האם מתקיני ממירים אינטרנטיים (IPTV) באמת מפרים זכויות יוצרים של צ'רלטון?

האם מכירת IPTV או ממיר אינטרנטי מהווה הפרה תורמת של זכויות היוצרים של צרלטון בשידורי הפרמייר ליג? מה אפשר לעשות אם קיבלתי מכתב התראה מצ'רלטון?

 
בתקופה האחרונה מתקיני אנטנות, אינטרקומים ומצלמות מעקב רבים שביקשו להגדיל את פרנסתם וסיפקו ממירים אינטרנטיים (IPTV) ללקוחותיהם, מקבלים מכתב התראה או תביעה שצ'רלטון מגישה כנגדם בטענת הפרת זכויות.
במאמר זה אבדוק משפטית – האם צ'רלטון צודקת? האם באמת מוכר ממיר כזה (שאינו עושה פעולות נוספות) מפר את זכויות היוצרים של צרלטון?
לתשומת ליבכם – זה הוא מאמר כללי המביע את דעתי בלבד. בהחלט יתכן שהנסיבות של המקרה הספציפי שלכם שונות ויביאו לתוצאה שונה. כך גם יתכן שבית משפט כלשהו לא יסכים עם הדעה שאני מביע פה.  האמור כאן הוא הסבר כללי בלבד.
אין להסתמך על האמור במאמר זה אלא לפנות לייעוץ משפטי אצל מומחה בנושא.
ככל שתרצו, נשמח לשמוע מכם ולסייע לכם. אתם מוזמנים להתקשר למשרדנו, ל-03-6133333 ולהתייעץ.
 
התהליך מתחיל כאשר לקוח תמים מאתר את העסק שלכם באינטרנט ומבקש לרכוש מכם ממיר מקוון IPTV (בדרך כלל מהסוג שניתן לרכוש בעלי באבא במחיר לא גבוה). הייתם שמחים להרבה כאלו. לא?
נדמה שעל פניו, מכירת ממיר מקוון לא יכולה להיות הפרת זכות יוצרים כלשהי. אפילו סלקום לא חושבת ככה, וראו את השירות – סלקום TV.
הרי ברור שכל מחשב אישי או נייד ואפילו סמארטפונים יכולים לשמש לצפייה בתכנים "לא חוקיים" שמפרים זכות יוצרים. האם באמת סבורה צ'רלטון שמייקרוסופט, DELL, אינטל, APPLE, SAMSUNG ואחרים מפרים חוק במכירת המכשירים שלהם?
בלי נסיבות מיוחדות, מכירה של רכיב טכנולוגי לשימוש יומיומי אינה מהווה הפרת זכויות יוצרים (וראו גם בפסיקה האמריקאית). רוב ההחלטות הסותרות עמדה בסיסית זו התבססו על עובדות ספציפיות שהקימו חבות ולכן חשובה זהירותכם.
 
במכתב ההתראה שלה, צרלטון "מסבירה" –
"הנכם מפרים את זכויותיה [של צ'רלטון] בצורה בוטה ועושים עושר ולא במשפט על חשבונה, שעה שהנכם מוכרים אמצעים לצפייה בתכני הפרמיירליג ללקוחות ישראליים ו/או מוכרים חבילות תוכן הכוללות את תכני הפרמייר ליג, ובכלל זה מאפשרים צפייה בתכנים המפרים ללקוחות מישראל".
 
לטעמי אני סבור (ויש החולקים עלי) שצופים ישראלים הצופים בישראל בתכני צ'רלטון אינם מפרים את זכויות צרלטון ל"שיווק משדרים ו/או שידור ו/או מסחור משרדים מהליגה האנגלית". הרי אלו כלל אינן מהוות זכויות יוצרים (שהן עומדות כלפי העולם כולו). הזכויות המפורטות על ידי צ'רלטון הן זכויות חוזיות, בינה לבין הפרמיירליג. ככאלו, הן חלות בין הצדדים ולא על צדדים שלישיים – הצופים.
לכל היותר רכשה צרלטון את זכות היוצרים לשידור המשחקים בישראל, ומכיוון שמתקיני הממירים ברובם אינם מנהלים שרתי תוכנה וחבילות תוכן אלא רק מוכרים חומרה, הם אינם מפרים זכות זו.
 
