מדריך משפטי למנהלי קבוצות ודפים בפייסבוק

אתם  יודעים לנהל קבוצה ברשתות חברתיות? קבלו מדריך משפטי

החלטתם שאתם מעוניינים להיות מנהלי קבוצת פייסבוק, לנהל את הדף של העסק שלכם, לנהל קבוצה של המעסיק שלכם או סתם פתחתם קבוצה בשביל עצמכם וגיליתם שפתאום היא צמחה. אבל האם בכלל הבנתם מה "כללי המשחק" המשפטיים החלים עליכם והתכוננתם לבעיות שעלולות היו להתעורר?

המדריך מטה הינו "על קצה המזלג", הוא כללי, אינו מחליף ייעוץ ואין להסתמך עליו בכל מקרה ספציפי שלכם, שכן יתכן שהוא לא מתאים למקרה הספציפי שלכם.

מדריך משפטי וחוקי לניהול קבוצות ברשתות חברתיות ופייסבוק

מדריך משפטי וחוקי לניהול קבוצות ברשתות חברתיות ופייסבוק

מה הדינים הרלוונטיים לקבוצה שלכם

על כל קבוצת פייסבוק ("קבוצה" במאמר זה, כוללת גם "דף") חלים מספר סוגי דינים. לדוגמא: החוק הישראלי הכללי; ההסכמים הרלוונטיים (כמו תקנון הקבוצה) תנאי השימוש של פייסבוק; וכמובן דיני האינטרנט והרשתות החברתיות, אשר הולכים, נבנים ומתפתחים לאורך השנים ועדיין לא הגיעו לבשלותם (בדינים אלו עוסק אתר זה).

כל קבוצת דינים שכזו יכולה להיות בעלת השפעה שונה ביחס לקבוצות מסוגים שונים. לדוגמא, התייחסות החוק הישראלי תהיה שונה ביחס לדף מעריצים של תכנית טלביזיה, לקבוצה שנועדה לסייע לחבריה להגמל מעישון, לקבוצה שמטרתה לסייע ללוחמי כנגד "ספאם" או לקבוצה שמטרתה סיוע למקצועני פרסום ברשת.

לכן, טרם פתיחת הקבוצה (או מיד כעת, אם כבר פתחתם), אנא מכם – גשו לפגישת יעוץ אצל עורך דין מומחה העוסק ברשתות חברתיות ובפייסבוק וקבלו ממנו הנחיות לדינים הרלוונטיים לקבוצה שלכם.

פתיחת הקבוצה

כדי להבין מה משמעות מילוי תפקיד בקבוצה, קודם כל קיראו – כאן  (על כללי הקבוצות השונים בפייסבוק) וכן כאן (על התפקידים השונים בעמודים השונים בפייסבוק).

עליכם לשים לב שקבוצה מוקמת בפייסבוק על בסיס חשבון אישי (פרופיל) של משתמש. משמע, קיים משתמש אחד המגדיר את עצמו כ-Admin ("אדמין") הקבוצה, המנהל הראשי, ודרכו מנוהלת הקבוצה (כמובן- יתכנו מספר אדמינים לאחר הקמת הקבוצה). בקבוצה ישנם מספר תפקידים נוספים, שלכל אחד מהם סמכויות ניהול שונות, והלינקים למעלה מסבירים גם זאת.

מטבע הדברים, יהיה זה מומלץ לשמור על מעמדכם כאדמין, שכן זה המעמד הבכיר ביותר בקבוצה או בדף, וכידוע לכם בוודאי המשפט סבור ש–"החזקה היא 90% של החוק"… לכן, ויתורכם על מעמד כאדמין עשוי ללמד על כוונתכם שאינכם בעלי הקבוצה.

