הצעת חוק זכויות יוצרים (תיקון גוגל), 2007

חוק זכויות היוצרים התקף כיום חוקק עוד ב-1911 [הערת המחבר – בשנת 2007 החוק עודכן]. המחוקק הישראלי החליט, ובצדק, שלא די בו ויש להתאים את החוק לזמננו אנו. בהתאם, החל המחוקק הישראלי נוקט במהלכים לחקיקת חוק חדש. אלא, שבהתלהבות להתאים את דיני זכויות היוצרים להיום, דומה שאנחנו מאבדים את ההזדמנות להתאימם למציאות הצפויה כבר בזמן הקרוב. המציאות מכתיבה לנו בפועל דיני זכויות יוצרים השונים מאלו שאנו מכירים. הדוגמא הברורה לכך היא המתרחש באינטרנט ועל ידי Google.

הכלל ה"קלאסי" של זכויות היוצרים (למאמר נוסף בנושא זכויות יוצרים ראו בקישור המצורף) הינו כי בעל הזכויות רשאי למנוע שימוש או העתקה של יצירתו על ידי אחר, אלא אם נתן הסכמתו לכך מראש (מנגנון דומה ל-opting in לפיו אם בעל הזכויות לא אישר במפורש – אין לעשות שימוש בזכויותיו). כתוצאה מכלל זה, כל המעוניין להעתיק, לפרסם, לבצע, לתרגם או לשדר יצירה שאני יצרתי (בהנחה שאינו נהנה מהפטורים הקבועים בחוק) חייב לקבל את הסכמתי לכך מראש (מנגנון הדומה ל-opting out לפיו אם בעל הזכויות רוצה שזכויותיו ביצירה תכובדנה עליו לדרוש זאת במפורש).

אלא, שככל שמעמדו של התאגיד Google מתחזק ברשת, הופכים דיני זכויות היוצרים דווקא לדינים המפעילים מנגנון הפוך. בעל זכות יוצרים שמעוניין שגוגל לא יפר את זכותו, חייב לדרוש זאת במפורש (יש לזכור שבמידה מסויימת סוג מנגנון זה היה המנגנון השליט בארה"ב טרם לשינוי החוק של 1976, לפיו רק מי שרשם את יצירתו אצל רשם זכויות היוצרים היה מוגן על פי החוק).

הדוגמאות לאימוץ שיטת ה-opting out על ידי גוגל הן רבות, ונמצאות כמעט בכל אשר ישלח ידו בו.

פרוייקט הספריה של גוגל נועד להוות "ארכיב לספרות העולמית" (בין אם מוגנת ושאינה מוגנת בזכויות יוצרים). במהלכו, גוגל סורק ספרים רבים בלא לבקש את רשות בעלי הזכויות. מנגד מפעיל גוגל מנגנון, לפיו כל בעל זכויות שיבקש – יצירתו תוסר מהאתר. גוגל מדגיש, כי לא יאפשר לקהל הרחב לצפות בכל הטקסט הסרוק, אלא יחשוף רכיבים מוגבלים ממנו על בסיס שאילתות מסויימות, תוך שהוא מאפשר לגולש לרכוש את הספר באופן חוקי ומקוון. אלא שלשם ביצוע פעולה זו – על גוגל לסרוק (להעתיק) את הספר לארכיב שלו ובכך למעשה מופרות זכויות היוצרים.

כך גם מנוע חיפוש החדשות של גוגל (שכמובן מעניק לגולש הרבה יותר מסתם חיפוש אחר כתבות) מפר את הזכויות לפי השיטה ה"קלאסית" של זכויות יוצרים. הקשה על כתבה המופיעה ב-Google News תעביר אותנו ישירות לאותה כתבה (תוך דילוג על עמוד הבית של העיתון, ונשאלת השאלה האם זו בכלל הפרת זכות יוצרים. לצורך מאמר זה נניח שכן). מקורות עיתונות בלגיים כבר "הצליחו" להוציא את עצמם ממנוע החיפוש של גוגל (עד היום נטוש הויכוח האם זהו אכן נצחון אמיתי או ניצחון פירוס), כמו גם שבישראל כולנו זוכרים את הפרשה בה וואלה ו-Ynet ביקשו תחילה שלא להכלל בין המקורות המסוקרים על ידי גוגל (שתי דוגמאות של אימוץ בפועל של מנגנון ה-opting out).

