עוד על פרטיות עובד במקום העבודה

בית הדין לעבודה בנצרת נתן לאחרונה החלטה חשובה בנושא הגנת הפרטיות של העובדים במקום העבודה בתיבת הדואר האלקטרוני (למאמר קודם שלי בנושא פרטיות העובד במקום העבודה ראו בקישור).

באותו עניין דובר בבקשת ביניים של עובד בתיק בית הדין לעבודה, במסגרתה ביקש שבית הדין יוציא מתצהירים שהוגשו לתיק בית המשפט הודעות דואר אלקטרוני שצורפו להם, בטענה שהודעות אלו הושגו תוך הפרת פרטיותו וחדירה לפרטיות אגב כניסה לתיבת הדואר האלקטרוני שלו במקום העבודה.

בית הדין חזר על הכרת הזכות לפרטיות גם של עובד במקום העבודה, ואיזכר את המשפט העברי בנושא זה. כן הזכיר את הקביעה שיש לאזן בין הזכות לפרטיות של העובד כזכות חוקתית לבין זכות המעסיק לנהל את מקום העבודה, כזכות קניינית.

בית הדין דן במקרה של מקום עבודה המחזיק שרת מרכזי ועליו נשמרות הודעות הדואר האלקטרוני של העובדים. תיבת דואר אלקטרוני זו, כך מציין בית הדין, עלולה להחזיק במידע אישי שלן ועל העובד, שאין ברצונו לחלוק אותו עם אחרים.

לכן, קובע בית המשפט קביעה בסיסית וחשובה לכל המעסיקים בינינו – יש לראות את כל מי שעושה שימוש ברשת המשרדית כבעל ציפיה סבירה להגנה על פרטיותו, כל עוד לא ויתר העובד על ציפיה זו. ומכאן צא ולמד – מעסיק שרוצה את האפשרות לפקח על עובדיו, חייב לדאוג לויתור, מדעת (כלשון החוק) ובמפורש (כלשון בית הדין), של העובד על פרטיותו בכל אלמנט רלוונטי, כתנאי בסיסי בלעדיו אין. כלשון בית הדין – "כל עוד אין ויתור מפורש של העובד על זכותו לפרטיות, יהיה קשה מאוד להגיע למסקנה על כך שיש לראות אותו כמי שויתר על כך".

בית הדין מוסיף כי עצם הידיעה על כך שהדואר האלקטרוני נשמר על שרת המעסיק אין בה כדי ללמד על ויתור מכללא על הזכות. גם השלכת המסמכים לפח האשפה אינה מהווה הסכמה לחיטוט בהם.עובד אינו צריך לצאת מנקודת הנחה שמעסיק יחטט בפח האשפה ויפגע בזכותו לפרטיות.

למרות העובדה שנקבע שהיתה פגיעה בפרטיות, אין חובה לקבל את המסקנה שיש לפסול את המסמכים שהושגו עקב פגיעה זו. למרות קביעה זו משקלל בית הדין את הפגיע החמורה בפרטיות, את חשש העובדים במקום העבודה וכן עובדים אחרים שמעסיקים אחרים יפגעו בפרטיותם (שיקול שלפי תורת המשפט הישראלית לא היה על בית הדין לקחת בחשבון) למול הפגיעה הדיונית הלא מכרעת שתפגע המעסיקה, וקובע שיש להוציא את המסמכים מהתיק.

מפרשה זו אנו למדים מספר דברים:

  1. הראשון – שלעובדים זכות מוקנית לפרטיות במקום עבודתם.

  2. השני – שרק עובד שויתר במפורש (או במשתמע בצורה ברורה) על זכותו לפרטיות, יוכל המעסיק להפר את אותה זכות.

  3. השלישי – שמעסיק שמעוניין לבקר את עבודת עובדיו, תוך שמעת לעת הוא עלול להדרש לקריאת מסמכים פרטיים (בין אם בדוא"ל, בתוכנות מסרים מידיים ובכל אמצעי תקשורת אלקטרוני אחר) טוב יעשה אם יכין עצמו מראש, ויתאים את הסכם ההעסקה הסטנדרטי לנושא זה.

אפריל 2008

תגובות גולשים