הפרה תורמת של אתרי מדיה חברתית

השופט האמריקאי פוזנר נתן לאחרונה החלטה מרתקת בשאלת אחריות אתרי מדיה חברתית להפרת זכות יוצרים של משתמשיהם (Flava Works, Inc. v. Gunter).
שאלת אחריות אתרי מדיה חברתית כמו פייסבוק או יו-טיוב (שלא תכלל בהסדר שגוגל עורך ביחס לדחיקת אתרים שמקבלים הודעות הסרה מתוצאות החיפוש, הפלא ופלא) להפרות זכויות יוצרים שמבצעים משתמשיהם ההינה שאלה שנדונה פעמים רבות ועדיין אין לנו תוצאה חד משמעית וברורה.
 
ברוב המקרים, האתרים עצמם אינם מבצעים פעולות המפרות זכויות יוצרים, אלא רק מקדמים או תורמים להפרת זכויות היוצרים, כך שבעבר לא ניתן היה לומר כי הם מפרים זכויות יוצרים.
הפסיקה נאלצה להתמודד עם מצבים כאלו ובארה"ב התפתחה דוקטרינה שנקראה "הפרה תורמת" (Contributory copyright infringement) או עידוד ההפרה (Inducement of Copyright Infringement) . הדוקטרינה הזו מסתמכת בבסיסה על דיני הנזיקין, אך בתחום הקניין הרוחני מקורה הוא בדיני פטנטים דווקא, והיא "נשאבה" לזכויות יוצרים על מנת לנסות ולמלא חסר שהפריע לבתי המשפט.
גם בארץ אומצה דוקטרינה זו של "הפרה תורמת" בתחום דיני זכויות היוצרים (בפרשת האוניברסיטה העברית נ' שוקן, ולאחר מכן בעניין א.ל.י.ס. נ' רוטר.נט).
 
ההתפתחות הנרחבת של מדיות חברתיות, כגון Facebook, YouTube ורבות אחרות יצרו מצבים בהם בעלי אתרים היו חשופים לתביעות בשל פעולות פסולות שביצעו משתמשיהם, ולעיתים – עצם התנהלות האתרים גרמה לבתי המשפט לסבור שהם מעודדים או תומכים בהפרת זכות יוצרים כך שהטילו עליהם אחריות להפרה תורמת של זכויות יוצרים, אותה דוקטרינה חדשה.
הפסיקה האמריקאית התמודדה מעת לעת עם מצבים כאלו, אך לא הגיעה לתוצאות אחידות וסדורות.
נקודת המוצא היתה נסיון של אתרי המדיה החברתית להתגונן בהגנה שנקבעה בסעיף 512(c) ל-Digital Millennium Copyright Act.  כך למשל, היו פסקי דין שקבעו פטור מלא לאותם אתרים אם אימצו ופעלו לפי מנגנון ההודעה והסרה שנקבע בחוק (וראו UMG Recordings, Inc. v. Shelter Capital Partners LLC). מנגד אחרים שקלו הטלת אחריות על אתרי מדיה חברתית מקום בו נקטו אלו באדישות מכוונת מקום בו הופרו זכויות יוצרים (Viacom Int’l, Inc. v. YouTube, Inc.).
 
אלא שפסק הדין שניתן לאחרונה בעניין פלאבה שנזכר לעיל על ידי השופט המנוסה פוזנר, כולל אמירות וקביעות שחשוב להתמודד עימן ולהבין אותן, במיוחד למי שמחפש שהמדיה החברתית תמשיך להתפתח בצורה חופשית יחסית, תוך צמצום הפגיעה בבעלי הזכויות.
 
