כיצד מוגן סימן מסחר ומה היא הפרת הסימן?

במאמר זה תמצאו הסבר ראשוני לשאלה: מה היא ההגנה שהחוק מעניק לסימן מסחר ומנגד – מה היא הפרתו.

מה היא ההגנה המוענקת לסימן מסחר?

על בעל סימן מסחר להקפיד לשלם את כל האגרות בזמן גם בעת החידוש, שכן אחרת ימחק הסימן. התקופה המקורית שהדין מגן על סימן רשום היא 7 שנים, ולאחר מכן ניתן להאריכה בתשלום אגרות נוספות.

ההגנה פשוטה – הדין אוסר על אדם להשתמש בסימן רשום או סימן הדומה לסימן רשום במסגרת פעולות הקשורות בשיווק ופרסום טובין ושירותים ביחס אליהם נרשם הסימן או כאלו הדומים להם.

יתכן שלעיתים סימן מסויים הפך להיות כל כך מזוהה עם סוג המוצרים בו מדובר, כך שהוא לא יעניק הגנה ספציפית למוצר הספציפי. ראו לדוגמה את השימוש במילים "זירוקס", "פריג'ידר" ודומיהם. לאחר שהשמות הפכו לשמות נלווים לסוג המוצרים, יכול כל יצרן לעשות בהם שימוש מבלי שיפר את זכויות בעליהם המקוריים.

יש לשים לב שהפסקת שימוש בסימן (או מתן רשות לאחר להשתמש בו מבלי לעדכן את פנקס סימני המסחר בהתאם) עלולה לגרום לסיכון שמתחרה יוכל לבטל את הסימן.

שאלה נוספת היא הרחבת ההגנה שגלומה בסימן לתחומים שלא נכללים בטובין ביחס אליהם נרשם. למשל, האם מותר לחברה (אחרת) להשתמש בסימן לייצור מוצרים שאינם קשורים עם אלו שביחס אליהם נרשם. התשובה לשאלה זו אינה חדה, והיא נגזרת בכל מקרה לגופו, למשל – לפי חוזק הסימן המקורי (והאופי המבחין שלו), אופי הטובין החדשים ועוד.

במקרים בהם מדובר ב"סימן מסחר מוכר היטב", החוק כבר אימץ והרחיב את אותה הגנה גם לסוגי מוצרים גם אם לא פורטו בתעודת הרישום עצמה. כך למשל, בפרשת אבסולוט שוז הורחבה ההגנה לבעל הסימן Absolut שרשם אותו ביחס לתחום המשקאות הכהילים מעבר לסוג מוצרים ספציפי זה.

גם שימוש בסימן הדומה עד כדי להטעות עלול להחשב כשימוש לא ראוי בסימן. אם למשל נוסיף לסימן (או נשמיט ממנו) חלק זניח, יתכן ולא תהיה בכך הגנה בפני טענת הפרת סימן מסחר.

כמובן שבעל הסימן רשאי לאפשר לאחרים לעשות שימוש בסימן. אלא ש/אם בכך בחרתם, חשוב מאוד לתעד את האישור בכתב (כולל שמירת זכות הבעלות, התמלוגים להם זכאי הבעלים, היקף הרשיון ופקיעת הזכויות בפקיעת הרשיון) וכן לרשום אותו בפנקס סימני המסחר.

מה היא הפרתו של סימן מסחר?

הפרת סימן מסחר הינה שימוש בסימן מסחר רשום או בסימן דומה לו, בידי מי שאינו זכאי לכך ביחס לטובין אשר עליהם נרשם הסימן או לטובין דומים. כלומר, מדובר למעשה בשימוש מסחרי ביחס לסחורה מאותו סוג בסימנים הדומים אחד למשנהו.

בפועל, גם שימוש לא מורשה בסימן מסחר שאינו רשום עלול להחשב כהפרתו בין אם במסגרת ההגנה שהדין מקנה ל"סימן מסחר מוכר היטב" או באמצעות עוולת "גניבת העין" (החלה על סימנים שאינם רשומים ולכן מחייבת נטל ראיה כבד וקשה יותר).

ישנם מבחנים שפורטו בפסיקה לשאלת הפרת סימן המסחר, אולם התוצאה תוכרע בסופו של יום לפי העובדות הספציפיות – לפי מידת "הדמיון המטעה" בין הסימן בו נעשה שימוש לבין הסימן המוגן. מבחני הדמיון המטעה ביחס לסימני מסחר מתמקדים ב"מבחן המשולש":

1. מבחן המראה והצליל משווה את החזות החיצונית של הסימנים בשלמותם וכיצד הם נשמעים (כאשר מדובר במילים או תווים). גם אם נמצא רכיב תיאורי, הרי ההשוואה אינה לכל רכיב בנפרד, אלא במקובץ בגדר הסימן כולו. תוצאות המבחן ישתנו, בין היתר, גם עקב אופי המוצר ופרטים נוספים וכמובן שבפועל יהיו תלויים בדעתו האישית של השופט היושב בדין.
2. מבחן סוג הסחורות בוחן את ההגדר אליו מסווגים המוצרים, מה אופיים של מוצרים אלו (למשל: האם מדובר במוצר בעל מחיר נמוך שנקנה כלאחר יד או מוצר מקצועי ויקר שמושקעים מאמץ ותשומת לב בבחירתם).
3. מבחן חוג הלקוחות בודק, למשל, האם קהל הצרכנים הוא קהל מיומן ומקצועי או שמא קהל הדיוט שאינו מבסס את בחירותיו על הכרעות מושכלות אלא על תחושה ורצון.

בית המשפט יבחן את שני המוצרים והסימנים שנטענת הטעיה ביחס אליהם ויבדוק גם –

1. האם קיים דמיון מהותי בשם ובתיאור (דוגמת השמות "גלופלקס" ו"ריפלקס" לתוספי מזון);
2. האם ישנם אפיונים מבדילים (כגון תוספת לשם המבחינה בין שני המוצרים או רישום הלוגו באותיות עבריות או אנגליות);
3. מה מידת ההטעיה והמקצועיות של קהל הלקוחות של המוצרים (אין להשוות בין קהל צרכני הבגדים בחנויות האופנה לקהל מהנדסי המטוסים לדוגמא, ומידת ההטעיה הנדרשת בכל מצב תהיה שונה).

המאמר נכתב ב-2012 ונבדק ע"י עורך הדין יורם ליכטנשטיין.

המאמר אינו המלצה ואין להסתמך עליו אלא לפנות לייעוץ ספציפי. הוא נמצא באתר להשכלתכם הכללית בלבד.

עודכן לאחרונה ב-11.1.2023.