מתי שימוש הוא שימוש הוגן?

יסודות השימוש ההוגן מקבלים ביטוי בפסיקה האמריקאית – מה הוא היקף הגנת שימוש הוגן בתחום דיני זכויות יוצרים . נוכל ללמוד מהם על שימוש הוגן בדין הישראלי.

ערך הויקיפדיה על פסק הדין – בקישור: https://en.wikipedia.org/wiki/Cariou_v._Prince

פרינס (לא "ה" פרינס. סתם פרינס. ריצ'רד) עשה שימוש בצילומים של קאריו (צלם) וזה תבע אותו. בבית המשפט נקבע שהשימוש ביצירות היה שימוש הוגן ולא הפרת זכות יוצרים. אבל הסיפור אינו כה פשוט. תקשיבו.

היצירה המקורית וה"מפרה":

קאריו הפיק ספרון צילומים בג'מייקה בו כלל צילומים ייחודים של ראסטאפארים ג'מייקנים.
פרינס קרע מהספר צילומים, עיוות אותם וחיבר אותם ללוח עץ למעין קולאז' של תמונות קרועות ומבולגנות. כשקאריו עמד בקשר עם מוזיאון מסויים להציג שם, נתקלה אוצרת המוזיאון בעבודה של פרינס, חשבה שמדובר בשיתוף פעולה והחליטה שתעבוד עם פרינס (ולא עם קאריו).
קאריו איתר את ההפרה, ותבע בטענת הפרת זכות היוצרים שלו.
הנתבעים (פרינס והגלריה בה הציג) טענו לשימוש הוגן, שימוש טרנספורמטיבי (כלומר, שימוש שמשנה עד כדי כך את אופי היצירה כך שמדובר ביצירה חדשה ולא בהפרת זכות יוצרים).

מה זה שימוש הוגן בזכויות יוצרים?

חוק זכות יוצרים הישראלי אימץ בהגנת השימוש ההוגן את ארבעת המבחנים האמריקאים שנדונו בפסק דין זה.
סעיף 19 לחוק הישראלי קובע כי לצורך בחינת הוגנות השימוש יישקלו בין היתר כל אלו:
(1) מטרת השימוש ואופיו;
(2) אופי היצירה בה נעשה שימוש;
(3) היקף השימוש מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה;
(4) [והתנאי החשוב מכל-] השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה.
בית המשפט המקורי בארה"ב קבע "כלל אצבע" לפיו שימוש הוגן הוא כזה ש"מגיב על, מתייחס ל- או מבקר את" היצירה המקורית, ועל כך הוגש הערעור. הערעור, יש לציין, התקבל.
המסקנה: היקף השימוש ההוגן אינו כה מצומצם.
מטרת החוק זכות היוצרים, כך נקבע, היא לעודד את הפעילות היצירתית באמנות, ואינו מהווה משטר של "שלטון בלעדי" ביצירה. הגנת השימוש ההוגן עוזרת לקדם מטרות שכאלו.
השימוש ההוגן הוכר בפסיקה זו כהגנה בפני טענת הפרת זכות יוצרים.
אלא שהוא תלוי בהיות היצירה ה"מפרה" כזו שעושה שימוש "טרנספורמטיבי" ביצירה המקורית. למשל למטרות ביקורת, הבעת עמדה, דיווח חדשותי, לימוד וכדומה.
בית המשפט בוחן את ארבעת המבחנים (שאומצו גם בישראל בחוק החדש מ-2008) כמבחן לשאלה – האם הפרת זכות היוצרים מוגנת כשימוש הוגן, או לא?

המסקנה: הרחבת השימוש ההוגן

לבסוף, בערעור נקבע שאין צורך שהיצירה החדשה תתייחס ליצירה המקורית או תבקר אותה.
הסטנדרט הנכון הוא שהיצירה החדשה תשנה את היצירה המקורית (תהיה שינוי טרנספורמטיבי, בלשון בית המשפט) באמצעות דרך ביטוי, משמעות או מטרה חדשים.
במקרה הזה היצירה החדשה נחשבה טרנספורמטיבית דיה. בעוד שהיצירה המקורית היתה "רגועה ומורכבת", היצירה החדשה היתה "גסה ותוקפנית". השילוב הפיזי של קרעי צילומים יחדיו, היה מספיק חריג ושונה מהיצירה המקורית לצורך שאלת אופי השימוש.
עוד הובהר בפסק הדין, שמכיוון שהיצירה החדשה היתה כה טרנספורמטיבית, הרי גם המבחן הרביעי (כך שהחשש לפגיעה בשוק של היצירה המקורית) לא היה רלוונטי: שתי היצירות לא היו חלק מאותו "שוק". לכן גם השימוש  של פרינס לא פגע בשוק המשני של היצירה.
הנסיגה של המוזיאון מהתערוכה נבעה מחשש שגוי של האוצרת, ולא היוותה פגיעה בשוק הפוטנציאלי של היצירה.
בהערה אציין שהיו יצירות ביחס אליהן קבע בית המשפט שהשימוש לא היה טרנספורמטיבי מספיק, אלא מפר.  אולם דווקא הקביעה הזו מלמדת על ההגנה שעומדת להגנת המפרים הטרנספורמטיביים דיים.

ומכאן המסקנה – לעיתים, גם שימוש ביצירה יכול להוות שימוש הוגן ולא הפרת זכות יוצרים

זאת, אם השימוש הוא שונה מספיק מהיצירה המקורית.
אכן, ישנם עוד תנאים, ולא ברור מה היה קורה אם בית המשפט היה פוסק שנגרמה פגיעה לשוק המשני של היצירה המקורית, אבל כנקודת התחלה זה הוא פסק דין מרתק.

המאמר נכתב ונבדק ע"י עורך הדין יורם ליכטנשטיין.

המאמר אינו המלצה ואין להסתמך עליו אלא לפנות לייעוץ ספציפי.

עודכן לאחרונה ב-16.08.2021.