הצעת החוק לאחריות אתרים ללשון הרע

קראנו את הצעת החוק החדשה של ח"כ ישראל חסון שעוסקת באחריות ללשון הרע והוצאת דיבה של אתרי אינטרנט (ההצעה אושרה כהצעה טרומית ב-13.1.2008, וראו   YNETו-דה מארקר).

הצעת החוק נקראת "אחריותן המשפטית של הנהלות אתרי האינטרנט על דברי גולשים המגיבים באתריהן, התשס"ח-2007".

ההצעה היא תיקון לחוק איסור לשון הרע שעיקרו קובעת שהגדרת "אמצעי תקשורת" תורחב לכלול אתר אינטרנט שיש לו לפחות 50,000 כניסות בממוצע ליום, עורך יחשב כעורך גם באינטרנט ותהיה אחריות פלילית ואזרחית מי שפרסם את התוכן, עורך אתר האינטרנט הרלוונטי ומי שהחליט בפועל על הפרסום, לרבות מפעיל האתר. בהליך פלילי תהיה לעורך האתר הגנה טובה אם נקט אמצעים סבירים ולא ידע על הפרסום.

נתחיל דווקא ממה שהצעת החוק לא עוסקת בו – אחריות מנהלי האתר ללשון הרע בתכני צד שלישי לפי החוק הקיים. עד היום היה נהוג לסבור שאחריות מפעיל אתר אינטרנט להוצאת דיבה תקום רק אם נדרש להסיר את החומר הפוגע ולא עשה כן. כלומר, מוטלת עליו אחריות אך עליו לפעול להסרת התוכן הפוגע ובכך יוגן בפני אותה אחריות.

אני סברתי שגישה זו מוטעית היא ואינה מתיישבת עם לשון חוק איסור לשון הרע, ואף פרסמתי מאמר אודות פטור בעל אתר מאחריות ללשון הרע של גולשים. גישה זו נובעת הן מלשון החוק והן מההלכה האמריקאית שנקבעה בסעיף 230 לחוק ההגינות בתקשורת.

חוק איסור לשון הרע הישראלי מטיל אחריות על מפרסם לשון הרע וכן על אמצעי תקשורת שמסייע בהפצתו. פרשנות זו מחייבת את המסקנה שאם מאן דהוא לא פרסם את התוכן הפוגע בעצמו והוא אף אינו מהווה "אמצעי תקשורת", הרי הוא אינו חייב כלל באחריות כלשהי. פרשנות דומה התקבלה גם על דעתו של בית המשפט העליון (בפרשת ש"ס נ' פינס בכל הקשור לדיני הבחירות) ואף בפרשת בורוכוב נ' פורן.

למרות זאת, הערכאות הנמוכות קיבלו מעת לעת גם החלטות שאינן מתיישבות עם עמדה משפטית זו. ראו למשל בפסק הדן של השופט סטולר בבית משפט השלום בתל אביב בפרשת גלבוע נ' בנאטב ותפוז, שם סירב בית המשפט למחוק תביעת לשון הרע נגד תפוז על הסף, אלא קבע שמדובר בעניין להוכחות וכן ראו את פרשת הייד פארק בה השאירה השופטת רונן סוגיה זו בצריך עיון.

מהצעת החוק אנו למדים שגם ח"כ חסון סבור, שהגדרת "אמצעי תקשורת" כמו שהיא כיום אינה חלה על אתר אינטרנט. מכיוון שאחריות המו"ל והעורך חלה רק על אמצעי תקשורת ובכל מקרה אחר אחראי רק מי שפרסם את היצירה ולא המו"ל או העורך, מכלל הן (בהצעת החוק) אנחנו שומעים לאו (במצב הנוכחי היום). כלומר, ח"כ חסון מלמד אותנו שכיום יש פטור גורף מאחריות בלשון הרע לאתר ביחס לתוכן גולשים.

משמע, אם יכשל ח"כ חסון במאמציו והצעת החוק שלו לא תעבור (כפי שראוי שיקרה), סלל ח"כ חסון במו ידיו את הפטור לאתרי אינטרנט בשל אחריות לתוכן גולשים בלשון הרע.

