ציטוט מדברי מפורסמים – האם הפרת זכות יוצרים?

אני כותבת ספר. האם מותר לי לצטט דברים שמפורסמים אמרו ומסבירים את עמדתי או שאני מפרה זכויות יוצרים?

זו שאלה שמופנית אלי כל פעם מחדש, ובהתחשב בדיני זכויות היוצרים, התשובה אינה חד משמעית חוץ מהתשובה הפשוטה – במקרי ספק, נסו בכל דרך להשיג הסכמה של בעל הזכויות, על מנת שלא תסתבכו.

31734525 - inspirational words with an adorable toy poodle enjoying life to the fullest, happily ripping around in the summer.

דברים שלא אתם יצרתם, ושבתחושת הבטן שלכם אתם חושבים "האם עלי לבקש רשות של מישהו אחר כדי לפרסם?", בדרך כלל תשובת האצבע היא "כן"; ככל הנראה עליכם לבקש רשות או שתפרו זכות יוצרים.

גם אם בפועל, לאחר ניהול הליך משפטי, יתברר כי לא הייתם צריכים לבקש רשות, למה לקחת את הסיכון ואת ההוצאה? תמיד טוב לדעת מראש שהכל בסדר.

ישנם כמה שיקולים שיכולים להשפיע על התשובה לשאלה שלמעלה, ואנסה לגעת בחלק לא ממצה שלהם. במקרי ספק – אנא גשו לעורך דין מומחה להתייעץ, על מנת שלא תסתבכו.

בניגוד למה שרבים מכם חושבים, אין כלל אצבע שקובע כי "מותר לקחת פחות מ-10% מהיצירה". מנגד, בהחלט יש חשיבות לאורך היצירה כולה, לאורך הרכיב הניטל מתוכה וליחס ביניהם.

ככל שה"יצירה" (זו ההגדרה של הרכיב המוגן בזכות יוצרים) הינה קצרה יותר, יש סיכוי גדול יותר שהיא לא תהיה מוגנת בזכות יוצרים. מנגד, גם יצירה מאוד קצרה עשוייה להיות מוגנת בזכויות יוצרים אם היא יצירתית או משמעותית מספיק (דוגמת פזמון של שיר או אפילו המשפט "הולה הופה הופה הולה").

אורך היצירה (כמו גם אורך החלק ממנה שמצוטט) הינו אך אחד מהגורמים הרלוונטיים. אפילו סיסמאות קצרות נחשבו בעבר מוגנות ("השמפניה של הטבע" ודומותיה), כך שזהירות חשובה.

מנגד, שימוש בחלק שאינו "עיקר היצירה" עשוי לא להפר זכות יוצרים. עם זאת, "עיקר היצירה" מוגדר בפסיקה כעיקר כמותי או איכותי. משמע, גם אם המדובר בחלק קטן מאוד מן היצירה, הרי אם הוא מזוהה עימה ומזהה אותה, בהחלט יתכן שהעתקתו בלי הסכמת הבעלים מהווה הפרת זכות יוצרים. כלומר, ציטוט גנרי מספר בדרך כלל יהיה "כשר". אולם הביטוי הקצר "צייר לי כבשה" עשוי להחשב כחלק מהותי מהיצירה המקורית, וצריך להזהר בהעתקתו.

מצד שני צריך לשים לב גם שזכויות יוצרים מוגבלות בזמן (כיום הן עומדות על 70 שנה לאחר מות היוצר). כלומר, ציטוט של דבריו של נפוליאון בונפרטה (בהנחה שהם באמת דבריו ולא יצירה של סופר שכתב עליו בעצמו, ויצר את המשפט בעצמו), לא יהיה מוגן בזכות יוצרים. אפילו מר סנט-אכזופרי שנפטר ב-1944 יתכן ויצירתו כבר אינה מוגנת (אם כי לא בדקתי את דיני זכויות היוצרים בצרפת, אז אנא היזהרו).

אלמנט רלוונטי נוסף, הוא המדיה והאופי של היצירה שלכם במסגרתה אתם עושים שימוש בציטוט. אין דינו של בלוג פרטי של סטודנט לפילוסופיה הכותב על דברים שברומו של עולם, כדין אתר האינטרנט של חברה מסחרית שמשתמשת בציטוט על מנת לתמוך במכירת מוצריה.

רכיב חשוב נוסף הוא מידת הפגיעה ב"שוק הפוטנציאלי" של היצירה באמצעות הציטוט שלכם. ככל שהפגיעה ביוצר עשויה להיות חמורה יותר, כך ההעתקה תהיה אסורה. עם זאת, "אני רק עושה לו טובה ומפרסם אותו יותר" אינו תירוץ שמאפשר העתקה. אם זה המצב, פנו אל הבעלים, הסבירו כיצד אתם מסייעים בידיו ודאגו לקבל את הסכמתו.

יש לזכור תמיד שהחוק אינו חד וחלק, אלא למעשה מפורש על ידי כל ערכאה משפטית ושופט בהתאם לנסיבות כל מקרה ויצירה. השופט יבדוק את יצירתיות היצירה, מורכבותה, ההשקעה שהושקעה, השימוש שנעשה בה וכדומה.

ללא קשר לזכות היוצרים, החוק דורש גם מתן "קרדיט", ובפסיקה הישראלית נפסק שללא קרדיט, לא תוכלו להינות מהגנת השימוש ההוגן. כך, בכל מקרה, גם אם הגנת זכות היוצרים פקעה, ובמיוחד אם לאו, מתן קרדיט יהיה מאוד מומלץ.

