ציטוט מדברי מפורסמים – האם הפרת זכות יוצרים?

אני כותבת ספר. האם מותר לי לצטט דברים שמפורסמים אמרו ומסבירים את עמדתי או שאני מפרה זכויות יוצרים?

זו שאלה שמופנית אלי כל פעם מחדש, ובהתחשב בדיני זכויות היוצרים, התשובה אינה חד משמעית חוץ מהתשובה הפשוטה – במקרי ספק, נסו בכל דרך להשיג הסכמה של בעל הזכויות, על מנת שלא תסתבכו.

31734525 - inspirational words with an adorable toy poodle enjoying life to the fullest, happily ripping around in the summer.

דברים שלא אתם יצרתם, ושבתחושת הבטן שלכם אתם חושבים "האם עלי לבקש רשות של מישהו אחר כדי לפרסם?", בדרך כלל תשובת האצבע היא "כן"; ככל הנראה עליכם לבקש רשות או שתפרו זכות יוצרים.

גם אם בפועל, לאחר ניהול הליך משפטי, יתברר כי לא הייתם צריכים לבקש רשות, למה לקחת את הסיכון ואת ההוצאה? תמיד טוב לדעת מראש שהכל בסדר.

ישנם כמה שיקולים שיכולים להשפיע על התשובה לשאלה שלמעלה, ואנסה לגעת בחלק לא ממצה שלהם. במקרי ספק – אנא גשו לעורך דין מומחה להתייעץ, על מנת שלא תסתבכו.

בניגוד למה שרבים מכם חושבים, אין כלל אצבע שקובע כי "מותר לקחת פחות מ-10% מהיצירה". מנגד, בהחלט יש חשיבות לאורך היצירה כולה, לאורך הרכיב הניטל מתוכה וליחס ביניהם.

ככל שה"יצירה" (זו ההגדרה של הרכיב המוגן בזכות יוצרים) הינה קצרה יותר, יש סיכוי גדול יותר שהיא לא תהיה מוגנת בזכות יוצרים. מנגד, גם יצירה מאוד קצרה עשוייה להיות מוגנת בזכויות יוצרים אם היא יצירתית או משמעותית מספיק (דוגמת פזמון של שיר או אפילו המשפט "הולה הופה הופה הולה").

אורך היצירה (כמו גם אורך החלק ממנה שמצוטט) הינו אך אחד מהגורמים הרלוונטיים. אפילו סיסמאות קצרות נחשבו בעבר מוגנות ("השמפניה של הטבע" ודומותיה), כך שזהירות חשובה.

מנגד, שימוש בחלק שאינו "עיקר היצירה" עשוי לא להפר זכות יוצרים. עם זאת, "עיקר היצירה" מוגדר בפסיקה כעיקר כמותי או איכותי. משמע, גם אם המדובר בחלק קטן מאוד מן היצירה, הרי אם הוא מזוהה עימה ומזהה אותה, בהחלט יתכן שהעתקתו בלי הסכמת הבעלים מהווה הפרת זכות יוצרים. כלומר, ציטוט גנרי מספר בדרך כלל יהיה "כשר". אולם הביטוי הקצר "צייר לי כבשה" עשוי להחשב כחלק מהותי מהיצירה המקורית, וצריך להזהר בהעתקתו.

מצד שני צריך לשים לב גם שזכויות יוצרים מוגבלות בזמן (כיום הן עומדות על 70 שנה לאחר מות היוצר). כלומר, ציטוט של דבריו של נפוליאון בונפרטה (בהנחה שהם באמת דבריו ולא יצירה של סופר שכתב עליו בעצמו, ויצר את המשפט בעצמו), לא יהיה מוגן בזכות יוצרים. אפילו מר סנט-אכזופרי שנפטר ב-1944 יתכן ויצירתו כבר אינה מוגנת (אם כי לא בדקתי את דיני זכויות היוצרים בצרפת, אז אנא היזהרו).

אלמנט רלוונטי נוסף, הוא המדיה והאופי של היצירה שלכם במסגרתה אתם עושים שימוש בציטוט. אין דינו של בלוג פרטי של סטודנט לפילוסופיה הכותב על דברים שברומו של עולם, כדין אתר האינטרנט של חברה מסחרית שמשתמשת בציטוט על מנת לתמוך במכירת מוצריה.

רכיב חשוב נוסף הוא מידת הפגיעה ב"שוק הפוטנציאלי" של היצירה באמצעות הציטוט שלכם. ככל שהפגיעה ביוצר עשויה להיות חמורה יותר, כך ההעתקה תהיה אסורה. עם זאת, "אני רק עושה לו טובה ומפרסם אותו יותר" אינו תירוץ שמאפשר העתקה. אם זה המצב, פנו אל הבעלים, הסבירו כיצד אתם מסייעים בידיו ודאגו לקבל את הסכמתו.