myVidster הוא אתר שמאפשר למשתמשים לסמן וידאו באינטרנט כדי שיוכלו בעתיד לחזור אליהם. האתר מקבל את ה-“embed code” מאותם מקורות ומאפשר צפייה בתוכן בנפרד מהאתר המקורי. פלאבה, התובע, מספק תוכן למבוגרים ומאפשר הורדה אך ורק לשימוש אישי. תנאי השימוש באתר שלו אוסרים על העלאת התכנים שלו לאתרים אחרים, אלא רק לצפיה פרטית ואישית.
בית המשפט קבע שמשתמש שמעלה תכנים אלו של פלאבה לאתרים אחרים מפר זכויות יוצרים. אלא שבמקרה של myVidster הרי שהאתר לא העלה את התכנים הללו בדרך כלשהי ולא שמר עליהם בשרתיו כך שנקבע שאינו מפר זכות יוצרים במישרין.
בית המשפט הוסיף וקבע, כי הסטנדרט של הפרת זכות יוצרים תורמת הינו: הפרה תורמת היא פעולה אישית שמעודדת או מסייעת להפרת זכות יוצרים ישירה.
על בסיס קביעה זו, נפסק שהאתר גם אינו מבצע הפרה תורמת של זכויות יוצרים מכיוון שהוא אינו יוצר עותקים אלא קישורים לשרתי צד שלישי; מכיוון שבסימון התכנים אין כשלעצמו העתקה של התכנים על ידי המשתמשים; ומכיוון שהאתר בסך הכל יוצר קישור בין המשתמשים לוידאו ואינו מעודד משתמשים להעלות את תכניו של התובע או לשמור עליהם (באופן הנוגד את רשיון השימוש של היוצר).
אכן, כך נפסק, משתמש שעוקף את ההגנות אותן הציב הבעלים המקורי אינו טהור מאשמה ויש פגם בהעלאת תכנים המאפשרת צפייה בהם בלא תשלום, אך זו אינה הפרת זכויות.
 
אילו האתר היה מאפשר UPLOAD יחד עם סימון התכנים – זו היתה הפרה ברורה של זכות היוצרים  (הזכות לביצוע פומבי) אולם עצם מתן כתובות וקישורים בהם ניתן למצוא את התכנים הינה פעולה הדומה לפעולתו של מדריך הבילויים TIME OUT ואינה נחשבת הפרת זכויות היוצרים.
 
פלאבה גם טען כי השירות מאפשר למשתמשים למצוא ביתר קלות את תכניו ולהפר אותם ולכן מסייע להפרה. גם טיעון זה נדחה על ידי בית המשפט. האתר לא מכר את התכנים ולכן לא היתה לו סיבה לעוד משתמשים לסמן דווקא את התכנים של פלאבה. בנוסף, האתר הנתבע לא איפשר גישה לתכנים המפרים דרך שרתיו ולכן אין בסיס לטענת הסיוע.
אילו האתר הנתבע היה מזמין משתמשים לתלות ולהציג תכנים מפרים על שרותיו, יתכן שזו היתה פעולה של עידוד הפרה (הפרה המקבילה להפרה תורמת בזכויות יוצרים) – inducing infringement.

הפרמייר ליג נגד פלוני – נצחון ענק, אבל פירוס

אני שמח לבשר שמשרדנו ניצח פעם נוספת, הפעם בבית המשפט העליון, בתיק חשוב ומרתק זה. הפרשה נסובה סביב הדרישה לחשוף פרטיו של פלוני, מפעיל אתר לינקים לשידורי כדורגל חיים המועברים על ידי אחרים באינטרנט, בשל טענות הפרת זכויות יוצרים. פסק הדין כאן (PDF).
 
הפרמייר ליג הגישה תביעה כנגד ספקיות אינטרנט וכנגד "פלוני" בטענה שפלוני מפר זכויות היוצרים שלהן בשידורי משחקי כדורגל חיים של הליגה האנגלית. בערכאה הראשונה, במחוזי, התקבלה החלטה חד משמעית לטובת פלוני בה שכנענו את בית המשפט לכל אורך הדרך שאין המדובר בהפרת זכויות יוצרים, וגם אם כן – המדובר בשימוש הוגן.
פסק הדין של המחוזי זכה לביקורות קשות, ואודה על האמת – גם משרדנו התקשה להתמודד עם חלק מההחלטות שנקבעו בו.
עם זאת, ה"תימה" הבסיסית של פסק הדין היתה: חובה להגן על הציבור ולא רק על בעלי הזכויות.
 
