פיתוח משחקי מחשב, "קלונים" וזכויות יוצרים

 

מערכה שלמה מתנהלת בין מפתחי משחקי מחשב ומפתחי אפליקציות לבין ה"משכפלים" למיניהם. פסיקה חדשה בארה"ב מזכירה לנו שהקרב יוכרע במידה רבה לפי הדמיון בין המשחקים. אבל, לא רק ברמת הקוד, ולא רק ברמת האלמנטים, אלא בהתבוננות במשחק כמכלול ובשאלת הפרת זכות היוצרים שיש בכך.

הנסיון לטעון כי רכיב כזה או אחר הוא חלק מהמשחקיות או מחוקי המשחק, לא בהכרח יחזיק מעמד. אמנם, מותר להסתמך על משחקיות של משחק קיים או על חוקיו או הרעיון שבבסיסו, אבל מאוד מאוד (מאוד) מומלץ לעצב ולבנות את המשחק החדש בצורה שתחרוג משמעותית מהעיצוב והבחירות שבוצעו במשחק המקורי על מנת שהמשחק המחודש לא יחשב כהפרת זכות יוצרים במשחק הקיים.

זכות יוצרים אינה מגנה על הרעיון העומד מאחורי כל יצירה, כי אם מגינה על הביצוע שלו באופן שהעתקתו של הביצוע תהווה הפרת זכות יוצרים ("זכות יוצרים ביצירה … לא תחול על כל אחד מאלה, ואולם על דרך ביטויים תחול זכות היוצרים: (1) רעיון…", סעיף 5(1) לחוק זכות יוצרים).

כלל זה משמש מפתחי משחקים רבים שעוסקים ביום-יום בפיתוח משחקי מחשב ליצור "שיבוטים" (clones) של משחקים פופולאריים על מנת לבנות על הצלחתם של קודמיהם, תוך נסיון לסטות במידה מועטה עד כמה שניתן מאופן הביטוי המשחקי עצמו. חשוב להזכיר שלא מדובר רק במפתחי משחקי מחשב, אלא גם מי שעוסק בפיתוח אפליקציות סלולאריות, אפליקציות לאייפון, לאנדרואיד, לפייסבוק ולכל סביבה אחרת כפוף לאותם כללים.

כפי שציינתי, נקודת המוצא היא בדרך כלל, שהדין אינו מגן על כללי/חוקי המשחקים, על הפונקציונאליות שבהם או הרעיונות העומדים מאחוריהם (בשונה למשל מהעתקת הקוד עצמו), כך שפעמים רבות יוצרי קלונים מתוחכמים מספיק אינם מפרים זכויות יוצרים.

עד לאחרונה, בודדים היו המקרים בהם נקבע בארה"ב, כי שיבוט הינו הפרת זכות יוצרים, וכשנקבע הדבר, בדרך כלל היה זה כרוך בניתוח טכני של רכיבי המשחק והקוד, ולא במבט "מלמעלה" על היצירה המוגנת כולה.

בית המשפט בניו ג'רזי קיבל לאחרונה החלטה בעניין Tetris Holding, LLC and Tetris Company, LLC v Xio Interactive, Inc לפיה משחק האייפון שנקרא Mino של חברת Xio הינו "שיבוט" פסול ומהווה הפרת זכות יוצרים של חברת טטריס.

אפליקציה בשם Mino נוצרה ב-2009 והועלתה לאיי סטור (Apple iStore) באותה שנה. חברת טטריס שלחה דרישת הסרה (takedown notice) לאפל ביחס לאפליקציה מכוח חוק המילניום הדיגיטלי (מקביל במידה רבה לחוק זכות יוצרים הישראלי). אלא שלאחר ההסרה חברת זיו (Xio) שלחה דרישת התנגדות והחזרה. אפל החזירה את אפליקצית המשחק לחנות ו(כנדרש) שלחה את הצדדים לפתור את הסכסוך בבית המשפט. וכך היה. טטריס הגישה תביעת הפרת זכויות יוצרים בשל השיבוט.

חברת זיו הודתה שהעקרון של משחק הטטריס הועתק על ידה, אלא שהיא פיתחה אותו, שיפרה אותו והפכה אותו למשחק מרובה משתתפים. זיו טענה שהפיתוח שלה היה קפדן באופן שלא כלל אלמנטים מוגנים ולכן אין המדובר בהפרת זכות יוצרים. לטענתה, ההעתקה התייחסה רק לאלמנטים הקשורים למשחקיות או לחוקי המשחק, בעוד שיתר האלמנטים שונו על ידה בצורה מהותית.

