גבירותי ורבותי – מהפך (מהפך בדיני זכויות יוצרים?)

טוב, אולי חיים יבין היה אומר זאת טוב ממני, אך בהחלט נדון להלן בפסיקה אשר הפכה את המקובל עד עתה בתחום דיני זכויות יוצרים. עניין לנו בפרשת Blake Field v. Google.

מנוע החיפוש הידוע של גוגל מפעיל "גוגלבוטים" – תוכנה אוטומטית הסורקת אתרי אינטרנט שונים ומקטלגת אותם באורח מקוון. הקיטלוג נעשה בין היתר באמצעות שמירת גרסאות אתרים בזכרון מטמון ("Cache") על השרת של גוגל והצגת גירסת המטמון כחלק מתוצאות החיפוש. כל אתר יכול, באמצעות הכללת פקודות מסויימות בקובץ robots.txt להורות לגוגל לארכב או שלא לארכב (או לארכב חלקית) את תוכן אתרו באמצעות זכרון המטמון.

התובע, בלייק פילד, ניהל אתר ובו פרסם את יצירותיו. במהלך הדיון הוכח כי פילד היה מודע לאפשרות למנוע מגוגל לארכב את האתר שלו, אך לא עשה שימוש בה. יוער כבר כעת, שדומה כי החלטתו המהפכנית יחסית של בית המשפט נבעה בשל התחושה כי פילד התכוון להכשיל את גוגל ולהביא לזכייתו בתביעה מראש, בעת פרסום יצירותיו.

בית המשפט הסתמך על הלכה ישנה מלפני כ-10 שנים שקבעה, כי ככל שגוגל ומנוע החיפוש שלה הינו מערכת אוטומטית המאפשרת אחסון זמני של יצירות אגב החיפוש ומגיבה בהתאם לבקשות הגולשים באמצעות מידע זה – זו אינה מהווה הפרת זכות יוצרים. בית המשפט אימץ הלכה זו.

כן נקבע, כי פעולתה של גוגל עולה כדי "שימוש הוגן" ביצירות (שימוש שהוא חריג לאיסור על העתקת היצירה בדיני זכויות היוצרים), שכן להעתקת היצירה באמצעות זכרון המטמון ולגישת הגולשים אליה, ישנן מטרות החורגות ממטרתה המקורית של היצירה. לארכוב באמצעות זכרון מטמון ישנם מספר יתרונות לגולשים שאינם בגדר היתרונות ה"רגילים" של יצירה. למשל, יכולת הגישה שלהם לעותק המטמון אינה נפגעת כאשר האתר "נופל"; היכולת לאתר את מילות החיפוש שסומנו בזכרון המטמון קלה יותר כמו גם יכולתם להשוות את השינויים שחלו בתר בתקופה מסויימת ועוד.

בית המשפט אף הושפע בפסיקתו מכך שאלפי אתרים אחרים לא מנעו מהגוגלבוטים את הגישה לאתריהם ולארכובם באמצעות זכרון מטמון והגיע למסקנה כי אין להשוות בין זכרון המטמון של האתר – ליצירה, באופן שהאחד בא על חשבון משנהו.

עוד הסתמך בית המשפט על העובדה שלא הוכח כי גוגל יצרה לעצמה רווח מהשימוש ביצירות הספציפיות בגינן נתבעה, ובמיוחד לאור העובדה שיצירותיו של התובע הוצגו בפומבי באתרו, בלא תשלום, כך שפרנסתו של זה לא נגרעה. מכיוון שלא היה ליצירות "שוק" ספציפי, אזי העתקתן לא פגעה בו (אותו שוק לא היה קיים כיוון שהיצירות לא נמכרו אלא הוצגו חינם אין-כסף).

לבסוף, העניק בית המשפט לגוגל אף את הגנת חוק המילניום הדיגיטלי (DMCA) האמריקאי כ"ספק" (מעמד המצריך מאמר נפרד…).

ומדוע מהפך?

כלל נקוט בדיני זכויות יוצרים הוא, כי מי שרוצה להעתיק יצירה של אחר, חייב הוא בעצמו לפנות לבעל הזכויות ולקבל את הסכמתו. משלא עשה כן – יראו אותו כמי שמפר זכויות יוצרים ביצירה.

בעניין פילד נגד גוגל הפך בית המשפט את הנטלים, וקבע כי על בעל האתר היה לנקוט צעדים אקטיביים (לכלול בקובץ robots.txt הוראות מיוחדות שימנעו ארכוב האתר, ומשלא עשה כן הוא מנוע מלטעון להפרת זכויותיו.

כלומר, על כל אחד מאיתנו המתחזק או מפעיל אתר, לשים אל ליבו היטב, שאם ברצונו כי זכויותיו לא תפגענה על ידי אתרי החיפוש השונים ואולי על ידי דומיהם (לאו דווקא באופן המתואר לעיל), עליו לפעול באופן אקטיבי כדי להביא כוונה זו באמצעים טכנולוגיים העומדים לרשותו.

מפסק הדין ישנן מספר מסקנות נוספות, שחלקן אוזכרו בקצרה לעיל, אך לא כאן המקום להדרש אליהן.

ינואר 2006

תגובות גולשים