ב-14.5.2012 ניתן פסק הדין של העליון בו ניצחנו נצחון גדול. בית המשפט העליון קיבל את טענתנו שכיום, על בסיס המבנה החוקי הקיים, לא ניתן לחשוף את פרטיו של פלוני.
החשיבות של פסק הדין ללקוח גדולה אף יותר ממה שהדבר נשמע, שכן העליון קבע, בניגוד לעמדת המחוזי, שמדובר בהפרה של זכויות היוצרים ושללקוח לא עומדת הגנת השימוש ההוגן. במצב כזה – אין ספק שהצלחתנו ומניעת חשיפת פרטיו הינה בעלת חשיבות רבה ואני מאושר.
לצערי, קבלת החלטה כה חד משמעית כאשר בפני בית המשפט לא עמדו עובדות (שכן מעולם לא נשמעו ראיות בתיק. לא במחוזי ולא בעליון) גררה החלטה עקרונית חשובה שבינה לבין המציאות ישנם הבדלים משמעותיים, אבל אין ברירה וזה המצב.
 
הבעיה העיקרית שלי עם פסק הדין, היא ההתעלמות הגורפת שלו מאינטרס וזכויות הציבור והעדפה חד משמעית של הגנה על זכויות היוצרים בלי איזון האינטרסים מול זכויות הציבור. ברור שיש להגן על פרנסת היוצרים וזכויותיהם, וברור שאין לאפשר הפרה בוטה של זכויות, אבל מן הראוי היה שהעליון היה מבהיר, שגם הגנה על הציבור ואינטרס הציבור בעידוד היצירה והפצתה הוא עקרון בעל חשיבות. אלא שבפסק הדין הזה, לא רק שאין הצהרות שכאלו, גם תוצאותיו מתעלמות לחלוטין מאינטרס זה, וחבל.
בכל מקרה, נצחון נהדר למשרד. תוצאה מאכזבת בפסק הדין.

הפרת זכויות יוצרים וקניין רוחני ברשתות חברתיות

המשך קיומן של רשתות חברתיות מותנה ביצירה מתמדת של תוכן. במציאות כזו אחד הפתרונות הרווחים, והבעייתיים, לאספקה שוטפת של חומרים ותכנים הוא העתקת תוכן, או בשם האסתטי יותר: הפרת זכויות יוצרים. שפע התוכן שנוצר ברשת בכל רגע נתון, מהווה מאגר זמין ומפתה לשימוש גם בידי חברות ועסקים המפעילים נוכחות וירטואלית ברשתות חברתיות.בפוסט זה ברצוננו להפנות את תשומת ליבכם לסוגית זכויות היוצרים ברשתות חברתיות – סוגיה חשובה ובעייתית שפעמים רבות נשכחת.
 

עצם העתקת יצירה מוגנת ברשת חברתית אינו הופך את ההעתקה למותרת. גם ברשתות חברתיות, ככל שהיא מפרה הרי היא אסורה.

המשפט הישראלי מתייחס אל דיני זכויות היוצרים ברשתות חברתיות כמו בעולם שמחוץ להן. דהיינו, העתקת יצירה מוגנת בלא הסכמת בעל הזכויות בה – אסורה והעובדה שהיצירה נמצאת ברשת ולא נכתב עליה במפורש שההעתקה אסורה אינה משנה דבר. במקרה של חברות מסחריות המפעילות נוכחות וירטואלית ברשתות, חברתיות תפישתן כ״כיס עמוק״ ובעלות משאבים, חושפות אותן לסיכון מוגבר יותר של תביעה משפטית בעילה של הפרת זכויות יוצרים, מכיוון שבמובחן מהמשתמש הפרטי, חברה בעלת משאבים ובמיוחד כזו העוסקת בתחום התוכן תתקשה לטעון לשימוש בתום לב: יש לה את המשאבים לבדוק את התוכן וההרשאה שניתנה, והאם בכלל ניתנה הרשאה.  לכן, על חברות מסחריות הפעילות ברשת להימנע מכל שימוש מפר ולהיזהר שבעתיים בכל מקום בו קיים ספק לגבי מקור התוכן וההרשאה להשתמש בו.
 

