קיבלתי תביעה מגטי אימג'ס. מה לעשות?

לאחרונה ניתן פסק דין בתביעה של גטי אימג'ס (מראות, נציגתה המקומית) בו בית המשפט מנסה לעשות סדר (ומבלגן?) כיצד צריך תובע בתביעת הפרת זכויות יוצרים לבסס את "שרשרת זכויות".
למאמר נרחב יותר שכתבתי על עניין זה של התמודדות מול תביעת הפרת זכויות יוצרים של גטי אימג' או מראות אתם מוזמנים להכנס לקישור.
 
בקצרה, פסק הדין שם דגש על דרכי הוכחת שרשרת זכויות היוצרים וקובע כי ראשית יש להוכיח מי הוא המקור לזכויות היוצרים (בדרך כלל מדובר בצלם, בתביעת הפרה כגון אלו). לאחר מכן על התובע להוכיח את העברת הזכויות מהצלם לחברה, באמצתעות מתן רשיון שימוש ייחודי בתמונה (נדמה שרשיון ייחודי לתבוע אינו מספק עוד). לבסוף על התובע (אם הוא חברה ישראלית) להוכיח את העברת הרשיון הייחודי של החברה הזרה לידיו.
 
בית המשפט גם שם דגש על דרך אישור והגשת המסמכים ומחייב את התובע לעמוד בדרישות הדין ולקבל אישורים קונסולאריים מתאימים למסמכים שנחתמו בחוץ לארץ.
 
בית המשפט גם מחייב את הצגת המסמכים המקוריים עם הצלם – פעולה שבדרך כלל לא מתבצעת בהסכמי פשרה בתיקים כגון אלו.
 
 
 
אסכם ואומר שכוונתי אינה להמליץ לכם להפר זכויות יוצרים. ההיפך הוא הנכון. מן הראוי שכולנו נכבד את זכות היוצרים ולא נפר אותן. אולם, אם הטעות כבר קרתה וגטי אימג' או מראות אימג' או כל חברה אחרת הגישה כנגדכם תביעה על הפרת זכות יוצרים – אין זה אומר שהכל אבוד. תוכלו להתגונן, לעמוד על זכויותיכם והנטל להוכיח את טענותיה יוטל על התובעת.

המצאה של כתבי טענות במייל או בפייסבוק

על פי הפסיקה האמריקאית, אפשר למסור כתבי טענות ("להמציא כתבי בי-דין", במשפטית) אפילו במייל. מחר – המצאת כתבי בית-דין בפייסבוק. חכו חכו. לא צוחק אתכם.
 
בעניין U.S. Commodity Futures Trading Com’n v. Rubio, 2012 WL 3614360 (S.D.Fla., August 21, 2012) הוגשה תביעה מצד ממשלת ארה"ב כנגד נתבע זר (שלא ישב בארה"ב) אשר הפר את חוק סחר הסחורות הפדראלי (Commodity Exchange Act) ותקנותיו.
הממשלה ניסתה וניסתה אבל לא הצליחה לאתר את הנתבע ולהמציא לידיו את כתבי הטענות. בהעדר המצאה – אין לבית המשפט סמכות לדון.
 
מה עשו? ביקשו מבית המשפט לאשר המצאה של התביעה באמצעות חשבון הדוא"ל של הנתבע ב-YAHOO!.
התברר, שבחקירות קודמות, תחת אזהרה, הנתבע סיפק את כתובת הדוא"ל האישית שלו. בעבר – הודעות מייל שנשלחו לשם נענו בתשובה. כלומר, הכתובת הוכח שהיתה פעילה ושייכת בבירור לנתבע. תקנה אמריקאית (מקבילה לתקנה 498 לתקנות סדרי הדין הישראליות) מאפשרת לבית המשפט האמריקאי להמציא את כתבי הטענות לנתבע זר (שלא יושב בארה"ב) אם ההמצאה לא אסורה בהסכם בינלאומי כלשהו ואם היא כזו שסביר להניח שתתן לנתבע הודעה מספקת מבחינת זכויותיו החוקתיות.
 
בית המשפט קבע שאמנת האג (כמו גם האמנה האינטר-אמריקאית לכתבי חיקור דין) אינה חלה בענייננו כיוון שמקום מושבו הספציפי של הנתבע לא היה ידוע (אם כי היו ראיות שהוא כנראה התגורר בדרום או מרכז אמריקה או באיים הקאריביים (שמש, ים ומצברוח טוב…)).
בית המשפט גם קבע שמשהוכח כי קיים חשבון דוא"ל פעיל, ושהנתבע העיד בשבועה כי החשבון שייך לו – די בכך כדי לאפשר המצאה לאותה כתובת.
 
המקרה הזה מזכיר לי מקרה קודם (ולמיטב ידיעתי ראשון מסוגו), עוד מ-2005 (Williams v. Advertising Sex LLC,) בו אישר בית משפט אמריקאי המצאת כתבי בית דין במייל לנתבעים אוסטרליים, בהסתמך על העובדה שהנתבעים שם היו "משתתפים מתוחכמים במסחר אלקטרוני באינטרנט" ושהוכחה שם אמינות כתובות הדוא"ל הרלוונטיות.
 
חשוב להזכיר, שבארץ כבר הוכרה המצאת כתבי בי-דין באמצעות דוא"ל, בתקנה 497ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, אולם זאת רק כאשר הדוא"ל נשלח לכתובת שנמסרה במכוון על ידי המקבל לצורך ביצוע הוראות סעיף זה ממש.
 
עוד חשוב להזכיר, שמסירת כתב טענות ראשון – "המצאה" כמתואר מעלה – אינה אפשרית על פי תקנה זו. הרי אתם זכורים שהמצאת כתבי בי-דין אינה נדרשת סתם כך אלא היא יסד ראשון לרכישת הסמכות, והמחוקק הישראלי בינתיים אינו מאפשר צלבית משפט ישראלי לרכוש סמכות באמצעות משלוח מייל.
 
מצד שני, אני משוכנע שבמקרה הרלוונטי, תקנה 498 תשמש "בית" נוח הרבה יותר להמצאה באמצעות המייל או הפייסבוק…
 
ורגע של רצינות – אם אני אוכיח שהתכתבתי עם אדם מסויים בפייסבוק, ואראה שהוא נמצא שם בצורה אינטנסיבית, מדוע לא לאפשר המצאה כזו? הרי עורכי הדין כבר מכירים את כלל עקרון הידיעה, לפיו לעיתים ניתן להתגבר על כשל פורמאלי בהמצאה באמצעות הוכחת ידיעה בפועל על כתבי הטענות.