יתרה מכך, הצעת החוק של ח"כ חסון גם נגועה בפגמים רבים, מהותיים וטכניים כאחד. ונתחיל במהות.

תוצאתה המהירה של הצעת החוק אם תאושר, תהיה שתכני הגולשים יעלמו כמעט לגמרי מרשת האינטרנט הישראלית. למעט אתרים בודדים שיוכלו להרשות לעצמם לשלם משכורות לעובדים רבים ולבעלים ומנהלים שיסכימו לקחת את הסיכון להוצאת דיבה ולשון הרע, מרבית האתרים לא יוכלו להתמודד עם הסיכון (ובמיוחד לא עם הסיכון האישי המוטל על בעלי האתר והעורכים). כיוון שכך יווצר אפקט מצנן קטלני, שיביא לדעיכת תוכן הגולשים בישראל (לאפקט המצנן לדעתו של פרופ' בירנהק על הצעת החוק הקודמת של ח"כ חסון).

מנסיון אני יודע, שניטור ואכיפת סטנדרטים על אתרי תוכן גולשים הינו תהליך יקר, בין אם בלשון הרע ובין אם בכל תחום אחר. תהליך זה מצריך שעות עבודה רבות והשקעה כספית לא מועטה. אז אולי YNET יוכלו לעמוד בהשקעה הרבה וכנראה גם הדה מארקר, אך אין ספק כי מרבית אתרי תוכן הגולשים פשוט יקרסו (או ינסו לאתר שיטות טכנולוגיות ורישומיות במטרה להתחמק מאיתור הבעלים והעורכים).

יתרה מכך, גם אם יבוצע ניטור אינטנסיבי של התכנים למניעת תכני לשון הרע, איש מאיתנו לא יוכל להבטיח שלא יחמקו הודעות כאלו ואחרות שתחזינה להיות תמימות, אך בפועל יהיה בהם משום הפרת האיסור על לשון הרע. מצב כזה שיטיל אחריות פלילית ואזרחית אישית הן על בעל האתר והן על העורך (בחלק מהמקרים) יגרום לכך שאיש לא ירצה לקחת אחריות, והנה שוב יעלמו אתרי תוכן הגולשים.

אני כבר שומע אתכם אומרים "אז מה? אז לא יהיו כמה טוקבקים מגעילים. לא קרה כלום". אז זהו. שקרה הרבה מאוד.

תוכן גולשים זה לא רק טוקבקים אלא הרבה יותר מזה, והצעת החוק הזו תהרוג אותו לגמרי.

תארו לעצמכם את הרשת בלי האתרים הבאים: ויקיפדיהיוטיובפייסבוק ורבים אחרים. כל אותם אתרים ורבים אחרים הם אתרי תוכן גולשים.

דמיינו לעצמכם את הרשת בלי בלוגים, כמו הבלוג של ולווט, אנקדוטות, הגלוב/מאבד תמלילים ורבים אחרים (אפילו חס וחלילה – הבלוג שלי…). גם בלוגים הינם תוכן גולשים וגם בם עלולה להימצא לשון הרע.

מה דעתכם? רוצים את זה?

ולסיום כמה הערות משפטיות קטנות לח"כ חסון:

  • "כניסות". מה זה? Unique users? Clicks? תחליט ותאמר במפורש. ואם לא מדובר ביוניק יוזרס, המתחרים שלי פשוט יצוו על עובדיהם להקליק על האתר שלי כל היום ויחשפו אותי לסיכון שלא הייתי אמור להיות חשוף לו.
  • איך אתה מחשב ממוצע? לחודש? לשבוע? לשנה? כמה זמן צריך לשמור על הממוצע? ומה קורה לאחריות בחודשים בהם לא עמדתי בממוצע?
  • אז מה, הדרך להתחמק מאחריות היא לכתוב לשון הרע בבלוגים לא פופולאריים והכל יהיה בסדר?
  • רגע – לעורך תהיה הגנה, אבל מפעיל האתר שלא ידע ונקט אמצעים סבירים לא יוגן?
  • ואם אתר אינו מנטר את הכניסות אליו. איך תדע?

וזו רק ההתחלה. חבל להכנס כמו פיל לחנות חרסינה.

ינואר 2008

תגובות גולשים