יתרה מכך, עיון מעמיק במכתב שצ'רלטון שולחת מגלה כי למעט כותרת המכתב, אין במכתב התייחסות ל"הפרת זכויות יוצרים". למעשה, ממכתבה של צרלטון לא ברור אילו זכויות מפר המתקין, ולאור הפסיקה בנושא לא סתם הדבר.
מנסיוני, אוכל לספר לכם שככל שתיקים כאלו מגיעים לבית המשפט, משתמשת צ'רלטון בעילת הפרת זכות היוצרים עקב שימוש המהווה "העמדה לרשות הציבור" של התכנים. עם זאת, מכיוון שהמתקינים אינם ספקי חבילות התוכן, אלא רק המכשירים (שניתן כמובן לעשות בהם אף הרבה שימושים נוספים, שאינם מפרים), כלל לא ברור אם עילה שכזו חלה כלפיהם. אין לי ספק שהמתקין הראשון שיעמוד על נקודה זו בבית המשפט, צפוי ליצור תקדים משמעותי בנושא.
יתרה מזאת, כשצרלטון הביאה בפני בית המשפט תביעה דומה כנגד חברת טלראן, שמכרה כרטיס המאפשר למשתמשים ביתיים לפצח את ההגנה על שידורים זרים ולצפות בביתם בשידורים מוגנים לכאורה, קבע בית המשפט העליון (וראו כאןPDF) שמכירת רכיב המאפשר התגברות על אמצעי הגנה אינו מהווה הפרת זכות יוצרים.
 
צ'רלטון גם מנסה להשתמש בעילה החדשנית יחסית שנקראת "הפרה תורמת". אלא שגם ברכיב זה דומני שצרלטון אינה מדייקת.
בפסק הדין בעניין האוניברסיטה העברית נ' שוקן אומצה עילה זו לדין הישראלי.
אלא שבית המשפט העליון קבע לקיומה של עילה זו שלושה תנאים מצטברים:
  1. קיומה בפועל של הפרה ישירה;
  2. ידיעתו של המפר-התורם על ההפרה הישירה שבוצעה;
  3. קיומה של תרומה משמעותית, ניכרת וממשית לביצוע ההפרה.
בנסיבות של מתקינים רבים, נדמה כי בהחלט ניתן לטעון (אם כי טענה זו עוד טרם נתקבלה בבתי המשפט בארץ) כי הן התנאי הראשון והן התנאי השלישי לא התקיימו.
 
טרם אסיים אני רוצה להזהיר. מנסיוני, מתקינים רבים מסבכים את עצמם דווקא בשיחת המכירה מול הלקוח. המתקינים מתרברבים באזני הלקוח אודות המכירות הרבות שביצעו או השרתים המאסיביים שהם מפעילים (דברים שאינם נכונים). אבל משהוקלטה השיחה, יהיה קשה למתקין להסביר ולהוכיח שאלו היו רק דברי רהב ולא אמת.
 