מעבר לזכות היוצרים, יש גם שאלה של "זכות הפרסום" (שבארץ כרגע הינה יצירת הפסיקה בלבד, ועומדת בנפרד מזכות היוצרים). לדוגמא, האוניברסיטה העברית מחזיקה בזכות הפרסום ביחס לאלברט איינשטיין המנוח, והיא עומדת על זכויותיה בשימוש בשמו וביצירותיו. שימוש בביטוי הקשור באופן ישיר לידוען כזה או אחר, עלול להוות הפרה של זכות הפרסום שלו.

אחרון, מנסיוני חשוב לי להדגיש, שתיעוד בכתב (ואפילו בדוא"ל) של ההסכמה והיקפה הינו קריטי. אם לא תתעדו כנדרש את ההסכמה, יקשה עליכם להוכיח אותה ויווצר מצב כאילו לא קיבלתם הסכמה.

קרדיט לתמונה.

מוכרים באמזון? יכולים לתבוע אתכם על הפרת זכות יוצרים

רבים משתמשים באתר Amazon (לא "מאמאזון"…) כדי להניב הכנסות ממכירת מוצרים במחירים זולים. אלא שהשימוש בפלטפורמה פרטית כמו אמאזון יש בה סיכונים משפטיים שונים שטרם הובררו עד הסוף. לפני זמן קצר נתקלתי בהחלטת בית משפט אמריקאי בעניין הקשור לאמאזון ולהפרת זכות יוצרים בדפי המוצרים שלו.

תחילה אסביר את הרקע העובדתי לנסיבות אותו תיק. באמאזון נהוגה שיטה לפיה מוכרים שונים יכולים למכור מוצרים שונים תוך שימוש ב"דפי מוצרים" הנמצאים באמאזון. כלומר, לא כל מוכר מAmazon.com-Logo copyright freeקים דף מוצרים משלו, אלא המוכר הראשון של המוצר מקים דף מוצרים. כל יתר מוכרי אותו מוצר באמאזון עושים שימוש באותו דף מוצר והאלגוריתם של האתר קובע את יכולתם להשפיע על תוכן אותו דף מוצר (אני מתנצל אם "פישטתי" את ההסבר כדי להקל על הבנתו).

חברת Oriental Trading Company, Inc האמריקאית הגישה תביעה כנגד חברת יאגוזון בשל הפרת זכויות יוצרים.

יאגוזון מוכרת מוצרים שגם OTC מוכרת. קונים שעשו שימוש בעמוד אמאזון של יאגוזון (דה…) נחשפו לתמונות ש-OTC מחזיקה זכויות יוצרים בהן. בכך מדובר, לטענתה, בהפרת חוקי התחרות ההוגנת וכן הפרת זכות יוצרים.

OTC ביקשה פסק דין "על הסף" ובקשתה נדחתה. בעניין זה עלתה מחלוקת מי האחראי לשימוש בתצלומים המוגנים בזכות יוצרים בעמוד המוצר. בדיון עלו שאלות עובדתיות שלא הובררו מספיק באשר לזהות יוצר דף המוצר ואחריותה של יאגוזון לתכנים המופיעים באותו דף מוצר.

כאמור, ברגע שנוצר דף מוצר הרי הוא הופך להיות חלק מקטלוג המוצרים הנמכרים באמאזון, ולמוכרים שונים אחרים גם יש מידות שונות של השפעה עליו. ההכרעה בעניין היקף שליטתו של כל מוכר על עמוד המוצר נקבעת באמצעות האלגוריתם של אמאזון. במקרה הזה לא הוכח חלקה של יאגוזון בבניית דף המוצר הרלוונטי.

טענת OTC שדי היה בבחירת דף המוצר הרלוונטי באמאזון על ידי יאגוזון כדי להטיל עליה אחריות תורמת – נדחתה.

כיוון שכך בית המשפט סירב לתת פסק דין מהיר בנושא אחריותה של יאגוזון אלא שלח את הצדדים לשמוע הוכחות.


עוד סיבה חשובה לבדוק היטב לא רק את התשתית הכלכלית לפעולתכם באמאזון אלא גם משפטית, ולהתייעץ עם עו"ד מומחה כדי להבין כמה שיותר פינות בתחום.

האם השימוש שלכם הוא שימוש הוגן?

היום אספר לכם על כלי מרתק לבדיקת השימוש שלכם ביצירות – האם שימוש הוגן.

אין ספור המקרים בהם בעלי אתרים/יוצרי סרטים/כותבים/מקדמי אתרים/מפתחי משחקי מחשב ורבים אחרים צעושים שימוש ביצירות מבלי לחשוב פעמיים.

לדוגמא, יוצרי סרטים תיעודיים עושים שימוש בקטעי ארכיון; מפתחי משחקי מחשב עושים שימוש בקטעי צליל ואפקטים למשחק שלהם; מקדמי אתרים כותבים מאמרים מקצועיים; יוצרי אמנות מודרנית משלבים יצירות כדי ליצור יצירה חדשה, ועוד ועוד.

בכל המקרים הללו חשוב לבדוק מראש האם שימוש שאתם עושים ביצירה אינו מהווה הפרת זכות יוצרים.