בחירת שם

בעת בחירת שם הקבוצה חשוב לבחור שם שלא יוביל לבעיות. אלו יכולות להגרם בצורות שונות. לדוגמא, בחירת שם מטעה (בעיה בדיני הגנת הצרכן או עוולת גניבת עין), בחירת שם שעושה שימוש בסימן מסחרי של אחר (הפרת סימן מסחרי), בחירת שם פוגעני (לשון הרע), שם תיאורי או מרמז (שאחרים יוכלו להשתמש בו ללא בעיה כיוון שאתם לא תוכלו להגן עליו באמצעות רישום סימן מסחרי) וכן מגוון רב של שמות עשוי לגרום לתקלות.

לכן, אנא היזהרו, חישבו היטב על השם וביחרו אותו בקפידה לאחר התייעצות אם צריך.

הגדירו את תקנון הקבוצה

תקנון הקבוצה הוא למעשה הסכם ביניכם לבין משתמשי הקבוצה, במסגרתו אתם מכתיבים למשתמשים מה הם התנאים שיחולו בעת ניהול הקבוצה, מה אתם מצפים מהם וכיצד אתם עשויים לפעול כאשר דבר מה לא ימצא חן בעיניכם בהתנהלותם בקבוצה.

סוגיות שיכללו בתקנון יכולות להיות למשל – אילו סוגי תכנים מותר לפרסם בקבוצה, ואילו אסור; מתי מותר למנהל בקבוצה למחוק פוסט או אף להרחיק משתמש מהקבוצה; מה אופן ההתנהלות המצופה בין חברי הקבוצה לבין עצמם; מי רשאי להיות חבר בקבוצה ועוד.

התקנון אינו צריך להיות משפטי (ואפילו עדיף שלא יהיה), אך מאוד מומלץ להעזר בעורך דין על מנת לאתר את הבעיות הרלוונטיות לקבוצה שלכם שיש להתייחס אליהן.

עוד חשוב, להצמיד את התקנון בצורה ברורה לעמוד הקבוצה, כמו גם לחזור עליו בפוסטים והודעות שונות, על מנת שכוחו המחייב את חברי הקבוצה יהיה ברור.

היחסים בין מנהלי הקבוצה

מבחינה משפטית, היחסים בין מנהלי הקבוצה שלכם (בינכם לבין עצמכם) הינם סוג של שותפות. כשותפות, הדין מטיל עליכם חובות מסויימות שעשויות לחשוף אתכם לתקלות שלא צפיתם. למשל, על פי חוק הרי ששותפים אחראים האחד לפעולותיו של חברו; אחריות אישית.

לכן מאוד מומלץ להגדיר ביניכם את הכללים שיחולו ביניכם לבין עצמכם, על מנת למנוע מצב בו הדין הכללי יחיל עליכם כללים שאולי לא ציפיתם להם.

חשוב להגדיר, למשל, מה מידת אחריותו של כל אחד מכם, מה המגבלות החלות על כל אחד מכם, מה יכולתו של כל אחד מכם לעשות שימוש בקבוצה, בשם שלה, בתכנים שבה או בכל נושא אחר, לצורך קידום ענייניו הפרטיים, וכדומה. הגדרות אלו גם ישמשו קו מנחה בין השותפים אודות המותר והאסור, וגם יאפשרו לכם לחזק את הגנתכם במקרה שמי משותפיכם, מנהלי הקבוצה, ימעד.

תוכן גולשים והפרות קניין רוחני, זכויות יוצרים, לשון הרע, הגנת הפרטיות ועוד – איך מתמודדים? באמצעות ניטור והודעה והסרה

כדאי וחשוב להבין את המגבלות שהדין מטיל עלינו בנושאים שונים, ולהבהיר אותן לכל מנהלי הקבוצה.נושאי זכויות יוצרים, לשון הרע, הגנת הפרטיות ורבים אחרים מטילים מגבלות שונות במסגרת ניהול הקבוצה, וכדאי לכל הפחות להיות מודעים ולשים לב לכך בעת ניהולה.

