אסור לשלוח דואר זבל ("ספאם")?

דואר זבל ("ספאם") הוא "מכת מדינה" והנזק שהוא גורם לעסקים מקוונים הוא כל כך עצום עד שהמחוקק הישראלי החליט כי יש צורך הכרחי להתמודד עימו בחקיקה ישירה.

תיקון 40 לחוק התקשורת מ-2008 (שנכנס לתוקף ב-1.12.2008 ומכונה "חוק הספאם") הינו ציון דרך במאבק של המחוקק והציבור בדואר זבל. המדובר בחוק "בעל שיניים", אשר מהווה מהפיכה בתחום, וחשוב להכיר אותו.

כוונת החוק הכללית אינה לאסור משלוח דואר פרסומי מטריד (ספאם, דואר זבל), אלא לאפשרו בכפוף לתנאים הקבועים בחוק, להסדיר למי מותר לשלחו, מה הוא צריך לכלול וכיצד יש להתייחס לפניות לחדול ממשלוחו. חשוב להבהיר: החוק אינו מונע משלוח דואר זבל/פרסומי, אלא מכתיב את הכללים שיש לפעול לפיהם כדי שמשלוח כזה יהיה מותר. החוק מכיר ביתרונות המסחריים של פרסום, אבל מבקש להגן גם על זכויות הציבור ומקבלי הדואר.

עוד יש לציין, שהחוק מטיל אחריות אישית על מנהלים בגופים עסקיים לפקח באופן פעיל על דרכי הפרסום של החברה בה הם עובדים, וכפי שאציין מיד – מנהל שלא פיקח מספיק טוב עלול להסתכן קנס אישי בגובה עשרות אלפי שקלים.

לפתע, נוצר מצב בו אדם שקיבל דואר זבל יכול להגיש תביעה כנגד השולח והמפרסם (שני גופים נפרדים), ובמידת מה לסייע בכך לרווחת הציבור כולו (ראו את עמדת איגוד האינטרנט הישראלי המעודד הגשת תביעות עקב משלוח ספאם בניגוד לחוק ואפילו תביעות ייצוגיות).

המנגנון שאימץ המחוקק הינו מנגנון ה-Opt In (בניגוד למנגנון ה-Opt Out המקובל בארה"ב). כלומר, כדי לשלוח דואר פרסומי לאדם, חשוב שאותו אדם יאשר במפורש את רצונו לקבל את אותו דבר דואר. לא די ב"אם אין ברצונך לקבל מייל זה אנא הקלק כאן", אלא חייבת להתקבל הסכמה מפורשת למשלוח דברי דואר פרסומיים, מהסוג שנשלח בפועל.

במאמר זה נסקור את עיקריו של החוק האוסר משלוח דואר זבל (ספאם – כשדואר הזבל האלקטרוני הראשון נחשב זה ששלחה DELL ב-1978). עם זאת, יש להדגיש, כי המאמר מטה אינו ממצה. החוק עצמו אינו מבאר את כל מנגנוניו בצורה מדוייקת וחובה להתייעץ עם עורך דין מומחה בכל מקרה.

הסדרת משלוח המסרים הפרסומיים, הספאם

החוק עוסק ב"דבר פרסומת". "דבר פרסומת" באופן כללי, הינו מסר שמטרתו לעודד צריכה של מוצר או שירות מסויים או הוצאת כספים אחרת. כך למשל, החוק אינו חל על עדכונים מקצועיים (אם כי שאלה חשובה היא היכן עובר הקו בין עדכון מקצועי לבין פרסום), על תעמולת בחירות ואף על מידע ביחס לארגונים חברתיים.

דרך משלוח דבר הפרסומת (הספאם) יכולה להיות בדואר אלקטרוני, בפקסימיליה, במסר קצר (SMS למשל) ובמערכת חיוג אוטומטית, כולן נכללות בהסדר שמכתיב החוק.

ה"מפרסם" מוגדר בחוק כמי ששמו מופיע על המסר כמען להתקשרות לרכישת המוצר או השירות (ולא תוכלו להתחמק בטענה ש"זה לא אני שלחתי. זה חברת דיוור ישיר בע"מ שעובדת עבורי"), מי שהמסר עשוי לפרסם את שירותיו ומי שמשווק את המסר עבור אחר (כלומר – החברות המעניקות שירותי משלוח דואר מקוון).

למי מותר לשלוח ספאם?