לאחרונה נתקלתי בכלי מקוון, מעין "בחן את עצמך", שבאמצעות הובלתכם דרך שאלות שונות מלמד אתכם על (חוקיות) השימוש שאתם מבצעים ביצירות שונות. בין היתר הכלי הזה מלמד אתכם על העקרונות שבדיני זכויות היוצרים (אמנם בארה"ב, אך הערונות מתאימים גם לארץ, בשינויים מסויימים).

מאוד מומלץ להשקיע כמה דקות וללמוד.

בבקשה תהנו – הכלי לבדיקת שימוש הוגן.

 

האם מתקיני ממירים אינטרנטיים (IPTV) באמת מפרים זכויות יוצרים של צ'רלטון?

האם מכירת IPTV או ממיר אינטרנטי מהווה הפרה תורמת של זכויות היוצרים של צרלטון בשידורי הפרמייר ליג? מה אפשר לעשות אם קיבלתי מכתב התראה מצ'רלטון?

 
בתקופה האחרונה מתקיני אנטנות, אינטרקומים ומצלמות מעקב רבים שביקשו להגדיל את פרנסתם וסיפקו ממירים אינטרנטיים (IPTV) ללקוחותיהם, מקבלים מכתב התראה או תביעה שצ'רלטון מגישה כנגדם בטענת הפרת זכויות.
במאמר זה אבדוק משפטית – האם צ'רלטון צודקת? האם באמת מוכר ממיר כזה (שאינו עושה פעולות נוספות) מפר את זכויות היוצרים של צרלטון?
לתשומת ליבכם – זה הוא מאמר כללי המביע את דעתי בלבד. בהחלט יתכן שהנסיבות של המקרה הספציפי שלכם שונות ויביאו לתוצאה שונה. כך גם יתכן שבית משפט כלשהו לא יסכים עם הדעה שאני מביע פה.  האמור כאן הוא הסבר כללי בלבד.
אין להסתמך על האמור במאמר זה אלא לפנות לייעוץ משפטי אצל מומחה בנושא.
ככל שתרצו, נשמח לשמוע מכם ולסייע לכם. אתם מוזמנים להתקשר למשרדנו, ל-03-6133333 ולהתייעץ.
 
התהליך מתחיל כאשר לקוח תמים מאתר את העסק שלכם באינטרנט ומבקש לרכוש מכם ממיר מקוון IPTV (בדרך כלל מהסוג שניתן לרכוש בעלי באבא במחיר לא גבוה). הייתם שמחים להרבה כאלו. לא?
נדמה שעל פניו, מכירת ממיר מקוון לא יכולה להיות הפרת זכות יוצרים כלשהי. אפילו סלקום לא חושבת ככה, וראו את השירות – סלקום TV.
הרי ברור שכל מחשב אישי או נייד ואפילו סמארטפונים יכולים לשמש לצפייה בתכנים "לא חוקיים" שמפרים זכות יוצרים. האם באמת סבורה צ'רלטון שמייקרוסופט, DELL, אינטל, APPLE, SAMSUNG ואחרים מפרים חוק במכירת המכשירים שלהם?
בלי נסיבות מיוחדות, מכירה של רכיב טכנולוגי לשימוש יומיומי אינה מהווה הפרת זכויות יוצרים (וראו גם בפסיקה האמריקאית). רוב ההחלטות הסותרות עמדה בסיסית זו התבססו על עובדות ספציפיות שהקימו חבות ולכן חשובה זהירותכם.
 
במכתב ההתראה שלה, צרלטון "מסבירה" –
"הנכם מפרים את זכויותיה [של צ'רלטון] בצורה בוטה ועושים עושר ולא במשפט על חשבונה, שעה שהנכם מוכרים אמצעים לצפייה בתכני הפרמיירליג ללקוחות ישראליים ו/או מוכרים חבילות תוכן הכוללות את תכני הפרמייר ליג, ובכלל זה מאפשרים צפייה בתכנים המפרים ללקוחות מישראל".
 
לטעמי אני סבור (ויש החולקים עלי) שצופים ישראלים הצופים בישראל בתכני צ'רלטון אינם מפרים את זכויות צרלטון ל"שיווק משדרים ו/או שידור ו/או מסחור משרדים מהליגה האנגלית". הרי אלו כלל אינן מהוות זכויות יוצרים (שהן עומדות כלפי העולם כולו). הזכויות המפורטות על ידי צ'רלטון הן זכויות חוזיות, בינה לבין הפרמיירליג. ככאלו, הן חלות בין הצדדים ולא על צדדים שלישיים – הצופים.
לכל היותר רכשה צרלטון את זכות היוצרים לשידור המשחקים בישראל, ומכיוון שמתקיני הממירים ברובם אינם מנהלים שרתי תוכנה וחבילות תוכן אלא רק מוכרים חומרה, הם אינם מפרים זכות זו.
 