יש לזכור תמיד שהחוק אינו חד וחלק, אלא למעשה מפורש על ידי כל ערכאה משפטית ושופט בהתאם לנסיבות כל מקרה ויצירה. השופט יבדוק את יצירתיות היצירה, מורכבותה, ההשקעה שהושקעה, השימוש שנעשה בה וכדומה.

ללא קשר לזכות היוצרים, החוק דורש גם מתן "קרדיט", ובפסיקה הישראלית נפסק שללא קרדיט, לא תוכלו להינות מהגנת השימוש ההוגן. כך, בכל מקרה, גם אם הגנת זכות היוצרים פקעה, ובמיוחד אם לאו, מתן קרדיט יהיה מאוד מומלץ.

מעבר לזכות היוצרים, יש גם שאלה של "זכות הפרסום" (שבארץ כרגע הינה יצירת הפסיקה בלבד, ועומדת בנפרד מזכות היוצרים). לדוגמא, האוניברסיטה העברית מחזיקה בזכות הפרסום ביחס לאלברט איינשטיין המנוח, והיא עומדת על זכויותיה בשימוש בשמו וביצירותיו. שימוש בביטוי הקשור באופן ישיר לידוען כזה או אחר, עלול להוות הפרה של זכות הפרסום שלו.

אחרון, מנסיוני חשוב לי להדגיש, שתיעוד בכתב (ואפילו בדוא"ל) של ההסכמה והיקפה הינו קריטי. אם לא תתעדו כנדרש את ההסכמה, יקשה עליכם להוכיח אותה ויווצר מצב כאילו לא קיבלתם הסכמה.

קרדיט לתמונה.

האם השימוש שלכם הוא שימוש הוגן?

היום אספר לכם על כלי מרתק לבדיקת השימוש שלכם ביצירות – האם שימוש הוגן.

אין ספור המקרים בהם בעלי אתרים/יוצרי סרטים/כותבים/מקדמי אתרים/מפתחי משחקי מחשב ורבים אחרים צעושים שימוש ביצירות מבלי לחשוב פעמיים.

לדוגמא, יוצרי סרטים תיעודיים עושים שימוש בקטעי ארכיון; מפתחי משחקי מחשב עושים שימוש בקטעי צליל ואפקטים למשחק שלהם; מקדמי אתרים כותבים מאמרים מקצועיים; יוצרי אמנות מודרנית משלבים יצירות כדי ליצור יצירה חדשה, ועוד ועוד.

בכל המקרים הללו חשוב לבדוק מראש האם שימוש שאתם עושים ביצירה אינו מהווה הפרת זכות יוצרים.

לאחרונה נתקלתי בכלי מקוון, מעין "בחן את עצמך", שבאמצעות הובלתכם דרך שאלות שונות מלמד אתכם על (חוקיות) השימוש שאתם מבצעים ביצירות שונות. בין היתר הכלי הזה מלמד אתכם על העקרונות שבדיני זכויות היוצרים (אמנם בארה"ב, אך הערונות מתאימים גם לארץ, בשינויים מסויימים).

מאוד מומלץ להשקיע כמה דקות וללמוד.

בבקשה תהנו – הכלי לבדיקת שימוש הוגן.

 

מתי שימוש הוא שימוש הוגן?

לפני כשנה ניתן פסק דין אמריקאי מעניין בשאלת היקף הגנת שימוש הוגן בתחום דיני זכויות יוצרים (ההחלטה למי שמעוניין, בקישורPDF). כאן אסקור אותו בקצרה כדי שנוכל כולנו ללמוד ממנו ומי שרוצה לקרוא עוד על זכויות יוצרים באתר שלי מוזמן להכנס ללינק.
 
פרינס (לא "ה" פרינס. סתם פרינס. ריצ'רד) עשה שימוש בצילומים של קאריו (צלם) וזה תבע אותו. בבית המשפט נקבע שהשימוש ביצירות היה שימוש הוגן ולא הפרת זכות יוצרים. אבל הסיפור אינו כה פשוט. תקשיבו.
 