מן הכלל אל הפרט: ממה עלינו להימנע כמפעילי נוכחות וירטואלית עסקית ברשתות חברתיות? דוגמאות להפרות נפוצות במדיה חברתית

 

שימוש מפר בתמונות:

אין לך תוכן שאין מאחוריו יוצר ואין לך תמונה שאין מאחוריה צלם. זו נקודת המוצא. ולכן, אם אינך יודע מי בעל הזכויות ולא קיבלת ממנו באופן ישיר או עקיף רשות להשתמש בתנאים מסוימים, אתה – מפעיל נוכחות וירטואלית מטעם חברה מסחרית או כל מעלה תוכן אחר – מסתכן בעת השימוש והעתקת היצירה.

 

שימוש בקישורים חיצוניים:

סוגיית השימוש בקישורים היא מורכבת ונמצאת בתחום האפור. מצד אחד ניתן להניח שבעל הזכויות בתוכן אכן מפיק תועלת מעצם השיתוף אצלכם, עם זאת צריך לזכור שלא די בכך. למרות הסברה המקובלת, גם שיתוף תוכן מפר עשוי להיחשב הפרת זכות יוצרים (ישירה או תורמת) אם וככל שהוא שימוש מהסוג המוגן בדין. אם מדובר בהפרת זכות יוצרים אזי גם במצב בו היוצר מפיק תועלת – חובה לקבל את הסכמתו.
אמנם, כאשר מדובר בקישורים בלבד, שאינם שיתוף/העתקה מלאים, לא תמיד מדובר בהפרת זכות יוצרים ויתכן שהשימוש מותר, אולם לגופים מסחריים מומלץ להיזהר טרם נטילת הסיכון, במיוחד כאשר לא תמיד הקישור נלקח מהמקור. במקרה של פרסום קישור לתוכן בנוכחות וירטואלית עסקית, מומלץ שלא לעשות שימוש בקישור שאינו ישירות מהמקור ובנוסף, להבין מהי המדיניות המוצהרת של המקור בנוגע לשימוש והפצת תכנים ולבצע אך ורק שיתופים שאינם מהווים הפרת זכות יוצרים. שיתוף תוכן מפר עשוי להיחשב גם לעשיית עושר שלא כדין,  להטעיה ושימוש במוניטין של אחר.

 

העתקת עדכוני סטטוס של משתמשים – זכויות יוצרים ב ״מיקרובלוגינג״:

ראינו סטאטוס נחמד על קיר של משתמש שיכול להתאים לנו בול כסלוגן לקמפיין בעמוד החברה. זה “כולה סטאטוס קצר” שלא הושקע בו זמן, לא “איזה יצירת מופת מוגנת” אנחנו אומרים לעצמנו בביטחון, אבל טועים! בפרשת קרן אפרים נ’ דפוס יעיל בע”מ, פסק בית משפט כי שיר קצר בן 4 שורות, הוא יצירה מוגנת גם אם לא מדובר ביצירת מופת שהושקע בה זמן ולכן יש לפצות את המחברת ב-87 אלף ש”ח.ובפרשת ויטמן, נפסק כי סיסמא המכילה מילים ספורות בלבד הינה יצירה מוגנת וגם בפרשת ה"הופה הולה" נקבע כי נטילת רכיב קצרצר מתוך שיר עשוייה להיות בעייתית.

 

שמירה על שלמות היצירה:

בעידן ה-”קופי פייסט”  כאשר אנו משתפים תוכן ברשת (בהנחה שעצם השיתוף אינו מהווה הפרת זכויות יוצרים) נקפיד שלא לשנות את היצירה ולהביאה במלואה כפי שהיא מופיעה במקור. זכות זו נחשבת לזכות ” מוסרית” של היוצר ביצירה. זכות מוסרית, על אף שמה, היא זכות חוקית לכל דבר ועניין והפרתה תזכה אותו במקרים רבים בזכות תביעה עצמאית גם אם ההעתקה אושרה על ידו.

