האם תביעת הפרת זכות יוצרים היא פתרון לכל?

לא מזמן הזדמן לי לתת הרצאה בנושא בעל חשיבות רבה: האם תביעה על הפרת זכות יוצרים הינה ההליך הנכון בכל מקרה? האם המשפטיות היתרה של תחום זכויות היוצרים לא גורמת למעשה לפגיעה, הן ביוצרים והן בקהל הרחב?

 

ההרצאה ניתנה במסגרת כנס אריאל השלישי לתקשורת באוניברסיטת אריאל ואני מודה למארגני הכנס על הזמנתי לארוע. היה מרתק.

החשש העיקרי שלי היה שכאשר עורך דין מסביר מדוע הליכים משפטיים אינם תמיד הפתרון הנכון, הדבר יוצר פעמים רבות תחושת חוסר אמון אצל הקהל. למזלי, הקהל היה מורכב מסטודנטים ואנשי אקדמיה שבאו עם אוזניים כרויות ולב פתוח, כך שההרצאה היתה מוצלחת ומעניינת.

בהרצאה הראיתי דוגמאות המוכיחות מחד עד כמה אכיפת הפרת זכויות יוצרים באמצעות הגשת תביעות עלולה להיות לא יעילה, כמו גם הסברתי כיצד החלטות משפטיות המתעלמות מהצורך בבטחון טכנולוגי גורמות לעיוותים ופוגעות בכולנו.

הגשת תביעות (גם בזכויות יוצרים וגם בעילות אחרות) כנגד גורמים חדשים שמשנים את השוק וכנגד "טכנולוגיות הרסניות" היא התנהלות אינסטינקטיבית של שחקנים רבים בשוקי המסחר המודרניים, ופעמים רבות היא מחליפה את חובתו של משתתף מסחרי לנסות ולהבין טוב יותר את התחום בו הוא פעיל ואת הנטל המוטל עליו לפתח מודל מסחרי שונה, המשתנה בהתאם לשינויים הטכנולוגיים.

תחילה הצגתי את פרשת סוני (הבטא מקס) בה קבע בית המשפט העליון האמריקאי כי טכנולוגיה שניתן לעשות בה שימושים מפרים ושאינם מפרים כאחד אינה מהווה כשלעצמה הפרת זכות יוצרים. אלא שבחלוף מנספר שנים הוגשו תביעות רבות בגין שירותי שיתוף קבצים חלקן הוגשו על ידי סוני עצמה…) והפסיקות בהן גרמו לאבדן הבטחון הטכנולוגי שאיפשר את צמיחת היזמות הטכנולוגית לטובת כולנו.

בעת מתן החלטות שגרמו ליזמים רבים לשקול האם ברצונם בכלל להכנס לתחום בו פעילותם עלולה להחשב כמפרה זכות יוצרים, גרמו למעשה בתי המשפט לעיוותים טכנולוגיים שנועדו להתאים לפסיקה דווקנית, כמו גם להפחתת הפעילות החדשנית בתחומי הבידור האישי של כולנו.

אמנם, קיימת גם פסיקה אמריקאית (כמו פרשת ויאקום נ' יוטיוב) שמנסה לצמצם מעט את אחריות בעלי הטכנולוגיה, אך הגישה השלטת מרחיבה בהרבה לעומת סוני ולמעשה מטילה אחריות משמעותית על יצרני טכנולוגיות, כך שהפגיעה בכולנו נמשכת.

לאחר מכן פרטתי את נתוני התביעות שהגישה RIAA (הגוף האמריקאי המאחד את חברות התקליטים) כנגד יחידים משתפי קבצים ומראה את חוסר ההגיון שבהגשת תביעות הפרות זכות יוצרים שכאלו. המדובר, למשל, בכ-30,000 תביעות משך כמה שנים שעלותן כ-19,000,000$ אך ההכנסות הנובעות מהן עולות כדי 1,500,000$ בלבד… אף אחד מהכספים לא הגיע כמובן ליוצרים.

כמו כן אני מציג מקרים ספציפיים המוכיחים את חוסר ההגיון בהגשת תביעות שכאלו. כך למשל, כאשר אדם עובד משקיע מדי חודש כ-30$ ברכישת דיסקים מוסיקליים, ומשתמש בשירותי שיתוף קבצים כדי ליצור עותקי גיבוי לשירים אותם רכש בכסף מלא, אולי יצרה התובעת רווח חד פעמי, אך גרמה למעריץ משלם להפסיק את השקעת כספו בתגמול אמנים ויוצרים.

בדומה, גם בארץ בתי המשפט לא תמיד מבינים את ההשפעה או חוסר ההשפעה של פסיקתם על קיומן של הפרות, ופסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בעניין הפרמייר ליג נ' פלוני מדגים זאת.

באותו עניין נקבע שיצירת קישור לשידורי משחקי כדורגל חיים מהווה הפרת זכויות יוצרים, אולם גם לאחר פסק הדין: חיפוש פשוט ב-Google מעלה כ-1,220,000,000 תוצאות חיפוש לביטוי LIVE SOCCER ו"רק" כ-706,000,000 תוצאות לחיפוש אחר FREE LIVE SOCCER.

מצד שני,קל וחומר כאשר הכנסות רבות של הפרמייר ליג נובעות ממכירת חסויות ופרסומות בסכומי עתק, ובמצב כזה, כל צופה נוסף שנחשף לתכני הליגה (גם באמצעות "שידורים פיראטיים") רק מחזק את ערכי המותג ואת הרווחים הכלכליים של הליגה והקבוצות הנמנות עליה.

השורה התחתונה די ברורה:

לא תמיד יהיה זה הצעד הנכון להגן על זכויותיך באמצעות הגשת תביעה. לעיתים מוטב לשקול כיצד להתאים את המודל העסקי ואולי אף לאמץ את המפרים ולא לתקוף אותם. הרי צריך לזכור – פעמים רבות המפרים הם המעריצים וה"סוכנים" הטובים ביותר שלך, ואם ניתן להרוויח מהם כסף בצורה אחרת – מדוע לתבוע אותם?

הנה ההרצאה:

http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=wrg_IK_B9fE

והנה המצגת: האם תביעת זכויות יוצרים היא פתרון קסם?

 ההרצאה אינה ארוכה, כ-10 דקות. אשמח אם תצפו ובהערות למטה תביעו דעתכם על האמור בה.

תגובות גולשים