דואר אלקטרוני (אימייל) כראיה בבית משפט?

בתי המשפט ידועים כגוף המכתיב כללי ראיות והוכחה ברורות וקפדניות. כך, למשל, על הטוען טענה להציג ראיות לטענתו ולא לטעון בעלמא ובלא בסיס. את אותן ראיות יש להציג באמצעות מסמך המקור. כך, למשל, אם אטען כי מאן דהוא פרסם אודותי לשון הרע במכתב ששלח למספר נמענים, יהא עלי לאתר את המכתב שנשלח למי מהנמענים ולהגישו לבית המשפט כראיה.

בעבר היה נהוג כי עדות שהיא עדות שמיעה (למשל "חיים שמע אותך אומר עלי דברים פוגעים") אינה מהווה ראיה קבילה בבית משפט ובהמשך אישרו את הגשתה של הראיה תוך הקצאת משקל נמוך יותר לאותה ראיה, לעומת ראייה ישירה (למשל "אתה אמרת לי דברים פוגעים").

עם התפתחות הטכנולוגיה (תחילה בתחום המחשבים ובהמשך גם בתחום האינטרנט), ועם השימוש היומיומי שנעשה במערכות שלא היו ידועות למשפט קודם לכן (דוגמת מערכות דואר אלקטרוני – דוא"ל או אימייל), על המשפט להתאים עצמו אף לראיות שונות מן הנהוג.

בעבר היו מקרים בהם בית המשפט קיבל תדפיסי דוא"ל שהוגשו כראיה אך לא העמיק בשאלה האם אלו ראיות קבילות. בעניין שנדון לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב (בורוכוב נ' נוימן) נאלץ בית המשפט להתמודד עם הטענה שתדפיס דוא"ל הינו עדות שמיעה ולכן אינו ניתן להגשה כראיה בבית המשפט.

בפסק דינו ציין בית המשפט אמירות מאלפות שמן הראוי להדגישן –

"האינטרנט אינו הופך את המשפט לוירטואלי, כאילו ארע שבר או כאילו חדלו חוקי הכובד של המשפט לחול על כלי זה …
ההתייחסות לדואר האלקטרוני … איננה יכולה להיות אחידה. העברת דואר אלקטרוני משמשת להעברתם של מסרים בעלי אופי שונה, מסרים בלתי פורמליים אישיים ולעריכתן של תרשומות והתכתבויות מסוגים שונים. דומה הדואר האלקטרוני יותר לשיחת טלפון בלתי מחייבת בין מי שמכירים זה את זה או בין מי שאינם מכירים זה את זה…
ניהולה של התקשורת הבינאישית באמצעות הדואר האלקטרוני הופכת אט אט במציאות חיינו לדרך תקשורת רגילה ומקובלת.

מציאות חיינו מוכיחה כי הציבור רוכש יחס של מהימנות לחלק בלתי מבוטל מן ה"מסמכים" האישיים המתקבלים בדואר אלקטרוני האישי – נטמיילים".

בשקלו את משמעות הדוא"ל בחיינו ואת האמינות המיוחסת לו, קבע בית המשפט כי אין מחלוקת שמסמך אימייל יהיה קביל להגשה כראיה, אם כי המשקל שייוחס לו ישתנה ממקרה למקרה. כך, למשל, ישפיעו על המשקל שייוחס לו שיקולים דוגמת נושא הדוא"ל, הפרטים המזהים המופיעים בראשו, שאלת הכחשתו או אי הכחשתו, שאלת האבטחה שלו וכיוצא בזה.

בין היתר על בסיס ראיות שהוצגו בדוא"ל ממתחם אולטינט, דחה בית המשפט השלום בתל אביב את תביעת לשון הרע של מר ארנון בורוכוב כנגד מר לירון נוימן וחייבו בתשלום הוצאות ההליך. בעבר כבר הכיר בית המשפט בתוקפו המחייב של חוזה שנכרת עקב חילופי דוא"ל, מבלי שלמעשה נכנס לשאלת קבילות המסמכים.

סופו של יום, הדואר האלקטרוני הולך ומקבל משקל של ממש בהכרעות שיפוטיות ועל כל אחד ואחד מאיתנו לשים ליבו לכך. שימוש חסר זהירות בדוא"ל עלול להביא לתוצאות משפטיות שלא שיערנו ומוטב יהיה הבין זאת ולהתמודד עם זאת בעת משלוח הדוא"ל (באמצעות ניסוח זהיר) ולא לאחר מכן.

יוני 2006

תגובות גולשים