יתרה מכך, עיון מעמיק במכתב שצ'רלטון שולחת מגלה כי למעט כותרת המכתב, אין במכתב התייחסות ל"הפרת זכויות יוצרים". למעשה, ממכתבה של צרלטון לא ברור אילו זכויות מפר המתקין, ולאור הפסיקה בנושא לא סתם הדבר.
מנסיוני, אוכל לספר לכם שככל שתיקים כאלו מגיעים לבית המשפט, משתמשת צ'רלטון בעילת הפרת זכות היוצרים עקב שימוש המהווה "העמדה לרשות הציבור" של התכנים. עם זאת, מכיוון שהמתקינים אינם ספקי חבילות התוכן, אלא רק המכשירים (שניתן כמובן לעשות בהם אף הרבה שימושים נוספים, שאינם מפרים), כלל לא ברור אם עילה שכזו חלה כלפיהם. אין לי ספק שהמתקין הראשון שיעמוד על נקודה זו בבית המשפט, צפוי ליצור תקדים משמעותי בנושא.
יתרה מזאת, כשצרלטון הביאה בפני בית המשפט תביעה דומה כנגד חברת טלראן, שמכרה כרטיס המאפשר למשתמשים ביתיים לפצח את ההגנה על שידורים זרים ולצפות בביתם בשידורים מוגנים לכאורה, קבע בית המשפט העליון (וראו כאןPDF) שמכירת רכיב המאפשר התגברות על אמצעי הגנה אינו מהווה הפרת זכות יוצרים.
 
צ'רלטון גם מנסה להשתמש בעילה החדשנית יחסית שנקראת "הפרה תורמת". אלא שגם ברכיב זה דומני שצרלטון אינה מדייקת.
בפסק הדין בעניין האוניברסיטה העברית נ' שוקן אומצה עילה זו לדין הישראלי.
אלא שבית המשפט העליון קבע לקיומה של עילה זו שלושה תנאים מצטברים:
  1. קיומה בפועל של הפרה ישירה;
  2. ידיעתו של המפר-התורם על ההפרה הישירה שבוצעה;
  3. קיומה של תרומה משמעותית, ניכרת וממשית לביצוע ההפרה.
בנסיבות של מתקינים רבים, נדמה כי בהחלט ניתן לטעון (אם כי טענה זו עוד טרם נתקבלה בבתי המשפט בארץ) כי הן התנאי הראשון והן התנאי השלישי לא התקיימו.
 
טרם אסיים אני רוצה להזהיר. מנסיוני, מתקינים רבים מסבכים את עצמם דווקא בשיחת המכירה מול הלקוח. המתקינים מתרברבים באזני הלקוח אודות המכירות הרבות שביצעו או השרתים המאסיביים שהם מפעילים (דברים שאינם נכונים). אבל משהוקלטה השיחה, יהיה קשה למתקין להסביר ולהוכיח שאלו היו רק דברי רהב ולא אמת.
 
סוף דבר, המלצות למתקיני ממירים אינטרנטיים:
  1. היו חכמים – הזהרו בדבריכם. חישבו היטב על מה אתם אומרים ללקוחות, המנעו מהתרברבויות ואימרו את האמת.
  2. ככל שאתם נחקרים על ידי הלקוח ספציפית על שידורי ספורט, אל תנקטו עמדה. הסבירו שהממיר מאפשר כנראה לקלוט גם שידורי ספורט, אך אימרו את האמת – תוכן השידורים אינו בשליטתכם אלא תלוי בחבילות התוכן שירכוש הלקוח. קחו בחשבון שאתם מוקלטים.
  3. אם קיבלתם מכתב התראה – גשו מיד לעורך דין מומחה והתייעצו עימו. איתו תוכלו לקבל החלטה האם אתם מעוניינים להגן על זכויותיכם בבית המשפט, לנסות לסגור פרשה זו בפשרה או לדחות את הטענות ולהסתכן בכך שצ'רלטון עצמה תיקח את הנושא לבית המשפט. כך או אחרת, כיוון שצרלטון מכירה היטב את הנהוג בתחום עיסוקה, גם מכתב התשובה שלכם צריך להיות מקצועי, ענייני ולהתאים לנסיבות שלכם. אל תבקשו מעורך הדין המשפחתי שלכם (שסייע לכם בעריכת הסכם ממון או תביעה נגד קבלן השיפוצים שלכם), שכן קשה מאוד לשלוף אבן מבאר עמוקה אליה נזרקה.
 
בהצלחה.
היום 25.3.2015
 
 
 
 
 
 

מתי שימוש הוא שימוש הוגן?

לפני כשנה ניתן פסק דין אמריקאי מעניין בשאלת היקף הגנת שימוש הוגן בתחום דיני זכויות יוצרים (ההחלטה למי שמעוניין, בקישורPDF). כאן אסקור אותו בקצרה כדי שנוכל כולנו ללמוד ממנו ומי שרוצה לקרוא עוד על זכויות יוצרים באתר שלי מוזמן להכנס ללינק.
 
פרינס (לא "ה" פרינס. סתם פרינס. ריצ'רד) עשה שימוש בצילומים של קאריו (צלם) וזה תבע אותו. בבית המשפט נקבע שהשימוש ביצירות היה שימוש הוגן ולא הפרת זכות יוצרים. אבל הסיפור אינו כה פשוט. תקשיבו.
 
קאריו הפיק ספרון צילומים בג'מייקה בו כלל צילומים ייחודים של ראסטאפארים ג'מייקנים.
פרינס קרע מהספר צילומים, עיוות אותם וחיבר אותם ללוח עץ למעין קולאז' של תמונות קרועות ומבולגנות. כשקאריו עמד בקשר עם מוזיאון מסויים להציג שם, נתקלה אוצרת המוזיאון בעבודה של פרינס, חשבה שמדובר בשיתוף פעולה והחליטה נגד עבודה עם הצלם המקורי. כשקאריו איתר את ההפרה, הוא תבע בטענת הפרת זכות היוצרים שלו. הנתבעים (פרינס והגלריה בה הציג) טענו לשימוש הוגן, שימוש טרנספורמטיבי (כלומר, שימוש שמשנה עד כדי כך את אופי היצירה כך שמדובר ביצירה חדשה ולא בהפרת זכות יוצרים).
 