למשל, הפרת זכויות יוצרים בקבוצה, או פגיעה בשמם הטוב של אנשים. כל אלו הן סוגיות שמנהלי קבוצה עשויים להתמודד עימן מדי יום. במיוחד, כאשר התכנים לקבוצה מועלים גם על ידי המשתמשים, כך שמנהל הקבוצה אינו שולט עליהם.

אחת מהבעיות הגדולות היא בשאלת הבעלות על תוכן שעולה לקבוצה. אחד הפתרונות הקלים הוא לוודא שגם בהסכם ביניכם וגם בתקנון הקבוצה ברור הפתרון לשאלה זו (והוא אותו מנגנון הודעה והסרה המוסבר מטה).

ברירת המחדל של הדין היא העדר אחריות; אדם אחראי אצל עצמו ואינו אחראי למעשיו של אחר.

מנגד, על מנת למנוע "סדום ועמורה" הגדירו בתי המשפט (בעקבות פסיקה אמריקאית ובעקבותיה גם ישראלית) מנגנון הקרוי "הודעה והסרה" שקובע מה תהיה מידת אחריותו של אדם לתוכן שאחר העלה, אצל הפלטפורמה שבשליטת הראשון.

גם כאן מדובר בהסבר "מקוצר" וחסר בשל מורכות הנושא, אך ברגיל, המנגנון קובע שכשניתנה הודעה למנהל הפלטפורמה אודות היותו של תוכן מסויים מפר חוק או זכות, חובה על מנהל הקבוצה להסירו תוך זמן סביר. אם לא עשה כן – יתכן שיהיה בכך כדי להטיל גם עליו (ועל חבריו המנהלים) אחריות לתוכן עצמו, אף אם לא הוא העלה אותו.

כמובן, שיש לכלול מנגנון זה בתקנון הקבוצה, אם נרצה להפעילו בקבוצה שלנו.

עוד עצה פרקטית – אל תסמכו רק על מנגנון זה. נטרו את הקבוצה, והסירו תכנים בעייתיים, מראש.

שמירה על כללי פייסבוק

כל מנהל קבוצה פועל בתוך "מגרש המשחקים" שחברת פייסבוק מעמידה לרשותנו. ככזה, חובה על המנהל לכבד את הפלטפורמה המארחת, ואם יבחר שלא לעשות כן, הקבוצה עלולה להענש, על ידי פייסבוק.

לכן מומלץ לקרוא היטב את כללי ניהול הקבוצות והדפים של פייסבוק ולעקוב אחר שינויים שחלים בהם. יש לוודא שאתם והקבוצה שלכם אינכם מפרים אותם. ההתמודדות בדיעבד עם קבוצה שננעלה (או כל סנקציה אחרת שפייסבוק יזמה) – אינה פשוטה וקלה.

סיכום – האמור מעלה הוא מדריך כללי וחשוב לבדוק כל מקרה לגופו

שימו לב שכל האמור מעלה הינו "ממעוף הציפור", ולמעשה, ניתן היה לכתוב קורס שלם כמעט על כל אחד מהנושאים הללו אם נרצה להעמיק.

הנסיבות עשויות להשתנות, העובדות ישתנו וגם הדינים ישתנו. אבל אם לא תהיו מודעים לבעיות ותתמודדו עימן – מראש – הרי כאשר אחת מהבעיות תרים את ראשה תמצאו את עצמכם עומדים בלא יכולת להתמודד.

לכן, אנא הבינו היכן אתם נמצאים, גשו להתייעצות עם עורך דין מומחה ופעלו בזהירות.

בהצלחה לכם.