 

החובה לתת קרדיט:

גם במקרים בהם יתכן והשימוש שנעשה היה שימוש הוגן ומותר, פסק בית המשפט כי לא יהיה שימוש הוגן בלי “זכות ההורות”, ובעברית רגילה – בלי לתת קרדיט. זה הוא תנאי יסודי, בלעדיו, יקשה עליכם לקבל את הגנת הדין.
 

רגע, אבל מה קורה אם… שלוש תשובות לשאלות נפוצות שנשאלות בקשר לזכויות יוצרים ברשתות חברתיות:

 

אם מישהו העלה סרטון ליוטיוב ויש אפשרות לשיתוף אז מותר לנו להפיץ. נכון? לא בהכרח!

האם אנו יודעים בוודאות שמי שהעלה את הסרטון הוא אכן בעל הזכויות ביצירה? האם רישיון השימוש של יוטיוב מתיר לנו שימוש שכזה? השתמשו בחומרים אשר לגביהם ניתנה רשות מפורשת ובהתאם לתנאים שקבועים בהיתר ולעניין זה – קיראו את תקנון יו-טיוב והבינו האם השימוש שאתם עושים – מותר.
אגב, ראוי להזכיר שפעמים רבות התקנונים של הפלטפורמות עצמן אוסרים העלאת תכנים המפרים זכויות יוצרים ולכן הפרה מצידכם עלולה להוביל לחסימת העמוד או לנקיטת סנקציות אחרות מצד הרשת החברתית המארחת באם תתקבל תלונה נגדכם כמעלי התוכן, לרבות הסיכון של סגירת חשבונכם בגין הפרות חוזרות ונשנות.

 

“נתתי קרדיט, זה מספיק". נכון? לא!

יתכן שבעל הזכויות קבע תנאים נוספים ושונים להפצת היצירה. למשל, אסר הפצתה במדינה מסוימת, אסר הפצתה בידי גורם מסחרי, קבע תשלום וכו’. עליכם לוודא זאת טרם השימוש ביצירה. שימו לב, גם מאגרי תוכן “חינמיים” אינם מתירים בהכרח שימוש חופשי ובלתי מותנה בתוכן ספציפי. יש לבדוק לגבי כל מאגר ופריט תוכן שמוצע בו את תנאי הרישיון שנקבעו לתוכן הספציפי גם אם לא נתבקש תשלום בגינו.
 

 

״אף אחד עוד לא תבע חברה על שימוש בתוכן שמפר זכויות יוצרים ברשת חברתית, זה בטח לא ״ביג דיל?״ נכון? לא!

ראשית זה לא מדויק. גם החתומים מטה כבר טיפלו במספר תביעות שעניינן הפרות זכויות יוצרים ברשתות חברתיות ושנית אתם לא רוצים להיות הראשונים… חברה נחשבת “לכיס עמוק” שכדאי לתבוע וגם אם זה לא יסתיים בכך זה מזיק לחברה המסחרית גם מבחינה תדמיתית.
 

סיכום: זכות יוצרים ברשתות חברתיות

דיני זכויות יוצרים חלים גם ברשת ולמעשה אין כל הבדל בין תחולתם בעולם ה”אמיתי” לעולם ה”וירטואלי”. ההיפך הוא הנכון – בגלל הקלות הרבה בהעתקת תכנים בלא הסכמה בעולם הדיגיטאלי, בתי המשפט אינם מקבלים בצורה פשוטה טענות הגנה שבמקרים אחרים יתכן והיו מתקבלות. דווקא חברות מסחריות (ובמיוחד כאלו הנוגעות בדרך כזו או אחרת בזכויות קניין רוחני, כגון סוכנויות פרסום, חברות אופנה וכדומה) צריכות להקפיד על שמירת הדין כמי שמייצרות בעצמן חלק נכבד מהתוכן המוגן. הקפדה על זכויות יוצרים מבטיחה יצירה מוגברת של תוכן מקורי ורק ותוכן מקורי ישמור לאורך זמן על עניין מצד המשתמשים. ובכלל, תזכרו שיש לכם משאבים שאין לאדם הפרטי, אתם מרגישים דחף שאינו בר כיבוש לעשות בתוכן מסוים שימוש? פשוט תבקשו רשות…
 
פוסט זה נתלה כאן ברשותו של סער סיקלאי, SOCIAL CLICK והמקור מופיע בבלוג של סער.