חוק זכות יוצרים הישראלי אימץ בהגנת השימוש ההוגן את ארבעת המבחנים האמריקאים שנדונו בפסק דין זה. בית המשפט שלמטה קבע "כלל אצבע" לפיו שימוש הוגן הוא כזה ש"מגיב על, מתייחס ל- או מבקר את" היצירה המקורית, ועל כך הוגש הערעור. הערעור, יש לציין, התקבל. היקף השימוש ההוגן אינו כה מצומצם.
מטרת החוק זכות היוצרים, כך נקבע, היא לעודד את הפעילות היצירתית באמנות, ואינו מהווה משטר של "שלטון בלעדי" ביצירה. הגנת השימוש ההוגן עוזרת לקדם מטרות שכאלו.
 
גם בארה"ב השימוש ההוגן כהגנה בפני טענת הפרת זכות יוצרים תלוי בהיות היצירה מה"מפרה" כזו שעושה שימוש ביצירה המקורית למטרות ביקורת, הבעת עמדה, דיווח חדשותי, לימוד וכדומה. שם גם נקבעו ארבעת המבחנים שאומצו (כמעט אחד לאחד) בישראל בשלב מאוחר יותר, כמבחן לשאלה – האם הפרת זכות היוצרים מוגנת כשימוש הוגן, או לא?
 
בערעור נקבע שאין צורך שהיצירה החדשה תתייחס ליצירה המקורית או תבקר אותה. בערעור עוד נקבע שהסטנדרט הנכון הוא שהיצירה החדשה תשנה את היצירה המקורית באמצעות דרך ביטוי, משמעות או מטרה חדשים. היצירה במקרה הזה נחשבה ככזו. כך לדוגמא, בעוד שהיצירה המקורית היתה "רגועה ומורכבת", היצירה החדשה היתה "גסה ותוקפנית". השילוב של כמה צילומים יחדיו בצורה כזו, היה מספיק חריג ושונה מהיצירה המקורית לצורך שאלת אופי השימוש.
בית המשפט שלערעור פשוט הביט על שתי היצירות האחת לצד השניה, והגיע למסקנה שאופן הביטוי שלהן שונה מספיק כדי שהן תחשבנה יצירות עצמאיות, והיצירה החדשה אינה מפרה זכות יוצרים שכן יש בה "אופי טרנספורמטיבי" מהותי.
נפסק גם שמכיוון שהיצירה החדשה היתה כה טרנספורמטיבית, כך שהחשש לפגיעה בשוק של היצירה המקורית לא היה רלוונטי. היצירות לא היו חלק מאותו "שוק". לכן גם השימוש המפר של פרינס לא פגע בשוק המשני של היצירה. כאן, כך נפסק, הנסיגה של המוזיאון מהתערוכה נבעה מהחשש – השגוי – של האוצרת שבין קאריו לפרינס היה שיתוף פעולה ולא מהפגיעה של היצירה המפרה ביצירה המקורית.
אמנם, בית המשפט גם מצא שהשימוש שנעשה בחלק מהיצירות המוגנות לא היה טרנספורמטיבי מספיק, וביחס אליהן נקבע שהנתבע הפר זכות יוצרים ביצירות, אולם דווקא הקביעה המתייחסת למרבית ההפרות היא מעניינת וחשובה להבנה – שימוש שיש בו כדי ליצור יצירה חדשה, עם אמירה חדשה, שאינו פוגע בשוק המשני של היצירה המקורית – אינו מהווה הפרת זכות יוצרים.
 
ומכאן המסקנה – לעיתים, גם שימוש ביצירה יכול להוות שימוש הוגן ולא הפרת זכות יוצרים; זאת, אם השימוש הוא שונה מספיק מהיצירה המקורית.
אכן, ישנם עוד תנאים, ולא ברור מה היה קורה אם בית המשפט היה פוסק שנגרמה פגיעה לשוק המשני של היצירה המקורית, אבל כנקודת התחלה זה הוא פסק דין מרתק.

הגנה על זכויות יוצרים או פגיעה בזמרים?

דודי פטימר הוא "האיש שמחייה את השירים שכולנו שכחנו מקיומם" (ואתם מוזמנים גם לבלוג שלו).

רועי ציקי ארד כתב עליו רק לפני זמן קצר בין השאר את הדברים  האלה:


"דודי פטימר נאבק על הכבוד האבוד של הפופ והרוקנרול העברי שנשכח מלב. מדי יום הוא נוטש את עבודתו כמאמן כושר אישי ומקדיש בין ארבע לשש שעותמזמנו למה שהוא מכנה "חֵקֶר", כלומר, איתור חומרים נדירים הקשורים ללהקת קצב שנשתכחה או לזמר עלום משנות ה–60.