חוות דעת מומחה אינטרנט, מחשבים וטכנולוגיה

חוות דעת מומחה אינטרנט, מחשבים, קניין רוחני או טכנולוגיה מסייעת בידי בעלי הדין בתחומים טכנולוגיים

 
לפני כחודשיים ניתנה החלטה בבקשה לסעדים זמניים(*) שמלמדת אותנו על חשיבות חוות דעת מומחה מחשבים וטכנולוגיה ביחס להחלטות בתי המשפט.
לחוות דעת מקצועית – טכנולוגית ישנה חשיבות רבה, במיוחד בנושאים שנמצאים בקידמת החנית של הטכנולוגיה. בתחומים כמו דיני אינטרנט, קניין רוחני, טכנולוגיה, סלולאר, רשתות חברתיות וכדומה מוצאים עצמם בתי המשפט חסרי יכולת לקבל החלטות המבוססות על מידע טכני, אשר אינו נמצא בידיעתם. לכן, הסתמכותם על מומחה מחשבים וטכנולוגיה היא דרמטית. מומחה כזה אשר לו השכלה משפטית (ולהיפך – עורך דין עם הבנה טכנולוגית או אינטרנטית) הינו כלי חשוב המסייע לבתי המשפט לקבל החלטות נכונות.
בעניין בו אעסוק כיום דובר במומחיות טכנית לחלוטין – השוואת קוד תוכנה. אולם, בפועל בתי המשפט נעזרים במומחים פעמים רבות, לעיתים גם בתחומים בהם התפר בין המומחיות הטכנית והמשפטית אינו חד משמעי, ובמצב כזה – העזרות בעורך דין המתמצא בתחום הטכני לא תסולא בפז.
כך למשל, במהלך עבודתי נתתי ואף הגשתי מספר חוות דעת ששילבו בין ההבנה הטכנולוגית להבנה המשפטית. השאלות היו אמנם טכניות אך לא לגמרי. למשל – האם פיתוחו של אתר "נסתיים" במועד החוזי שנקבע (כשהמחלוקת היתה לגבי סיום הפיתוח), האם האתר שנמסר היה "בהתאם" לדרישות החוזה בין הצדדים (כשהמחלוקת היתה לגבי עמידת האתר בפועל בסטנדרטיים שנקבעו בחוזה), ואפילו – מה משמעות פרסום סטטוס בפייסבוק לעניין הפצת המידע הגלום בו בציבור.
בכל אופן, בעניין אליו אני מפנה מדובר בסכסוך בין שני רשמי שמות מתחם ישראליים, לייבדיאנאס מחד, ובוקס מאידך.
מסתבר (בצורה לא מפליאה), שרשם שמות מתחם צריך להקים מערכת טכנולוגית מורכבת למדי של מחשבים וטכנולוגיה על מנת שיוכל לספק את השירותים הנדרשים ממנו. לייבדיאנאס (Live DNS) הקימה כזה מערך. בשלב מסויים, נפרדו בעלי המניות שבה, ומר קובי (סבח) שחר הקים חברה מתחרה בתחום רישום שמות המתחם הישראלים, חברת בוקס (Box).
עת נפרדו בעלי המניות בלייבדיאנאס, רכש בעל המניות הנותר את מלוא זכויותיו של בעל המניות העוזב. אלא שמסתבר, שבעל המניות העוזב נטל חלק פעיל בהליכי פיתוח קוד התוכנה התומכת בעסקיה של לייבדיאנאס והכיר את התוכנה לפני ולפנים.
בבקשה זו טענה לייבדיאנאס כי בעל המניות העוזב, וכן החברה שבשמה פעל, הפרו את זכויותיה. למשל – עקב הפרת זכויות היוצרים של בקוד התוכנה של מערכת ניהול שמות המתחם שיצרה, באמצעות נטילה לא מורשית של סודות מסחריי וכדומה.
בית המשפט נאלץ למנות מומחה טכנולוגי בתחום פיתוח תוכנת מחשב שיקבל לידיו את הקוד המקורי של שתי החברות, יקבל הסברים ומידע וישווה ביניהם לפי שיקול דעתו המקצועי.
חוות דעתו הברורה של המומחה הטכנולוגי שהתמחה גם במחשבים וגם בתוכנה (אשר אף היתה דומה לחוות הדעת המקצועית שהגישו התובעים, מבקשי צו המניעה), הקלה על בית המשפט להושיט סעד זמני למבקשת צו המניעה ולתת את הצו המבוקש.
ומכאן המסקנה שחשוב שנבין מפרשה זו – מקום בו עולה שאלה פרקטית או מקצועית הקשורה בתפקוד טכנולוגי או אחר (שאינו בידיעה ישירה של בתי המשפט), חשוב שכל צד להליך יצטייד בחוות דעת מומחה בתחום הרלוונטי – מחשבים, תוכנה, אינטרנט, מדיה חברתית (מי אמר פייסבוק…).
כל אלו הם נושאים שלבית המשפט אין ידיעה מוקנית בהם, ואם לא תוגש חוות דעת שתפשט את מצב הדברים ותאפשר לבית המשפט לקבל החלטה, מוטב לא להגיש את התביעה…
עם זאת, חשוב לשים לב שהמומחה בו תשתמשו יהיה כזה שהוא בעל הבנה הן בתחום הטכנולוגי והן בתחום המשפטי, על מנת שחוות הדעת המקצועית אותה יתן – תסייע לבית המשפט לקבל החלטה נכונה.
 
