהפוך לחוק, לא ירחק המועד ונתחיל לראות פסיקות כספיות של בתי המשפט על הפרת זכות המבצעים

הסדרת ארגוני גביה יציגים

התזכיר מנסה אף להסדיר את עניין הארגונים היציגים לגביית תמלוגים, ומגדיר הנחיות שמסדירות את תפקוד אותם ארגונים, את יכולתם לדרוש תמלוגים ואת עמידותיהם בדרישות החוק.

 

למען הסר ספק, הרי החוק מורכב בהרבה מהמפורט מעלה, והאמור מעלה אינו מתיימר להיות ממצה. בכל מקרה של סוגיה ספציפית אין להסתמך על האמור מעלה אלא לפנות לעורך דין מומחה בתחום הקניין הרוחני.

כמו כן פוסט זה מתייחס לתזכיר (!!) הצעת החוק ולא לחוק הסופי, שעשוי להשתנות טרם חקיקתו, אם בכלל.

מדריך משפטי להקמת אתר אינטרנט

אני שמח להפנות אתכם לאתר "משפטי" ולמאמר שלי שמתארח שם.
במאמר אני מציג בפני הקוראים סקירה קצרה על מכשלות משפטיות ופתרונות אפשריים שצצים בעת הקמת אתר אינטרנט או בנית אפליקציה סלולארית למובייל.

מטרת המאמר אינה להפוך אתכם לעורכי דין, אלא לתת בידיכם כלים להבנת פעילות עורך דינכם ובדיקתו- האם הוא מבין במה שהוא מכין עבורכם או שמא אתם אינכם מוגנים במקרה של תביעה עתידית.

למדריך – http://www.mishpati.co.il/article/9785