החוק קובע שתי אפשרויות למשלוח דואר זבל חוקי:

  1. מי שנתן את אישורו במפורש ובכתב ("כתב" כולל לצורך החוק גם דוא"ל והקלטה טלפונית) לסוג דואר כפי שנשלח (זהו מנגנון ה-Opt In שהוזכר קודם);

  2. מי שמסר למפרסם את פרטי ההתקשרות שלו בעת רכישת מוצר או שירות או מו"מ לרכישתו, קיבל הודעה שפרטיו ישמשו למשלוח דברי פרסומת, קיבל את האפשרות להודיע כי אינו מעוניין בכך ולא הודיע כך והפרסום שנשלח מתייחס למוצר או שירות מסוג דומה לזה שנרכש (שאלת ה"דמיון" היא סוגיה שעוד תוכרע בבתי משפט).

החוק מקל על המפרסמים, וקובע שמשלוח הודעה ראשונית ובה בקשה לאשר קבלת דואר פרסומי אינה מהווה ספאם אסור, אבל חשוב להדגיש שמשלוח הודעה כזו אפשרי רק לבית עסק. הודעה כזו לאדם פרטי היא עבירה על החוק.

הסדרת התוכן בדואר זבל פרסומי

החוק קובע כללים המתייחסים לתוכן המסר שבדואר הזבל. המסר חייב :

  1. לכלול את המילה "פרסומת" בתחילתו או בכותרת שלו (בדוא"ל חובה שהמילה תופיע בכותרת);
  2. לכלול את שם המפרסם ודרכי יצירת הקשר עימו;
  3. לפרט את הזכות לסרב לקבלת דואר זבל פרסומי כזה ואפשרות נוחה (וחינמית, למעט עלות משלוח ההודעה עצמה) להסיר עצמך מרשימת התפוצה.

מששלח המקבל הודעה לשולח כי ברצונו להפסיק קבלת מסרים דוגמת זה שנשלח אליו, מחוייב המפרסם לחדול ממשלוח כאמור.

התוצאות הנובעות מהפרת החוק – הסיכונים

מה יקרה אם מפרסם לא יטרח לקבל את הסכמת הנמען או לא יפסיק לשלוח דואר זבל על אף בקשה לחדול?

החוק קובע כי הפרתו הינה עבירה פלילית ומצרף קנס משמעותי על הפרתו (202,000 ש"ח או 67,300 ש"ח לפי העניין).

החוק אף מגדיר את הפרתו (משלוח הספאם) כעוולה אזרחית ומעניק זכות תביעה של 1,000 ש"ח פיצוי בלא הוכחת נזק בגין כל הודעה שנשלחה מבל שניתנה ההסכמה .

החוק עוד מטיל אחריות אישית על מנהל וכן על האחראי על תחום השיווק. החוק מטיל עליהם חובה ישירה לפקח על תחומים אלו ולדאוג שהכפופים להם יעמדו בדרישות החוק. מנהל שרוצה להגן על עצמו, חייב להכיר היטב את דרישות החוק, לבקש דיווח מפורט מהכפופים לו ולבדוק (רצוי עם עורך דין מומחה) האם החוק אינו מופר. התעלמות מחובה זו עלולה לעלות באחריות אישית קשה וקנס בגובה של 60,000 ש"ח ויותר. לא פשוט!

אזהרה למקבלים שירותי פרסום מגופים שלישיים

שימו לב, שהחוק מטיל עליכם אחריות ישירה למעשי הפועלים בשמכם, אף אם אין הם עובדיכם.

דאגו שההסכם עם כל מי שאמור לפרסם אתכם יכלול התחייבויות מפורשות בהתאם לחוק ודאגו לוודא שהתחייבויות אלו מקויימות. התרשלות בביצוע האמור, עלולה לגרום לכם לנזקים כבדים על לא עוול בכפכם.

בקשה מהקוראים המעוניינים להגיש תביעה בעזרת משרדנו

קוראים יקרים – שימו לב שהמכשול העיקרי שעליכם להתגבר עליו הוא זיהויו החד-משמעי של המעוול אותו תתבעו. מי החברה ששלחה אליכם את הפרסום? מי המפרסם ששירותיו מפורסמים. אנא חסכו בזמנכםן ובזמני – אין טעם ליצור עימי קשר לשם סיוע בהכנת תביעה אם לא וידאתם פרטים אלו. עליכם להשתמש בגוגל, בפייסבוק ובכל שירות אחר כדי לאתר את זהות הנתבעים. אנא התקשרו אלי רק לאחר שאיתרתם אותם.

נובמבר 2008

תגובות גולשים