 
 
*תא (ת"א) 5150-05-14 לייבדיאנאס בע"מ נ' קובי (סבח) שחר

הפרה תורמת של אתרי מדיה חברתית

השופט האמריקאי פוזנר נתן לאחרונה החלטה מרתקת בשאלת אחריות אתרי מדיה חברתית להפרת זכות יוצרים של משתמשיהם (Flava Works, Inc. v. Gunter).
שאלת אחריות אתרי מדיה חברתית כמו פייסבוק או יו-טיוב (שלא תכלל בהסדר שגוגל עורך ביחס לדחיקת אתרים שמקבלים הודעות הסרה מתוצאות החיפוש, הפלא ופלא) להפרות זכויות יוצרים שמבצעים משתמשיהם ההינה שאלה שנדונה פעמים רבות ועדיין אין לנו תוצאה חד משמעית וברורה.
 
ברוב המקרים, האתרים עצמם אינם מבצעים פעולות המפרות זכויות יוצרים, אלא רק מקדמים או תורמים להפרת זכויות היוצרים, כך שבעבר לא ניתן היה לומר כי הם מפרים זכויות יוצרים.
הפסיקה נאלצה להתמודד עם מצבים כאלו ובארה"ב התפתחה דוקטרינה שנקראה "הפרה תורמת" (Contributory copyright infringement) או עידוד ההפרה (Inducement of Copyright Infringement) . הדוקטרינה הזו מסתמכת בבסיסה על דיני הנזיקין, אך בתחום הקניין הרוחני מקורה הוא בדיני פטנטים דווקא, והיא "נשאבה" לזכויות יוצרים על מנת לנסות ולמלא חסר שהפריע לבתי המשפט.
גם בארץ אומצה דוקטרינה זו של "הפרה תורמת" בתחום דיני זכויות היוצרים (בפרשת האוניברסיטה העברית נ' שוקן, ולאחר מכן בעניין א.ל.י.ס. נ' רוטר.נט).
 
ההתפתחות הנרחבת של מדיות חברתיות, כגון Facebook, YouTube ורבות אחרות יצרו מצבים בהם בעלי אתרים היו חשופים לתביעות בשל פעולות פסולות שביצעו משתמשיהם, ולעיתים – עצם התנהלות האתרים גרמה לבתי המשפט לסבור שהם מעודדים או תומכים בהפרת זכות יוצרים כך שהטילו עליהם אחריות להפרה תורמת של זכויות יוצרים, אותה דוקטרינה חדשה.
הפסיקה האמריקאית התמודדה מעת לעת עם מצבים כאלו, אך לא הגיעה לתוצאות אחידות וסדורות.
נקודת המוצא היתה נסיון של אתרי המדיה החברתית להתגונן בהגנה שנקבעה בסעיף 512(c) ל-Digital Millennium Copyright Act.  כך למשל, היו פסקי דין שקבעו פטור מלא לאותם אתרים אם אימצו ופעלו לפי מנגנון ההודעה והסרה שנקבע בחוק (וראו UMG Recordings, Inc. v. Shelter Capital Partners LLC). מנגד אחרים שקלו הטלת אחריות על אתרי מדיה חברתית מקום בו נקטו אלו באדישות מכוונת מקום בו הופרו זכויות יוצרים (Viacom Int’l, Inc. v. YouTube, Inc.).
 