פטימר כבר העלה ליוטיוב 1,227 שירים, שזכו לכ–100 אלף צפיות משיר הניצחון של ג'ו עמר "מקונייטרה לקנטרה, "דרך "ביל קרטר" של צוות הווי סיני ועד חומרים נדירים של להקת עולי תימן מ-1953. כדי להשלים את המפעל, הוא עורך ראיונות עם הכוכבים השכוחים, ובעיקר עם אלה מהם שניגנו בלהקות הקצב, במאמץ לנסות ולמפות את העולם האבוד."


לדוגמא על מאבקו לאיתור השירים האבודים סיפר דודי לרועי –


"ראיתי ב’להיטון’ שתי פסקאות על מיכל וול, שסיפרו שהיא הקליטה שני שירים. חשבתי איך להגיע אליה. דרך המלחינה והמעבדת נורית הירש, שלא ידעה מה קורה עם מיכל וול היום, הגעתי לאפי נצר, שסיפר שהיא התחתנה עם שדר הרדיו רם תדמור. חיפשתי בפייסבוק מיכל תדמור ומצאתי. הראיתי לה את הידיעה ב’להיטון’ והיא היתה בשוֹק. בסוף השגנו מהמלחין יאיר מילר את השיר שלה "ידידי" בהקלטה נדירה מהרדיו שלא יצאה על תקליט".


"בזכות דודי, אנשים שלא ידעו שהייתי זמרת שמעו והגיבו בתדהמה", מספרת מיכל וול־תדמור. "השיר נכנס למצעד הפזמונים כשהייתי בת 16. אולי זה היה שיר נאיבי מדי. גם לא היה מי שינהל אותי והייתי צעירה מדי", היא מסבירה מדוע לא פרצה כזמרת פופ."


העמוד של דודי ביוטיוב ואחר כך גם בפייסבוק זכה להצלחה  גדולה, ונדמה לי שאיש לא יחלוק על חשיבותו לתוכן החברתי-תרבותי של חיינו. שימור השירה והזמרה הישראלית הותיקה הוא נכס צאן ברזל, שאין חולק על חשיבותו.


אין ספק בליבי שזמרים כמו מיכל וול/תדמור מרגישים חוב של תודה לבחור כמו דודי.


כך גם השירים של גילה אדרי ועמי שביט נכללו בדף של דודי ובין היתר בזכותו החל עניין מחודש בשירים. לאחרונה, הוציא מחדש עידן זעירא את שיריהם של שני הזמרים. כחלק מהליך העבודה הרגיל, הפעיל (לדבריו) מנגנון אוטומטי לאיתור הפרות זכות יוצרים ביוטיוב ודרישת הסרתן.


 


אלא שעידן שהיה כל כך מרוכז בזכויות היוצרים של הזמרים המוכשרים, שהוא כנראה שכח מה גורם להגברת העניין במוסיקה שהוא משווק, ולא רק זה – הוא גם לא הבין את הכוח הגדול שדיני זכויות יוצרים האמריקאיים מקנים בידיו. לאחר הודעתו יוטיוב פעל, וכמו פיל בחנות חרסינה – מחק את החשבון של דודי. את כולו. ברצינות!


כל המאמץ שנמשך זמן כה רב והצריך משאבים לא מעטים וגם תרם תועלת חברתית לכולנו – נמחק בשל הגנה על זכויות יוצרים.


 


לפי הכתבה בדה מארקר היום, גם זעירא הבין את הטעות והתנצל, אבל אני לא בטוח שלדודי, או גם לנו, ההתנצלות הזו מסייעת בדרך כלשהי.


 


לסיום אני רק רוצה לשאול – אנחנו באמת בטוחים שזכויות יוצרים הן חזות הכל?


האם כל שימוש (ואפילו מסחרי כזה או אחר) צריך להחשב אוטומטית כהפרה של זכות היוצרים?


האם כל דבר צריך לסגת בפני זכויות היוצרים?


האם אין אינטרסים חשובים אחרים שכדאי אולי שיצמצמו את הכוח הרב שנמסר בידי בעלי הזכויות ביחס ליצירות שלהם?


 


מה דעתכם?


 


 

זכויות יוצרים, מעניינות אתכם?