קרדיט (זכות מוסרית) – האם אלמנט חשוב בדיני זכויות יוצרים?

פעמים רבות טענת ההגנה של מפר זכויות יוצרים היא "אבל נתתי קישור וקרדיט, מה הבעיה"?
מסתבר שיש בעיה. קישור וקרדיט אינם פותרים את בעיית הפרת זכות היוצרים, אלא מונעים טענה בדבר הפרת זכות מוסרית.
 
בדין הישראלי, הקרדיט (זכות ההורות – attribution ) הוא חלק משאלת הזכות המוסרית, בעוד שבינו לבין זכות יוצרים אין השפעה רבה, למט ממקרים מסויימים דוגמת בשאלה האם ניתן להנות מהגנת השימוש ההוגן, כמו גם בשאלת היקף הפיצוי בגין הפרת זכות יוצרים וכדומה.
 
מצד שני, האם לבעלי הזכויות – הקרדיט עצמו אינו בעל חשיבות רבה?
פרופ' גולדמן מפנה אותנו למאמר של כריסטופר ספרינגמן שמנסה לבחון מה משקל זכות הייחוס ("הקרדיט") בזכויות קניין רוחני.
כותב המאמר חושף (על בסיס ניסויים שערך ופירט במאמר), כי יוצרים מסכימים בדרך כלל לקבל סכומי כסף נמוכים בהרבה בתמורה לייחוס ופרסום בהיקף משמעותי. כאשר צלמים מקצועיים הועמדו בין הברירה של פרסום במדיה משמעותית לעומת תשלום גבוה בעבור התמונה, מרביתם העדיפו את הפרסום (והדבר מדבר בעד עצמו. בעולמנו אנו, עיקר ההשקעה של היוצרים השונים הינה בנסיון להביא את הקהל להכיר ביצירתם).
כלומר, היוצרים עצמם מכירים בנטל הכבד שמחייב אותם להתגבר על מכשולים משמעותיים בהפצת התכנים והגעה לקהל הלקוחות באופן שיאפשר היכרות עם יצירתם ועימם. נדמה לי שכל אמן ויוצר, מבין זאת בעצמו, מבלי שיהיה צורך במחקרים שיאמרו זאת.
 
כותב המאמר מוסיף אלמנט מעניין, והוא שקביעת חובת מתן קרדיט בכל מקרה בעצם תפגע ביוצרים, בכך שהיא תיטול מהם את אחד מאמצעי המשא ומתן להשגת מחיר גבוה יותר תמורת ויתור על הקרדיט. בדין הישראלי, אכן הזכות המוסרית ניתנת לויתור ואינה מנדטורית.
 
אנצל מאמר זה כדי להבהיר נקודה חשובה שחוזרת על עצמה בפניות רבות של לקוחות – גם אם נתתם קרדיט, גם אם נתתם לינק למקור וגם אם אתם תורמים ליוצר ולא פוגעים בו – ברוב המקרים העתקה או שימוש ביצירה מוגנת יהיה אסור.
מצד שני, גם אם השימוש שאתם מבצעים ביצירה מוגן – שימוש בלי מתן קרדיט יחשב הפרה של הזכות המוסרית.

זכויות יוצרים וצדק חברתי

זכויות יוצרים וצדק חברתי. הילכו שניים בלתי אם נועדו?

אתם מוזמנים ליום עיון מרתק שעורכת הועדה לקניין רוחני של המחוז בה אני חבר. אמור להיות מרתק לאור מה ששמעתי עד עכשיו.

 

להרשמה ופרטים ראו כאן.