אלא שפסק הדין שניתן לאחרונה בעניין פלאבה שנזכר לעיל על ידי השופט המנוסה פוזנר, כולל אמירות וקביעות שחשוב להתמודד עימן ולהבין אותן, במיוחד למי שמחפש שהמדיה החברתית תמשיך להתפתח בצורה חופשית יחסית, תוך צמצום הפגיעה בבעלי הזכויות.
 
myVidster הוא אתר שמאפשר למשתמשים לסמן וידאו באינטרנט כדי שיוכלו בעתיד לחזור אליהם. האתר מקבל את ה-“embed code” מאותם מקורות ומאפשר צפייה בתוכן בנפרד מהאתר המקורי. פלאבה, התובע, מספק תוכן למבוגרים ומאפשר הורדה אך ורק לשימוש אישי. תנאי השימוש באתר שלו אוסרים על העלאת התכנים שלו לאתרים אחרים, אלא רק לצפיה פרטית ואישית.
בית המשפט קבע שמשתמש שמעלה תכנים אלו של פלאבה לאתרים אחרים מפר זכויות יוצרים. אלא שבמקרה של myVidster הרי שהאתר לא העלה את התכנים הללו בדרך כלשהי ולא שמר עליהם בשרתיו כך שנקבע שאינו מפר זכות יוצרים במישרין.
בית המשפט הוסיף וקבע, כי הסטנדרט של הפרת זכות יוצרים תורמת הינו: הפרה תורמת היא פעולה אישית שמעודדת או מסייעת להפרת זכות יוצרים ישירה.
על בסיס קביעה זו, נפסק שהאתר גם אינו מבצע הפרה תורמת של זכויות יוצרים מכיוון שהוא אינו יוצר עותקים אלא קישורים לשרתי צד שלישי; מכיוון שבסימון התכנים אין כשלעצמו העתקה של התכנים על ידי המשתמשים; ומכיוון שהאתר בסך הכל יוצר קישור בין המשתמשים לוידאו ואינו מעודד משתמשים להעלות את תכניו של התובע או לשמור עליהם (באופן הנוגד את רשיון השימוש של היוצר).
אכן, כך נפסק, משתמש שעוקף את ההגנות אותן הציב הבעלים המקורי אינו טהור מאשמה ויש פגם בהעלאת תכנים המאפשרת צפייה בהם בלא תשלום, אך זו אינה הפרת זכויות.
 
אילו האתר היה מאפשר UPLOAD יחד עם סימון התכנים – זו היתה הפרה ברורה של זכות היוצרים  (הזכות לביצוע פומבי) אולם עצם מתן כתובות וקישורים בהם ניתן למצוא את התכנים הינה פעולה הדומה לפעולתו של מדריך הבילויים TIME OUT ואינה נחשבת הפרת זכויות היוצרים.
 
פלאבה גם טען כי השירות מאפשר למשתמשים למצוא ביתר קלות את תכניו ולהפר אותם ולכן מסייע להפרה. גם טיעון זה נדחה על ידי בית המשפט. האתר לא מכר את התכנים ולכן לא היתה לו סיבה לעוד משתמשים לסמן דווקא את התכנים של פלאבה. בנוסף, האתר הנתבע לא איפשר גישה לתכנים המפרים דרך שרתיו ולכן אין בסיס לטענת הסיוע.
אילו האתר הנתבע היה מזמין משתמשים לתלות ולהציג תכנים מפרים על שרותיו, יתכן שזו היתה פעולה של עידוד הפרה (הפרה המקבילה להפרה תורמת בזכויות יוצרים) – inducing infringement.