סוף דבר, המלצות למתקיני ממירים אינטרנטיים:
  1. היו חכמים – הזהרו בדבריכם. חישבו היטב על מה אתם אומרים ללקוחות, המנעו מהתרברבויות ואימרו את האמת.
  2. ככל שאתם נחקרים על ידי הלקוח ספציפית על שידורי ספורט, אל תנקטו עמדה. הסבירו שהממיר מאפשר כנראה לקלוט גם שידורי ספורט, אך אימרו את האמת – תוכן השידורים אינו בשליטתכם אלא תלוי בחבילות התוכן שירכוש הלקוח. קחו בחשבון שאתם מוקלטים.
  3. אם קיבלתם מכתב התראה – גשו מיד לעורך דין מומחה והתייעצו עימו. איתו תוכלו לקבל החלטה האם אתם מעוניינים להגן על זכויותיכם בבית המשפט, לנסות לסגור פרשה זו בפשרה או לדחות את הטענות ולהסתכן בכך שצ'רלטון עצמה תיקח את הנושא לבית המשפט. כך או אחרת, כיוון שצרלטון מכירה היטב את הנהוג בתחום עיסוקה, גם מכתב התשובה שלכם צריך להיות מקצועי, ענייני ולהתאים לנסיבות שלכם. אל תבקשו מעורך הדין המשפחתי שלכם (שסייע לכם בעריכת הסכם ממון או תביעה נגד קבלן השיפוצים שלכם), שכן קשה מאוד לשלוף אבן מבאר עמוקה אליה נזרקה.
 
בהצלחה.
היום 25.3.2015
 
 
 
 
 
 

הפרה תורמת של אתרי מדיה חברתית

השופט האמריקאי פוזנר נתן לאחרונה החלטה מרתקת בשאלת אחריות אתרי מדיה חברתית להפרת זכות יוצרים של משתמשיהם (Flava Works, Inc. v. Gunter).
שאלת אחריות אתרי מדיה חברתית כמו פייסבוק או יו-טיוב (שלא תכלל בהסדר שגוגל עורך ביחס לדחיקת אתרים שמקבלים הודעות הסרה מתוצאות החיפוש, הפלא ופלא) להפרות זכויות יוצרים שמבצעים משתמשיהם ההינה שאלה שנדונה פעמים רבות ועדיין אין לנו תוצאה חד משמעית וברורה.
 
ברוב המקרים, האתרים עצמם אינם מבצעים פעולות המפרות זכויות יוצרים, אלא רק מקדמים או תורמים להפרת זכויות היוצרים, כך שבעבר לא ניתן היה לומר כי הם מפרים זכויות יוצרים.
הפסיקה נאלצה להתמודד עם מצבים כאלו ובארה"ב התפתחה דוקטרינה שנקראה "הפרה תורמת" (Contributory copyright infringement) או עידוד ההפרה (Inducement of Copyright Infringement) . הדוקטרינה הזו מסתמכת בבסיסה על דיני הנזיקין, אך בתחום הקניין הרוחני מקורה הוא בדיני פטנטים דווקא, והיא "נשאבה" לזכויות יוצרים על מנת לנסות ולמלא חסר שהפריע לבתי המשפט.
גם בארץ אומצה דוקטרינה זו של "הפרה תורמת" בתחום דיני זכויות היוצרים (בפרשת האוניברסיטה העברית נ' שוקן, ולאחר מכן בעניין א.ל.י.ס. נ' רוטר.נט).
 
ההתפתחות הנרחבת של מדיות חברתיות, כגון Facebook, YouTube ורבות אחרות יצרו מצבים בהם בעלי אתרים היו חשופים לתביעות בשל פעולות פסולות שביצעו משתמשיהם, ולעיתים – עצם התנהלות האתרים גרמה לבתי המשפט לסבור שהם מעודדים או תומכים בהפרת זכות יוצרים כך שהטילו עליהם אחריות להפרה תורמת של זכויות יוצרים, אותה דוקטרינה חדשה.
הפסיקה האמריקאית התמודדה מעת לעת עם מצבים כאלו, אך לא הגיעה לתוצאות אחידות וסדורות.
נקודת המוצא היתה נסיון של אתרי המדיה החברתית להתגונן בהגנה שנקבעה בסעיף 512(c) ל-Digital Millennium Copyright Act.  כך למשל, היו פסקי דין שקבעו פטור מלא לאותם אתרים אם אימצו ופעלו לפי מנגנון ההודעה והסרה שנקבע בחוק (וראו UMG Recordings, Inc. v. Shelter Capital Partners LLC). מנגד אחרים שקלו הטלת אחריות על אתרי מדיה חברתית מקום בו נקטו אלו באדישות מכוונת מקום בו הופרו זכויות יוצרים (Viacom Int’l, Inc. v. YouTube, Inc.).
 