פסק הדין פילד נ' גוגל [קובץ PDF מאתר EFF] מתחילת 2006 הינו נדבך נוסף בשינוי זכויות היוצרים מתוצרת גוגל. באותו עניין תבע בעל זכויות יוצרים את גוגל עקב העובדה שמנוע החיפוש של גוגל אירכב (ולמעשה העתיק) יצירות מהאתר שלו, בלא הסכמת בעל האתר מראש. פסק הדין התמקד בעובדה שבעל האתר יכול היה לעשות שימוש בקובץ robots.txt ולמנוע את ההעתקה או האירכוב של יצירותיו וקבע כי גוגל לא הפר זכויות יוצרים במעשיו. כלומר, בית המשפט הטיל על בעל זכויות היוצרים את החובה למנוע את העתקת יצירותיו על ידי גוגל, ולא ההיפך (כפי שהיה מוכר עד עתה – שעל המעתיק לבקש את הסכמת בעל הזכויות).

אין חולק שגוגל משפר את חשיפת בעל הזכויות לציבור ולכאורה תורם לשיווק היצירה לטובת בעל הזכויות. אלא שעד היום, הגישה היתה כי פררוגטיבה זו של שיווק יצירותיו נתונה בידי בעל הזכויות. לפפי גישה זו, כל משפטן שהיה בוחן את פעולותיו של גוגל סביר להניח שהיה מגיע למסקה כי גוגל מפר זכויות יוצרים. והנה גוגל, מכוח מעמדו בתחום מצליח לעקוף זאת, ולמעשה מכתיב דיני זכויות יוצרים חדשים.

גוגל הוא רק דוגמא. כל גולש אינטרנט יודע כי ההגנה על זכויות היוצרים ברשת שונה מהנהוג "בעולם האמיתי" טרום תקופת האינטרנט. מנועי החיפוש המקוונים מפרים זכויות מדי שעה, רשתות שיתוף הקבצים אף הן גורמות להעתקה מאסיבית של קבצים פיראטיים, היכולת להעתיק תמונה או יצירה ספרותית בקשה על העכבר, התפרצות "תוכן יציר הגולשים" באינטרנט ותופעות רבות נוספות מחלישות עד למאוד את האפשרות להגן על זכויות היוצרים ובכלל – המציאות גורמת לכך שלמעט עבור התאגידים הגדולים ובעלי יכולת האכיפה – זכויות היוצרים תספקנה הגנה מועטה ביותר לאדם מן השורה.

בהתאם, יוצרים רבים בחרו לאמץ שיטות רישוי אחרות, דומת רישיון Creative Commons או GNU. שיטות אלו מחילות על היצירות רישיון מוגדר מראש המותאם לצרכי היוצר. כלומר, זהו רישיון היכול לשמש אותנו כברירת מחדל המאפשר שיתוף מסויים ביצירה, תמורת הענקת יתרונות אחרים ליוצר. רבים מעדיפים רשיונות דוגמת אלו על המודל ה"קלאסי" של זכויות יוצרים.

מדוע לא יאזור המחוקק הישראלי אומץ במסגרת הדיונים על הצעת חוק זכויות היוצרים, יחקור את מגוון האפשרויות החדשות העומדות בפניו, בדומה למחוקק היפני? כלום באמת אנו רוצים שמה שהיה הוא שיהיה?

האפשרויות הן מרובות. לדוגמא – קביעת רישיון סטנדרטי (בדומה לתקנון בתים משותפים או כפי שהיה התקנון לדוגמא של חברה בע"מ) שיחול כל עוד בעל הזכויות לא ישנה אותו. אפשרות אחרת היא החלת מנגנון ה-opt out. ואולי בכלל יש לבטל את זכויות היוצרים אלא אם בעל הזכות הגדיר במפורש את היצירה עליה חלה זכותו (וליצור מעין מרשם כפי שנעשה בארה"ב)? האפשרויות רבות, אלא שהן לא הועלו לבדיקה מעמיקה.

סופו של דבר, מאמר זה אינו בא לקבוע כי גישה זו או אחרת עדיפה. כל שברצוני לטעון הוא כי למעשה, עם חקיקתו המחודשת של החוק המתייחס לאחד התחומים המתפתחים ביותר של המשפט לאחרונה, אולי מן הראוי היה לצאת מן התלם ולנסות למצוא פתרונות שיתאימו לחיי המציאות? כלום לא יהיה זה עדיף מאשר הבנה מאוחרת כי החוק החדש אינו נותן פתרונות למנגנונים שהשוק עצמו פיתח?

ינואר 2007. [שימו לב שמאמר זה נכתב טרם לחוק משנת 2007].

תגובות גולשים