איגוד האינטרנט הישראלי, ביוזמתי, הקים קבוצת עניין ייחודית ומעניינת.
קבוצת העניין שמה לנגד עיניה את הרצון לבחון את מכלול האינטרסים המהווים בסיס לחקיקת זכויות היוצרים, לשמוע את כל מי שמעוניין להשמיע את עמדתו ולנסות למפות את מפת האינטרסים הרלוונטיים. הייחודיות של קבוצה זו היא שמבחינתי המיפוי לא יתייחס אך ורק לאינטרסים כלכליים של תאגידים מסחריים (אם כי אלו חשובים בהחלט), אלא גם לאינטרסים של הציבור הרחב, שביום-יום קולו לא נשמע במאבקי זכויות היוצרים פשוט בגלל פיזור האינטרס בקהל הרחב והעדר הכלכליות בהקמת קול זעקה.
לאחר שנפה את האינטרסים, נראה אם נצליח להגיע ליצירת הצעת חוק שתתאים את הדינים החלים לתפיסה הנוכחית של מפת האינטרסים, ואיגוד האינטרנט הישראלי אף יתמוך בנו, אם ימצא לנכון, בפניה לשינוי החוק.
קבוצה זו עומדת להתאסף למפגש ראשון שיתקיים ב-18 לחודש (18.2.2013), יום ב' הקרוב, בשעה 18:00-20:30 בבניין לשכת עורכי הדין בתל אביב ברחוב דניאל פריש 10 (כנראה בקומה 3. תהיה הכוונה).
מוזמן כל מי שיש לו דבר מה לומר בנושא, וביניכם גם –
  • יוצרים ומבצעים מסוגים שונים (דוגמת משוררים, סופרים, בלוגריםמלחינים, זמרים, תסריטאים, שחקנים, כותבי תכנים וכדומה);
  • אנשי ארגונים שעיסוקם כרוך בסוגיות של זכויות יוצרים (דוגמת חברותהפקת תקליטים וסרטים, חברות בניית ועיצוב אתרי אינטרנט, אנשי משרדי פרסום, אנשי עיתונות וכדומה).
  • אנשי ארגוני גביית תמלוגים עבור יוצרים (דוגמת הפדרציה הישראלית לתקליטיםוקלטות, אקו"ם, א.ל.י.ס., תל"י וכדומה);
  • אקדמאים, עורכי דין ומי שעיסוקם היומיומי כרוך בסוגיות של זכויות יוצרים;
  • ובכלל – כל אחד מאיתנו שהנושא חשוב לו, מעניין אותו או בא לו להביע את דעתו הרלוונטית.
מכיוון שעלינו להערך לכמות האנשים שתגיע, יש להרשם בטופס המצורף. אבל כמובן שאין עלות כלשהי.
דעתכם חשובה.
אנא מכם. חשוב שיגיעו כמה שיותר אנשים בעלי דיעה, ולכן הפיצו בבקשה פוסט זה.

תקלות בדיני קניין רוחני

אתם רוצים לשנות משהו או רק לבכות?
 
הסיפורים אינם נגמרים – דיני הקניין הרוחני פשוט אינם מסוגלים להתמודד עם המציאות.
 
דיני הפטנטים מעוררים תרעומת והתנגדות רבה ויש הסוברים שהם אפילו מזיקים לחדשנות הטכנולוגית.
 
גם דיני זכויות היוצרים נחשבים בעיני רבים כמעכבים ומכבידים על קידמה טכנולוגית ולא מגינים עליה (למאמר מרתק של פרופ' גרימלמן – Why Johnny can't stream: How video copyright went insane).
 
אני מניח שאני גם לא צריך להזכיר את המאבק בין הפיראטים לבין חברות המדיה (אלו טוענים – אמצו מודל עסקי אחר שיתאים לחיים המודרניים, ואלו טוענים – תפסיקו לגנוב יצירות ששייכות לנו).
 
לא דיברנו עדיין על הזמרים, הצלמים, העיתונאים ויוצרי תכנים רבים אחרים שמרגישים שהאינטרנט ושיתוף הקבצים פשוט גדע את מקור פרנסתם באחת.
 
גם עוד לא הזכרנו את כל מי ש"בתמימות" לקח רק תמונה אחת מ"גוגל" ואחר כך משום מה נתבע לשלם אלפי שקלים לבעל הזכויות. מי בעצם לא בסדר במקרה הזה? בעל הזכויות ה"סחטן" או ה"גנב" הלא כל כך תמים?
 
ואת התינוק הרוקד במטבח שאימו תבעה את "פרינס" בעקבות דרישת הסרה בעייתית, אם מכירים?
 
מחלוקות בלתי נגמרות ביחס לפטנטים של תוכנה קיימות בכל מקום אבל על טרולים שעלו לבעלי הזכויות כשני ביליארד דולר בעשרים שנה קראתם כבר?
 
ושימוש ביצירות במוסדות חינוך – מותר?
ו-Mash-ups?
ו-Sampling?
ו-Caching?
ו-Open Source?
ושימוש בסימני מסחר של אחרים?
ורישום פטנט על מבנה אתר ושירות?
ו- ו- ו-
 
כמות השימושי העכשוויים ביצירות אינה נגמרת ומתחדשת מיום ליום. גם הפגיעה החמורה שנגרמת ליוצרים ונציגיהם אינה קטנה.וכאן אנחנו נכנסים לתמונה.
לפי כ-5 שנים חוקק המחוקק הישראלי חוק זכויות יוצרים חדש. חוק זה, עם כל החדשנות והתועלת הרבה שהיתה בו, השאיר הרבה מאוד תחומים פתוחים, באופן שגם בתי המשפט וגם המשתמשים ובעלי הזכויות עצמם מרגישים שהדין כיום אינו מצליח להתמודד עם המהירות בה המציאות מתפתחת.
בימים אלו אני מקים במסגרת איגוד האינטרנט הישראלי קבוצת מחשבה שמטרתה היא בדיוק זו – סקירה מקיפה של המצב הטכנולוגי-חברתי, איתור מכלול האינטרסים שעשויים להיות רלוונטיים לדיני הקניין הרוחני (עם דגש על דיני זכויות היוצרים אך אם יהיו מעוניינים אחרים נשמח לשמוע ולהרחיב) ונסיון להגיע להצעת חוק מוסכמת על רוב חברי הקבוצה שאיגוד האינטרנט הישראלי יוכל אולי לתמוך בה.
 
אם לכך נגיע, אולי בסוף נצליח בעצמנו לעשות משהו ולשנות את המצב הבעייתי בעצמנו, ולא רק להתלונן.
 
