 |
|
|
|
|
הצעת חוק למניעת שיתוף קבצים - סוגרים את האינטרנט?
לאחרונה התבשרנו על הצעת חוק שעניינה ניסיון לאסור את שיתוף הקבצים המוגנים בזכויות יוצרים באינטרנט. כפי שאראה מיד, אימוצה של ההצעה כמו שהוא יכול בקלות להביא ל"סגירת האינטרנט". לא זו הדרך. רגע לפני שאגש לבדוק את ההצעה עצמה הייתי רוצה להזכיר שמגישי ההצעה בראש וראשונה הצעה זו רעה מכיוון שהיא אינה מתמודדת עם הבעיה. מהתנהלותם של נציגי תאגידי המדיה האמריקאים (כמו MPAA ו-RIAA) אנו למדים של התביעות רחב ההיקף שהציף את אמריקה לא הצליח להתגבר על תופעת שיתוף הקקבצים הפיראטי. לאחר גל תביעות של יותר מ-15,000 נתבעים בשנתיים, לא נראה שתופעת שיתוף הקבצים פחתה בצורה משמעותית. כל שקרה הוא שהכלים לשיתוף הקבצים השתנו.
לכן גם חברי מרצ יכולים להניח שאף בהצעתם לא יהיה מספיק כדי למנוע שיתוף קבצים מוגנים. למעשה, אילו רצו באמת להגן על האמנים היה על חברי מרצ להגן על שיתוף הקבצים, תוך הבטחת מקורות הכנסה נוספים לאמנים, שכרגע אינם נהנים מהם. החשיפה העוצמה ששיתוף הקבצים מעניק לאמנים השונים לא תסולא בפז. אם ישכילו האמנים, המחוקקים או חברות המדיה למצוא את המודל העסקי שאף יכניס להם הכנסות מכך, יוכלו האמנים להתעשר מיצירותיהם, תוך הגדלת מספר הצרכנים המשלמים והפצת נכסי התרבות. מחוקקי מרצ, בלהיטותם המוזרה לנסות ולשרת את חברות המדיה ולמנוע הורדות של יצירות מוגנות במקום להבטיח את התשלום בגינן, הגישו בקשה המגלמת בחובה מוזרויות משפטיות וטכנולוגיות רבות. סעיף 4 להצעה אוסר על "העמדה לרשות הציבור של אמצעים דיגיטאליים סעיף זה מגיע עד אבסורד, שכן גם ספקי האינטרנט המעמידים לרשותנו רוחב פס לגלישה באינטרנט מאפשרים לנו להוריד יצירות מוגנות. למעשה גם המחשב האישי שלנו מאפשר לנו את החלפת היצירות המוגנות. אולי נמנע שימוש במחשב אישי ובא לציון גואל? יותר מכך, הרי טכנולוגית הגלישה באינטרנט מחייבת בהכרח העתקה זמנית של האתרים בהם אנו מבקרים למחשב הגולש באמצעות הדפדפן. זהו חלק בלתי נפרד מטכנולוגיית הגלישה. עד היום בתי המשפט האמריקאים התירו זאת, ואף בדין הישראלי איש לא טען שהעתקה זמנית זו – אסורה. בתי המשפט האמריקאים אף הרחיבו הגנה זו, וכך למשל איפשרו לגוגל להעתיק אתרים שלמים לזכרון המטמון. אימוץ הצעת החוק יביא לכך שפעולת הגלישה לא תהיה חוקית, פעולת החיפוש לא תהיה חוקית ולמעשה כמו שאמרתי, אפשר "לסגור את האינטרנט וללכת הביתה". מנסחי ההצעה הוסיפו ואימצו את הפתרון האמריקאי (שצבר ביקורת רבה ונדחה באירופה). פתרון זה קובע הגנות שונות לספקי אינטרנט בהתאם לעוולה בה מדובר. כלומר – הגנה מסוימת בהפרת זכות יוצרים ושונה בעילות אחרות (דוגמת לשון הרע). הפרדה זו חסרת הגיון היא ואף אין בה לתרום דבר. ספק אינטרנט יחשב כמפר זכות יוצרים בעצמו אלא אם עמד בכל התנאים המצטברים המפורטים בהצעת החוק, ביניהם התנאים הבאים: 1. לספק "לא היתה יכולת לדעת על הפעילות הבלתי חוקית שמופעלת מהאתר". מה זה "יכולת לדעת"? הרי לכאורה הספק יודע, או לפחות יכול לדעת, על כל תנועה המתבצעת על התשתית אותה הוא מעמיד לרשות הציבור, ולכאורה ביכולתו לבדוק כל תנועה כזו. מתי יחשב הדבר כאילו "יכול היה לדעת"? מילא היה נכתב בהצעת החוק כי היה "סביר" שהיה עליו לדעת, אך אפילו זה לא נאמר. הצעת החוק מבקשת הכרעה טוטאלית - "יכול לדעת". ומה, אם למנכ"לית של ספק האינטרנט יש ילד בגיל העשרה יניחו שהספק יכול היה לדעת כיוון שראתה את בנה גולש באתרי שיתוף קבצים? 