הגנה על זכויות יוצרים או פגיעה בזמרים?

דודי פטימר הוא "האיש שמחייה את השירים שכולנו שכחנו מקיומם" (ואתם מוזמנים גם לבלוג שלו).

רועי ציקי ארד כתב עליו רק לפני זמן קצר בין השאר את הדברים  האלה:

"דודי פטימר נאבק על הכבוד האבוד של הפופ והרוקנרול העברי שנשכח מלב. מדי יום הוא נוטש את עבודתו כמאמן כושר אישי ומקדיש בין ארבע לשש שעותמזמנו למה שהוא מכנה "חֵקֶר", כלומר, איתור חומרים נדירים הקשורים ללהקת קצב שנשתכחה או לזמר עלום משנות ה–60.

פטימר כבר העלה ליוטיוב 1,227 שירים, שזכו לכ–100 אלף צפיות – משיר הניצחון של ג'ו עמר "מקונייטרה לקנטרה, "דרך "ביל קרטר" של צוות הווי סיני ועד חומרים נדירים של להקת עולי תימן מ-1953. כדי להשלים את המפעל, הוא עורך ראיונות עם הכוכבים השכוחים, ובעיקר עם אלה מהם שניגנו בלהקות הקצב, במאמץ לנסות ולמפות את העולם האבוד."

לדוגמא על מאבקו לאיתור השירים האבודים סיפר דודי לרועי –

"ראיתי ב’להיטון’ שתי פסקאות על מיכל וול, שסיפרו שהיא הקליטה שני שירים. חשבתי איך להגיע אליה. דרך המלחינה והמעבדת נורית הירש, שלא ידעה מה קורה עם מיכל וול היום, הגעתי לאפי נצר, שסיפר שהיא התחתנה עם שדר הרדיו רם תדמור. חיפשתי בפייסבוק מיכל תדמור ומצאתי. הראיתי לה את הידיעה ב’להיטון’ והיא היתה בשוֹק. בסוף השגנו מהמלחין יאיר מילר את השיר שלה "ידידי" בהקלטה נדירה מהרדיו שלא יצאה על תקליט".

"בזכות דודי, אנשים שלא ידעו שהייתי זמרת שמעו והגיבו בתדהמה", מספרת מיכל וול־תדמור. "השיר נכנס למצעד הפזמונים כשהייתי בת 16. אולי זה היה שיר נאיבי מדי. גם לא היה מי שינהל אותי והייתי צעירה מדי", היא מסבירה מדוע לא פרצה כזמרת פופ."

העמוד של דודי ביוטיוב ואחר כך גם בפייסבוק זכה להצלחה  גדולה, ונדמה לי שאיש לא יחלוק על חשיבותו לתוכן החברתי-תרבותי של חיינו. שימור השירה והזמרה הישראלית הותיקה הוא נכס צאן ברזל, שאין חולק על חשיבותו.

אין ספק בליבי שזמרים כמו מיכל וול/תדמור מרגישים חוב של תודה לבחור כמו דודי.

כך גם השירים של גילה אדרי ועמי שביט נכללו בדף של דודי ובין היתר בזכותו החל עניין מחודש בשירים. לאחרונה, הוציא מחדש עידן זעירא את שיריהם של שני הזמרים. כחלק מהליך העבודה הרגיל, הפעיל (לדבריו) מנגנון אוטומטי לאיתור הפרות זכות יוצרים ביוטיוב ודרישת הסרתן.

אלא שעידן שהיה כל כך מרוכז בזכויות היוצרים של הזמרים המוכשרים, שהוא כנראה שכח מה גורם להגברת העניין במוסיקה שהוא משווק, ולא רק זה – הוא גם לא הבין את הכוח הגדול שדיני זכויות יוצרים האמריקאיים מקנים בידיו. לאחר הודעתו יוטיוב פעל, וכמו פיל בחנות חרסינה – מחק את החשבון של דודי. את כולו. ברצינות!

כל המאמץ שנמשך זמן כה רב והצריך משאבים לא מעטים וגם תרם תועלת חברתית לכולנו – נמחק בשל הגנה על זכויות יוצרים.

לפי הכתבה בדה מארקר היום, גם זעירא הבין את הטעות והתנצל, אבל אני לא בטוח שלדודי, או גם לנו, ההתנצלות הזו מסייעת בדרך כלשהי.

לסיום אני רק רוצה לשאול – אנחנו באמת בטוחים שזכויות יוצרים הן חזות הכל?

האם כל שימוש (ואפילו מסחרי כזה או אחר) צריך להחשב אוטומטית כהפרה של זכות היוצרים?

האם כל דבר צריך לסגת בפני זכויות היוצרים?

האם אין אינטרסים חשובים אחרים שכדאי אולי שיצמצמו את הכוח הרב שנמסר בידי בעלי הזכויות ביחס ליצירות שלהם?

מה דעתכם?

אתם מוזמנים לקרוא עוד על זכויות יוצרים, בקישור.

המאמר נכתב ב-2013 ונבדק ע"י עורך הדין יורם ליכטנשטיין.

המאמר אינו המלצה ואין להסתמך עליו אלא לפנות לייעוץ ספציפי. המאמר הושאר באתר בשל העניין שבו ויתכן שאינו עדכני.

עודכן לאחרונה ב-10.1.2023.

המאמר נכתב ונבדק ע"י עורך הדין יורם ליכטנשטיין.