אלא שפסק הדין שניתן לאחרונה בעניין פלאבה שנזכר לעיל על ידי השופט המנוסה פוזנר, כולל אמירות וקביעות שחשוב להתמודד עימן ולהבין אותן, במיוחד למי שמחפש שהמדיה החברתית תמשיך להתפתח בצורה חופשית יחסית, תוך צמצום הפגיעה בבעלי הזכויות.
 
myVidster הוא אתר שמאפשר למשתמשים לסמן וידאו באינטרנט כדי שיוכלו בעתיד לחזור אליהם. האתר מקבל את ה-“embed code” מאותם מקורות ומאפשר צפייה בתוכן בנפרד מהאתר המקורי. פלאבה, התובע, מספק תוכן למבוגרים ומאפשר הורדה אך ורק לשימוש אישי. תנאי השימוש באתר שלו אוסרים על העלאת התכנים שלו לאתרים אחרים, אלא רק לצפיה פרטית ואישית.
בית המשפט קבע שמשתמש שמעלה תכנים אלו של פלאבה לאתרים אחרים מפר זכויות יוצרים. אלא שבמקרה של myVidster הרי שהאתר לא העלה את התכנים הללו בדרך כלשהי ולא שמר עליהם בשרתיו כך שנקבע שאינו מפר זכות יוצרים במישרין.
בית המשפט הוסיף וקבע, כי הסטנדרט של הפרת זכות יוצרים תורמת הינו: הפרה תורמת היא פעולה אישית שמעודדת או מסייעת להפרת זכות יוצרים ישירה.
על בסיס קביעה זו, נפסק שהאתר גם אינו מבצע הפרה תורמת של זכויות יוצרים מכיוון שהוא אינו יוצר עותקים אלא קישורים לשרתי צד שלישי; מכיוון שבסימון התכנים אין כשלעצמו העתקה של התכנים על ידי המשתמשים; ומכיוון שהאתר בסך הכל יוצר קישור בין המשתמשים לוידאו ואינו מעודד משתמשים להעלות את תכניו של התובע או לשמור עליהם (באופן הנוגד את רשיון השימוש של היוצר).
אכן, כך נפסק, משתמש שעוקף את ההגנות אותן הציב הבעלים המקורי אינו טהור מאשמה ויש פגם בהעלאת תכנים המאפשרת צפייה בהם בלא תשלום, אך זו אינה הפרת זכויות.
 
אילו האתר היה מאפשר UPLOAD יחד עם סימון התכנים – זו היתה הפרה ברורה של זכות היוצרים  (הזכות לביצוע פומבי) אולם עצם מתן כתובות וקישורים בהם ניתן למצוא את התכנים הינה פעולה הדומה לפעולתו של מדריך הבילויים TIME OUT ואינה נחשבת הפרת זכויות היוצרים.
 
פלאבה גם טען כי השירות מאפשר למשתמשים למצוא ביתר קלות את תכניו ולהפר אותם ולכן מסייע להפרה. גם טיעון זה נדחה על ידי בית המשפט. האתר לא מכר את התכנים ולכן לא היתה לו סיבה לעוד משתמשים לסמן דווקא את התכנים של פלאבה. בנוסף, האתר הנתבע לא איפשר גישה לתכנים המפרים דרך שרתיו ולכן אין בסיס לטענת הסיוע.
אילו האתר הנתבע היה מזמין משתמשים לתלות ולהציג תכנים מפרים על שרותיו, יתכן שזו היתה פעולה של עידוד הפרה (הפרה המקבילה להפרה תורמת בזכויות יוצרים) – inducing infringement.