קאריו הפיק ספרון צילומים בג'מייקה בו כלל צילומים ייחודים של ראסטאפארים ג'מייקנים.
פרינס קרע מהספר צילומים, עיוות אותם וחיבר אותם ללוח עץ למעין קולאז' של תמונות קרועות ומבולגנות. כשקאריו עמד בקשר עם מוזיאון מסויים להציג שם, נתקלה אוצרת המוזיאון בעבודה של פרינס, חשבה שמדובר בשיתוף פעולה והחליטה נגד עבודה עם הצלם המקורי. כשקאריו איתר את ההפרה, הוא תבע בטענת הפרת זכות היוצרים שלו. הנתבעים (פרינס והגלריה בה הציג) טענו לשימוש הוגן, שימוש טרנספורמטיבי (כלומר, שימוש שמשנה עד כדי כך את אופי היצירה כך שמדובר ביצירה חדשה ולא בהפרת זכות יוצרים).
 
חוק זכות יוצרים הישראלי אימץ בהגנת השימוש ההוגן את ארבעת המבחנים האמריקאים שנדונו בפסק דין זה. בית המשפט שלמטה קבע "כלל אצבע" לפיו שימוש הוגן הוא כזה ש"מגיב על, מתייחס ל- או מבקר את" היצירה המקורית, ועל כך הוגש הערעור. הערעור, יש לציין, התקבל. היקף השימוש ההוגן אינו כה מצומצם.
מטרת החוק זכות היוצרים, כך נקבע, היא לעודד את הפעילות היצירתית באמנות, ואינו מהווה משטר של "שלטון בלעדי" ביצירה. הגנת השימוש ההוגן עוזרת לקדם מטרות שכאלו.
 
גם בארה"ב השימוש ההוגן כהגנה בפני טענת הפרת זכות יוצרים תלוי בהיות היצירה מה"מפרה" כזו שעושה שימוש ביצירה המקורית למטרות ביקורת, הבעת עמדה, דיווח חדשותי, לימוד וכדומה. שם גם נקבעו ארבעת המבחנים שאומצו (כמעט אחד לאחד) בישראל בשלב מאוחר יותר, כמבחן לשאלה – האם הפרת זכות היוצרים מוגנת כשימוש הוגן, או לא?
 
בערעור נקבע שאין צורך שהיצירה החדשה תתייחס ליצירה המקורית או תבקר אותה. בערעור עוד נקבע שהסטנדרט הנכון הוא שהיצירה החדשה תשנה את היצירה המקורית באמצעות דרך ביטוי, משמעות או מטרה חדשים. היצירה במקרה הזה נחשבה ככזו. כך לדוגמא, בעוד שהיצירה המקורית היתה "רגועה ומורכבת", היצירה החדשה היתה "גסה ותוקפנית". השילוב של כמה צילומים יחדיו בצורה כזו, היה מספיק חריג ושונה מהיצירה המקורית לצורך שאלת אופי השימוש.
בית המשפט שלערעור פשוט הביט על שתי היצירות האחת לצד השניה, והגיע למסקנה שאופן הביטוי שלהן שונה מספיק כדי שהן תחשבנה יצירות עצמאיות, והיצירה החדשה אינה מפרה זכות יוצרים שכן יש בה "אופי טרנספורמטיבי" מהותי.
נפסק גם שמכיוון שהיצירה החדשה היתה כה טרנספורמטיבית, כך שהחשש לפגיעה בשוק של היצירה המקורית לא היה רלוונטי. היצירות לא היו חלק מאותו "שוק". לכן גם השימוש המפר של פרינס לא פגע בשוק המשני של היצירה. כאן, כך נפסק, הנסיגה של המוזיאון מהתערוכה נבעה מהחשש – השגוי – של האוצרת שבין קאריו לפרינס היה שיתוף פעולה ולא מהפגיעה של היצירה המפרה ביצירה המקורית.
אמנם, בית המשפט גם מצא שהשימוש שנעשה בחלק מהיצירות המוגנות לא היה טרנספורמטיבי מספיק, וביחס אליהן נקבע שהנתבע הפר זכות יוצרים ביצירות, אולם דווקא הקביעה המתייחסת למרבית ההפרות היא מעניינת וחשובה להבנה – שימוש שיש בו כדי ליצור יצירה חדשה, עם אמירה חדשה, שאינו פוגע בשוק המשני של היצירה המקורית – אינו מהווה הפרת זכות יוצרים.
 
ומכאן המסקנה – לעיתים, גם שימוש ביצירה יכול להוות שימוש הוגן ולא הפרת זכות יוצרים; זאת, אם השימוש הוא שונה מספיק מהיצירה המקורית.
אכן, ישנם עוד תנאים, ולא ברור מה היה קורה אם בית המשפט היה פוסק שנגרמה פגיעה לשוק המשני של היצירה המקורית, אבל כנקודת התחלה זה הוא פסק דין מרתק.