2. לספק "אין ולא היתה שום תועלת כלכלית ישירה או עקיפה מאחסון החומר הבלתי חוקי". מחוקקינו כנראה שכחו שמטה לחמם של ספקי האינטרנט הוא העמדת שטח אחסון לבעלי האתרים ורוחב פס לגולשים. בהכרח, תמיד, תהיה לספק תועלת משיתוף קבצים, שכן בכך תלויה פרנסתו. אלא שלאור ניסוח ההצעה, בהכרח הספק לא יוכל להיות מוגן. כלומר, בהכרח לא יתקיים לפחות אחד מהתנאים המצטברים והספק לעולם לא יהיה מוגן. ועוד לא התחלנו לדבר על סעיף הסמכות - הנה פשטנו את ידינו על כל מפעילי תוכנת שיתוף קבצים, ובלבד שנעשה שימוש בה בארץ. דומה כי תפסת מרובה לא תפסת. ולא נסיים בלי הצגת האלטרנטיבות: מחוק הקלטות ועד תשלום לפי רוחב פס. למעשה החוק הישראלי כבר מחיל פתרון פשוט המתיר שיתוף קבצים (באופן בו היה נהוג בתקופה האנלוגית). "חוק הקלטות הריקות" (סעיפים 3ג-3ו לפקודת זכויות יוצרים) קובעים מעין היטל על אמצעי זיכרון ריקים שאמור לשמש לתשלום תמלוגים לאמנים. לצערנו, סעיפים אלו מפורשים על ידי משרד המשפטים כחלים רק על אמצעי זיכרון אנלוגיים למרות שלשון החוק אינה כזו. בדומה ניתן להטיל היטל בסכומים נמוכים על אמצעי זיכרון שונים. הארד דיסק, DVD, Ipod כולם משמשים, בין היתר, לאכסון יצירות מוגנות. הטלת היטל נמוך יחסית על כל רכיב שנמכר, אולי באופן יחסי לכמות הזיכרון אותו הוא מחי, תביא לכך שההיטל כמעט ולא ישפיע על הצרכן הסופי, אך במצטבר יאספו כספים רבים לטובת האמנים. אפשרויות אחרות יכולות להיות גביית מחיר גבוה מעט יותר ככל שרוחב הפס המסופק לגולש עולה (בהנחה שחלק משמעותי מהמשתמשים ברוחב פס רחב יחסית עושים בו שימוש להורדת יצירות רבות); הפצת תוכנות שיתוף המאפשרות הורדה חופשית וחוקית אך מחייבות תשלום דמי שימוש חודשיים לא גבוהים למפיצי התוכנה (נציגי האמנים); יצירת אתרי הורדות המסתמכים על הכנסות מפרסום, גבית מחיר סמלי לכל יצירה המורדת מאתר וכיוצא בזה פתרונות רבים. סופו של דבר, במקום לפתור את הבעיה מצאו מחוקקינו את החור הקרוב למקום מגוריהם וחסמו אותו, זמנית. עד שבוחריהם יתקוממו. ואני אומר – אל תנסו למנוע מה שלא ניתן למנוע. שיתוף הקבצים הוא כאן וישאר כאן. נסו להגן על האמנים מקום זה אפשרי. הקישו כאן והרשמו לניוזלטר בנושאי משפט, אינטרנט וקניין רוחני (נא ציינו בכותרת המייל את המילה "הרשמה") לעיון בבלוג שלנו בקרו ב -http://ylaw.cafe.themarker.com אתם מוזמנים גם לקהילת משפט האינטרנט, הקניין הרוחני והטכנולוגיה (L@w-Tech) בקפה למאמרים משפטיים נוספים בתחומים הבאים:
באתר תמצאו מאמרים רבים שמרביתם עוסקים באספקטים שונים של דיני האינטרנט והקניין הרוחני (תחום התמחות המשרד). לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית ואין להסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם בנסיבות כל מקרה ספציפי. חובה להתייעץ עם עורך דין מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן יתכן שהמידע המופיע במאמרים כבר אינו מעודכן. המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים באתר זה ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי. שינויים בדין שחלו לאחר כתיבת המאמרים לא יכללו בהם. מטרתם של המאמרים המצורפים הינה להציג בפניכם את התחום המורכב בו עוסק המשרד ולא מעבר לכך. כל אותם מאמרים ותכנים אחרים מוגנים בזכויות יוצרים, אין להעתיקם או להשתמש בהם בדרך אחרת (לרבות לא עיבודם או העתקתם בלא מתן קרדיט והפניה לאתר ולעמוד המתאים) אלא לאחר קבלת אישור מפורש בכתב מעוה"ד יורם ליכטנשטיין. |
|||||||||||||||||||||||||||||
|
לתשומת ליבכם - כל הזכויות בתכנים, בתמונות וביתר היצירות בכל עמודי האתר שמורות ושייכות לבעל האתר או מוצגות ברשיון כדין (C). אין לעשות שימוש בתוכן כלשהו מהנמצאים באתר (בין אם מאמר, לוגו, תמונה וכיוב'), אלא ברשות מראש ובכתב מאת עו"ד יורם ליכטנשטיין. האמור במאמרים השונים באתר הוא כללי, אינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. בכל מקרה ספציפי יש להעזר בבעל מקצוע המתמצא בתחום. |