בית המשפט פסק שאין ספק כי שני המשחקים נראים דומים, אולם לצורך הקביעה בעניין זה יש לוודא קודם אילו אלמנטים מהטטריס הינם מוגנים בזכות יוצרים ואילו אינם מוגנים ולהשוות רק בין אותם אלמנטים מוגנים בלבד.

לפי הדין האמריקאי, אלמנטים מתוכנת מחשב הנהנים מהגנת זכות יוצרים הם הקוד (התוכנה) והאלמנטים הגרפיים, להבדיל מרעיון, עקרון, שיטה, קונספט וכדומה (בדומה לדין הישראלי, אם כי מפורט מעט יותר).

בניגוד לפסיקה אמריקאית קודמת, השופט אינו משווה אלמנטים לאלמנטים מראש, אלא דווקא פותח בהשוואת הרעיון העקרוני במשחק, בכפוף לדוקטרינת המיזוג (המקובלת גם בארץ) ודוקטרינת ה"scènes à faire" ("סצינות שגורות ומקובלות" – דוקטרינה שמאפשרת שימוש ביצירות שהן חלק מתוך סצינות שגורות וידועות, למשל – אורקים ודרקונים במשחקי פנטסיה).

המבחן שמבצע השופט הינו מבחן הדמיון בעיניו של אדם מן הישוב (אדם סביר) המתבונן ב"תמונה הגדולה" של המשחק, ולא בעיני בעל מקצוע בתחום או תוך בחינת הפרטים הקטנים. השאלה ששואל בית המשפט – אילו לא הוסבר לו מי הוא מי, האם אדם סביר היה מניח, בהתבוננות עקרונית במשחקים, שמדובר ב"אותו משחק" או במשחקים שההבדלים ביניהם זעירים?

פסיקה אמריקאית זו, נשמעת הרבה פחות ייחודית בישראל, שכן אצלנו ההליך של בחינת התמונה בכללותה, להבדיל מניתוח ספוראדי של האלמנטים, הינה גישה שמקובלת גם על בתי המשפט בארץ, והיא הקו המנחה את בתי המשפט.

בכל מקרה – אם התשובה לשאלה ששאלנו קודם היא "כן" הרי מדובר בהפרת זכות יוצרים.

בית המשפט בניו ג'רזי לא הסכים שזיו העתיקה רק אלמנטים רעיוניים שאינם מוגנים בזכות יוצרים. אכן, ה"מכאניזם המשחקי" ("משחקיות") וחוקי המשחק אינם מוגנים בזכות יוצרים, אבל עקרון זה אין משמעו שכל ביטוי המתייחס לחוקי המשחק ניתן להעתקה ואינו מוגן בזכות היוצרים. הרי כל אלמנט משחקי מבטא בדרך כזו או אחרת את חוקי המשחק.  הביטוי הקונקרטי של חוקי המשחק ושל המשחקיות, כך נקבע, מוגן בזכות יוצרים, ואסור לעשות בו שימוש בלא הסכמת בעלת הזכויות או שזו הפרת זכות יוצרים.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי ה"לוק אנד פיל" של המשחקים דומה ביותר (הצבעוניות, שיטת הסיבוב והורדה של הטטרימינו, ציור הלבנים עצמן וגבולותיהם) וכדומה. אלמנטים אלו אינם משחקיים גרידא ואינם קשורים רק בחוקי המשחק, כך שהעתקתם מהווה הפרת זכויות יוצרים, אפילו אם יש קשר כלשהו בינם לבין הפונקציונאליות של המשחק וחוקיו.

החשיבות בפסק הדין הוא באבחנה הלא טריביאלית לפיה הפונקציונאליות אינה קשורה קשר שלא ניתן להפרדה מהעיצוב.

והלקח מההחלטה (במיוחד למפתחי משחקי המחשב ומפתחי אפליקציות למיניהן) הוא שהקרב בין המפתחים המקוריים לבין המשבטים יוכרע לפי מידת החריגה מהאבסטרקטיות של  המשחק המקורי, מחוקיו המקוריים ומהמשחקיות שלו. מותר להסתמך על משחקיות של משחק קיים, אבל מאוד מאוד (מאוד) מומלץ לחרוג ממנה, לעצב אותה מחדש ולהשתמש ברעיון בלבד ולא בעיצוב שלו.

תגובות גולשים