מותר לשלוח דואר זבל?

הערה חשובה:

מאמר זה חובר לפני חקיקת תיקון 40 לחוק התקשורת ("חוק הספאם"). כיום תוכן מאמר זה אינו נכון והוא נותר באתר על מנת לאפשר הצצה למצב המשפטי טרם התיקון לחוק.


מותר לשלוח דואר זבל/ספאם. אסור להבטיח שלא תשלח יותר דואר זבל למי שמבקש להסיר את עצמו מהרשימה. זה הסיכום שלי מפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות בעניין בר-זיו. בטרם נמשיך נזכיר רק כי מאמר זה נכתב טרם לתיקון 40 לחוק הבזק (תקשורת) היוע בשנו – חוק הספאם, ועל כן אינו עדכני אלא נועד לשם מטרות ארכיבאיות בלבד. כיום הדין שונה ואני שמח שמאמרים כגון אלו סייעו לשינו החקיקה.

לשמואל בר-זיו נמאס מהספאם בתיבת הדואר הנכנס. בניגוד לרובנו, החליט בר זיו לדרוש את הסרתו מרשימת הדיוור של הספאמר. בתשובה קיבל הודעת אישור על הסרתו מהרשימה, אך למרות דרישתו, הספאם המשיך להגיע בעוז ולשמואל נשבר. הוא איתר את פרטי שולחת הספאם והגיש נגדה תביעה בבית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה.

בית המשפט קבע, שכאשר שולחת דואר הזבל התחייבה להסירו מהרשימה – לקחה על עצמה בכך התחייבות חוזית, ומשלא הסירה את המקבל, הפרה חוזה ולכן חוייבה בפיצוי. עוד בית המשפט קבע שהחוק הישראלי אינו מתייחס לדואר זבל, על אף קיומה של הצעת חוק, ועל כן משלוח דואר זבל אינו עבירה (פלילית) ולמעשה אף אינו מהווה עוולה אזרחית (כמו רשלנות או הפרת הפרטיות) ולא חדירה לחומר מחשב או הפרעה לשימוש במחשב. אלא, שמכיוון שהספאמר התחייב להסירו מהרשימה ולא עמד בכך – זו הפרת חוזה המזכה אותו בסעד של 3,000 ש"ח.

אלא, למרות התוצאה הברוכה של פסק הדין, הרי נימוקיו מוזרים מעט והם אינם עולים בקנה אחד עם הדין והלך המחשבה הראוי, לדעתי.

הפסיקה כבר הכירה בזכותנו לפרטיות – למניעת הפרעות לא מורשות וחדירה למתחם הפרטי שלנו. לכל אדם יש זכות חוקית שיניחו אותו לנפשו. דוגמא אחת מני רבות היתה פרשת ההפגנה למול ביתו של הרב עובדיה יוסף, אשר המשטרה אסרה. בפסק הדין בעניין דיין נ' וילק, נקבע באופן עקרוני שלאדם זכות לפרטיות בביתו, ואם ישנם פתרונות עדיפים (כמו הפגנה ליד משרדו) – יש לאמץ אותם.

יתר על כן, חוק הגנת הפרטיות עצמו עוסק במשלוח דיוור ישיר, ושולחי דואר זבל כפופים לחובות הקבועות בו בסעיף 17 לחוק – נושא שבית המשפט התעלם ממנו. בית המשפט לא בדק האם שולחת דואר הזבל עמדה בדרישות החוק (האם מאגר הכתובות נרשם כדין, האם הוגן כדין והאם מקבל הדיוור אכן הוסר מהמאגר עם דרישתו).

גם הפרת זכותנו להיות אדונים לזמננו ולא לאפשר לאחרים לבזבז שלא מרצוננו את משאבינו, כמו גם הזכות הבסיסית למנוע שימוש אל אחר בקניין שלנו – הוכרה בחקיקה ובפסיקה. לדוגמא – העילה של הסגת גבול במטלטלין (דוגמא לכך היתה במצב בו איביי קיבלה סעד כנגד אתרים אחרים אשר סרקו את מאגריה וגרמו בכך להאטה מסויימת של פעילותה).

עצם משלוח ספאם כעבירה אינו חדש גם למחוקק הישראלי. המחוקק הישראלי קבע למשל שמשלוח ספאם בפקסימיליה (באמצעות מתקן בזק) הינו עבירה (וישנן כבר הרשעות של מי שהטריד אחר באמצעות משלוח פקסים, שיחות טלפון ואך משלוח SMS). אם דואר זבל בפקס (שמשלוחו כרוך בעלויות לשולח) מהווה עבירה, הרי משלוח דואר זבל אלקטרוני שעלותו לשלוח אפסית, בהכרח צריך להיחשב כעבירה אף אם לא נקבעה כזו.

גם החדירה לחומר מחשב אינה כה זניחה. הטרדה במחיקת עשרות הודעות מדי יום (שחלקן אף מכילות וירוסים), ההאטה בפעולת המחשב (השימוש בתוכנת ספאם-בייס באאוטלוק צורך ממני זמן מה כל בוקר) ועוד. למעלה ממחצית תנועת הדואר האלקטרוני העולמית היא דוןאר זבל, וקשה לאמור שאין בכך הטרדה לקהל הרחב.

הכנסת עצמה מודעת למצב זה, וראו את הפרוטוקול האחרון של ועדת המדע של הכנסת להצעה לתיקון חוק הבזק ביחס לספאם בדואר.

בעולם, למעלה ממחצית מתעבורת הדואר נוגעת לדואר זבל והפגיעה והטרדה שנגרמות עקב כך לגולשים – אין חולק עליהן.

אחרון אציין, גם שהקביעה שבין שולח הספאם למבקש ההסרה נכרת חוזה באישור בקשת ההסרה שגוייה אף היא. אין המדובר בהסכם אלא במימוש זכות חוקית. כלומר, גם אם שולח הספאם לא הסכים עם מקבלו, עדיין החוק מחייבו להסיר את המקבל מהרשימה. משמעותה של החלטה שכזו היא שכל ספאמר שלא ירצה לחוב בדין פשוט יסיר את הקישור להסרה מהרשימה ולא יענה לפניות להסרה…

סופו של יום, נדמה שהעדרם של עורכי דין שעוסקים בתחום ושיכלו לכוון את בית המשפט לכלים הנכונים, הובילה להחלטה שתוצאתה נכונה אך נימוקיה יכולים להוות מכשול בפעמים הבאות בהם יידון העניין, וכולי תקווה שההחלטות הבאות בנושא תהיינה מיודעות יותר.

אוקטובר 2007

תגובות גולשים