כולכם מוזמנים להכנס לקישור הזה, להצטרף לקבוצה ולארח לנו לחברה באסיפות שנערוך, כאשר הדבר היחיד שנדרש מכם זה שיהיה לכם איכפת מנושאים אלו ושתהיה לכם דיעה שניתן להבין אותה ולהתייחס אליה (לא קשה, לא?)
בקישור תראו פרטים של אנשים שהפניה הזו מתאימה להם אבל אני אומר לכם – הדרישה העיקרית והיחידה למעשה היא שיהיה לכם מספיק חשוב להבין שאת המצב הבעייתי היום אנחנו חייבים לשנות. כל השאר – נסתדר.
כולכם מוזמנים. אנא הפיצו ושתפו עם חבריכם.
 
 
 
 
 
 

אינטרסים בזכויות יוצרים

אני רוצה להזמין כל אחד ואחד מכם שאיכפת לו ממשטר זכויות היוצרים בישראל (ולא משנה מה עמדתו – אנחנו רוצים לשמוע את כולם) להצטרף לקבוצת חשיבה שאני מרכז בחסות איגוד האינטרנט הישראלי, שעניינה – איתור מכלול האינטרסים החברתיים, הציבוריים והאישיים הרלוונטיים למשטר זכויות היוצרים.

בקבוצה זו, נפעל יחד לאיתור שאינטרסים השונים המשפיעים על דיני זכויות היוצרים, על הרקע של ההתקדמויות הטכנולוגיות (קרי, אינטרנט על כל פניו) מתוך מטרה לבודד אינטרסים, להגיע להסכמה על חשיבותם ועל בסיס זה אולי אף לנסח (מטעם איגוד האינטרנט הישראלי) הצעת חוק הכוללת שינויים מוצעים לחוק זכות יוצרים הקיים.

אשמח אם לקבוצה זו יצטרפו כל מי שיש לו עניין בהבעת דעה ונסיון לעצב את משטר זכויות היוצרים המודרני, וזה כולל גם (אך לא רק) –

  • יוצרים ומבצעים מסוגים שונים (דוגמת משוררים, סופרים, מלחינים, עיתונאים, זמרים, תסריטאים, שחקנים, כותבי תכנים וכדומה);
  • אנשי ארגונים שעיסוקם כרוך בסוגיות של זכויות יוצרים (דוגמת חברות הפקת תקליטים וסרטים, חברות בניית ועיצוב אתרי אינטרנט, אנשי משרדי פרסום, אנשי עיתונות וכדומה).
  • אנשי ארגוני גביית תמלוגים עבור יוצרים (דוגמת הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות, אקו"ם, א.ל.י.ס., תל"י וכדומה);
  • אקדמאים, עורכי דין ומי שעיסוקם היומיומי כרוך בסוגיות של זכויות יוצרים;
  • ואתם – הציבור. כל מי שנהנה מיצירות שונות ויש לו עניין או דעה בעלת חשיבות בנושא הזה.

לקישור להרשמה לקבוצה לחצו על הקישור הזה.

 

אני קורא לכל אחד ואחד מכם לשתף הודעה זו כדי להגדיל את המעוניינים שנחשפים לקבוצה זו ויגיעו כדי להשפיע.

בהמשך כשתגובש רשימת המעוניינים אפרסם את מקום המפגש העתידי.

קיבלתי תביעה מגטי אימג'ס. מה לעשות?

לאחרונה ניתן פסק דין בתביעה של גטי אימג'ס (מראות, נציגתה המקומית) בו בית המשפט מנסה לעשות סדר (ומבלגן?) כיצד צריך תובע בתביעת הפרת זכויות יוצרים לבסס את "שרשרת זכויות".
למאמר נרחב יותר שכתבתי על עניין זה של התמודדות מול תביעת הפרת זכויות יוצרים של גטי אימג' או מראות אתם מוזמנים להכנס לקישור.
 
בקצרה, פסק הדין שם דגש על דרכי הוכחת שרשרת זכויות היוצרים וקובע כי ראשית יש להוכיח מי הוא המקור לזכויות היוצרים (בדרך כלל מדובר בצלם, בתביעת הפרה כגון אלו). לאחר מכן על התובע להוכיח את העברת הזכויות מהצלם לחברה, באמצתעות מתן רשיון שימוש ייחודי בתמונה (נדמה שרשיון ייחודי לתבוע אינו מספק עוד). לבסוף על התובע (אם הוא חברה ישראלית) להוכיח את העברת הרשיון הייחודי של החברה הזרה לידיו.
 
בית המשפט גם שם דגש על דרך אישור והגשת המסמכים ומחייב את התובע לעמוד בדרישות הדין ולקבל אישורים קונסולאריים מתאימים למסמכים שנחתמו בחוץ לארץ.
 
בית המשפט גם מחייב את הצגת המסמכים המקוריים עם הצלם – פעולה שבדרך כלל לא מתבצעת בהסכמי פשרה בתיקים כגון אלו.
 
 
 
אסכם ואומר שכוונתי אינה להמליץ לכם להפר זכויות יוצרים. ההיפך הוא הנכון. מן הראוי שכולנו נכבד את זכות היוצרים ולא נפר אותן. אולם, אם הטעות כבר קרתה וגטי אימג' או מראות אימג' או כל חברה אחרת הגישה כנגדכם תביעה על הפרת זכות יוצרים – אין זה אומר שהכל אבוד. תוכלו להתגונן, לעמוד על זכויותיכם והנטל להוכיח את טענותיה יוטל על התובעת.