 |
|
|
|
|
מותר לשלוח דואר זבל? מותר לשלוח דואר זבל. אסור להבטיח שלא תשלח יותר דואר זבל למי שמבקש להסיר את עצמו מהרשימה. זה הסיכום שלי מפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות בעניין בר-זיו. לשמואל בר-זיו נמאס מהספאם בתיבת הדואר הנכנס. בניגוד לרובנו, החליט בר זיו לדרוש את הסרתו מרשימת הדיוור של הספאמר. בתשובה קיבל הודעת אישור על הסרתו מהרשימה, אך למרות דרישתו, הספאם המשיך להגיע בעוז ולשמואל נשבר. הוא איתר את פרטי שולחת הספאם והגיש נגדה תביעה בבית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה. בית המשפט קבע, שכאשר שולחת דואר הזבל התחייהב להסירו מהרשימה – לקח על עצמו בכך התחייבות חוזית, ומשלא הסיר את המקבל, הפר חוזה ולכן חייב בפיצוי. עוד בית המשפט קבע שהחוק הישראלי אינו מתייחס לדואר זבל, על אף קיומה של הצעת חוק, ועל כן משלוח דואר זבל אינו עבירה (פלילית) ולמעשה אף אינו מהווה עוולה אזרחית (כמו רשלנות או הפרת הפרטיות) ולא חדירה לחומר מחשב או הפרעה לשימוש במחשב. אלא, שמכיוון שהספאמר התחייב להסירו מהרשימה ולא עמד בכך – זו הפרת חוזה המזכה אותו בסעד של 3,000 ש"ח. אלא, למרות התוצאה הברוכה של פסק הדין, הרי נימוקיו מוזרים מעט והם אינם עולים בקנה אחד עם הדין והלך המחשבה הראוי, לדעתי. הפסיקה כבר הכירה בזכותנו לפרטיות - למניעת הפרעות לא מורשות וחדירה למתחם הפרטי שלנו. לכל אדם יש זכות חוקית שיניחו אותו לנפשו. דוגמא אחת מני רבות היתה פרשת ההפגנה למול ביתו של הרב עובדיה יוסף, אשר המשטרה אסרה. בפסק הדין בעניין דיין נ' וילק, נקבע באופן עקרוני שלאדם זכות לפרטיות בביתו, ואם ישנם פתרונות עדיפים (כמו הפגנה ליד משרדו) – יש לאמץ אותם. יתר על כן, חוק הגנת הפרטיות עצמו עוסק במשלוח דיוור ישיר, ושולחי דואר זבל כפופים לחובות הקבועות בו בסעיף 17 לחוק – נושא שבית המשפט התעלם ממנו. בית המשפט לא בדק האם שולחת דואר הזבל עמדה בדרישות החוק (האם מאגר הכתובות נרשם כדין, האם הוגן כדין והאם מקבל הדיוור אכן הוסר מהמאגר עם דרישתו). גם הפרת זכותנו להיות אדונים לזמננו ולא לאפשר לאחרים לבזבז שלא מרצוננו את משאבינו, כמו גם הזכות הבסיסית למנוע שימוש אל אחר בקניין שלנו – הוכרה בחקיקה ובפסיקה. לדוגמא – העילה של הסגת גבול במטלטלין (דוגמא לכך היתה במצב בו איביי קיבלה סעד כנגד אתרים אחרים אשר סרקו את מאגריה וגרמו בכך להאטה מסויימת של פעילותה). עצם משלוח ספאם כעבירה אינו חדש גם למחוקק הישראלי. המחוקק הישראלי קבע למשל שמשלוח ספאם בפקסימיליה (באמצעות מתקן בזק) הינו עבירה (וישנן כבר הרשעות של מי שהטריד אחר באמצעות משלוח פקסים, שיחות טלפון ואך משלוח SMS). אם דואר זבל בפקס (שמשלוחו כרוך בעלויות לשולח) מהווה עבירה, הרי משלוח דואר זבל אלקטרוני שעלותו לשלוח אפסית, בהכרח צריך להיחשב כעבירה אף אם לא נקבעה כזו. גם החדירה לחומר מחשב אינה כה זניחה. הטרדה במחיקת עשרות הודעות מדי יום (שחלקן אף מכילות וירוסים), ההאטה בפעולת המחשב (השימוש בתוכנת ספאם-בייס באאוטלוק צורך ממני זמן מה כל בוקר) ועוד. למעלה ממחצית תנועת הדואר האלקטרוני העולמית היא דוןאר זבל, וקשה לאמור שאין בכך הטרדה לקהל הרחב. הכנסת עצמה מודעת למצב זה, וראו את הפרוטוקול האחרון של ועדת המדע של הכנסת להצעה לתיקון חוק הבזק ביחס לספאם בדואר. בעולם, למעלה ממחצית מתעבורת הדואר נוגעת לדואר זבל והפגיעה והטרדה שנגרמות עקב כך לגולשים – אין חולק עליהן. אחרון אציין, גם שהקביעה שבין שולח הספאם למבקש ההסרה נכרת חוזה באישור בקשת ההסרה שגוייה אף היא. אין המדובר בהסכם אלא במימוש זכות חוקית. כלומר, גם אם שולח הספאם לא הסכים עם מקבלו, עדיין החוק מחייבו להסיר את המקבל מהרשימה. משמעותה של החלטה שכזו היא שכל ספאמר שלא ירצה לחוב בדין פשוט יסיר את הקישור להסרה מהרשימה ולא יענה לפניות להסרה... סופו של יום, נדמה שהעדרם של עורכי דין שעוסקים בתחום ושיכלו לכוון את בית המשפט לכלים הנכונים, הובילה להחלטה שתוצאתה נכונה אך נימוקיה יכולים להוות מכשול בפעמים הבאות בהם יידון העניין, וכולי תקווה שההחלטות הבאות בנושא תהיינה מיודעות יותר.
הקישו כאן והרשמו לניוזלטר בנושאי משפט, אינטרנט וקניין רוחני (נא ציינו בכותרת המייל את המילה "הרשמה") אתם מוזמנים גם לקהילת משפט האינטרנט, הקניין הרוחני והטכנולוגיה (L@w-Tech) בקפה למאמרים משפטיים נוספים בתחומים הבאים:
באתר תמצאו מאמרים רבים שמרביתם עוסקים באספקטים שונים של דיני האינטרנט והקניין הרוחני (תחום התמחות המשרד). לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית ואין להסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם בנסיבות כל מקרה ספציפי. חובה להתייעץ עם עורך דין מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן יתכן שהמידע המופיע במאמרים כבר אינו מעודכן. המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים באתר זה ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי. שינויים בדין שחלו לאחר כתיבת המאמרים לא יכללו בהם. מטרתם של המאמרים המצורפים הינה להציג בפניכם את התחום המורכב בו עוסק המשרד ולא מעבר לכך. כל אותם מאמרים ותכנים אחרים מוגנים בזכויות יוצרים, אין להעתיקם או להשתמש בהם בדרך אחרת (לרבות לא עיבודם או העתקתם בלא מתן קרדיט והפניה לאתר ולעמוד המתאים) אלא לאחר קבלת אישור מפורש בכתב מעוה"ד יורם ליכטנשטיין. |
|||||||||||||||||||||||||||
|
לתשומת ליבכם - כל הזכויות בתכנים, בתמונות וביתר היצירות בכל עמודי האתר שמורות ושייכות לבעל האתר או מוצגות ברשיון כדין (C). אין לעשות שימוש בתוכן כלשהו מהנמצאים באתר (בין אם מאמר, לוגו, תמונה וכיוב'), אלא ברשות מראש ובכתב מאת עו"ד יורם ליכטנשטיין. האמור במאמרים השונים באתר הוא כללי, אינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. בכל מקרה ספציפי יש להעזר בבעל מקצוע המתמצא בתחום. |