 |
|
|
|
|
סמכות מקומית של בית משפט באינטרנט היכן ניתן להגיש תביעה בבית משפט כאשר מקור העילה והתביעה - במעשה שנעשה באינטרנט, באופן מקוון? אלי הקים אתר לאוהבי הגבעטרון, ובאתר הוא מפעיל מערכת של פורומים. האתר מתנהל בעברית בלבד. יום אחד קיבל אלי מכתב מג'ק (ישראלי יורד. בעבר נקרא יעקב), שטען שבאתר התפרסמו עליו (על ג'ק) דברי בלע כאילו הוא מעריץ של בריטני ספירס והוא עומד לתבוע את אלי בקנדה – מקום מגוריו של ג'ק. געגעשופס הוא אתר המתמחה במכירת פסלי ברווזים. אלא שגעגע אינו מייצר את הברווזים אלא מקשר בין קונים לבין מוכרים. בפועל, געגע הוא אתר של איש אחד – שון, שמתגורר בהוד השרון. אחד הקונים גילה שצבעי הברווז שרכש דוהים בשמש עת מוצב הברווז בגינה, כפסל, והחליט לתבוע את שון – באילת – להחזר כספו ועל עוגמת נפש קשה. האינטרנט חוצה גבולות גיאוגרפיים וארועים כגון אלו נפוצים בה. השאלה באיזה בית משפט ניתן להגיש תביעה בגין ארועים כגון אלו היא שאלה קריטית, שכן היא מכריעה לעיתים את הדין החל, ובכל מקרה היא עלולה לגרום למפעיל אתר עלויות כבדות ביותר בניהול עסקיו (או למנוע מהגולשים להגן על זכויותיהם). ישנם פתרונות רבים לשאלת הסמכות הבינלאומית באינטרנט. יתכן שהסמכות תוכרע לפי "מירב הזיקות", יתכן שהיא תוכרע בהתאם לתשובה – האם עשה האתר "עסקים עם אזרחי המדינה", יתכן שהיא תוכרע לפי מיקום העסק (ואולי מיקום השרתים) ויתכן היא תוכרע על פי מקומו של הלקוח/הנפגע (לדוגמאות ראו את פסקי הדין זיפו, גוטניק נ' דאו ג'ונס ואחרים). הפתרונות לסוגיה זו רבים ומקומם ברשימה אחרת. במאמר זה נתמקד בפסיקה העוסקת דווקא בסמכות המקומית ובפסק דין שניתן בבית משפט השלום בירושלים. השופט אברהם טננבוים המתמצא בתחום פירט בצורה מנומקת ונרחבת את הדין החל על שאלת המסכות המקומית (להבדיל מהסמכות הבינלאומית) וחשוב להכירו. שטיינברג, התובע, מפעיל אתרי מסחר אלקטרוני למכירת כלי בית לציבור. לוי, הנתבע, מחזיק בחנות כלי בית בהוד השרון, וכן באתר אינטרנט ("יפה ומושקע") בו נמכרים אותם מוצרים. שטיינברג גילה כי לוי עשה שימוש בצילומים שצולמו על ידי שטיינברג בלא רשותו והגיש תביעה על הפרת זכויות היוצרים (למרות הסרת התמונות). לוי הגיש בקשה למחיקה על הסף בהעדר סמכות מקומית בירושלים. תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מכתיבה בדרך כלל את השיקולים ביחס לסמכות השיפוט המקומית. המחוזות בהם ניתן להגיש תובענה הינם אחד מהבאים, לבחירת התובע: 1. מקום מגוריו או עסקו של הנתבע, 2. מקום יצירת ההתחייבות, 3. המקום שנועד לקיום ההתחייבות, 4. מקום מסירת הנכס או 5. מקום המעשה או המחדל שבגינו אנו תובעים. דומה, שהמגמה היתה להרחיב את היקף בתי המשפט שיכולים לקנות סמכות על הליך, מבלי לאבד את הקשר בין התביעה והמחוז. בעניין שלפנינו, בית המשפט קובע כי "מקום עיסוקו של הנתבע" בהיותו "חנות אינטרנט" מתפרש לכל מקום ממנו מגיעים לקוחותיו. הוא מוכן לקבל לקוחות מכל הארץ, כולל ירושלים, ולכן לבית המשפט סמכות מקומית בכל אחד מאותם מקומות אילו היתה מוגשת בו תביעה. גם המעשה הנתבע (הצגת התמונה באינטרנט) מבוצע למעשה בכל מקום במדינה בו יש אינטרנט ולכן גם מטעם זה הסמכות הינה בכל מחוז. נוחות הדיון היא שיקול משמעותי בסוגיה. בית המשפט מציין, שבמצב התנועה דהיום – המרחק בין הוד השרון לירושלים זהה למרחק בין כל בית משפט אחר במחוזות תל אביב והמרכז (תוך אזכור של מסעו של זרח ברנט ב-1872 מתל אביב לירושלים משך 3 ימים לאחר המתנה של שבועיים והצצה אופטימית (מדי?) לעתיד כשהרכבת ת"א-י"ם תגמע את המרחק ב-28 דקות...) ולכן בהעדר נסיבות מיוחדות לשיקול זה כבר אין חשיבות בשאלת הסמכות המקומית. מסקנות אלו מביאות את בית המשפט להכרזה כי במרבית המקרים סמכות מקומית באינטרנט משתרעת בכל תחומי המדינה. מרבית הדעות בפסיקה ובספרות אף תומכות בעמדה שכזו. עם זאת, בית המשפט מתעלם משני עניינים שהיו בעלי משמעות רבה בפסיקה הזרה. כאשר בתי המשפט בארה"ב בחנו קיומם של לקוחות במחוז בו נמצא בית המשפט, הבדיקה היתה ביחס לקיום לקוחות בפועל ואפילו מספרם מועט. זו המשמעות של "לעשות עסקים". בהליך זה לא היתה כל הוכחה על קיומם של לקוחות כאלו ואחרים במחוז ירושלים, ובכל זאת אישר בית המשפט את סמכותו. הפסיקה הזרה אף מבחינה בין אתרים בעלי אינטראקטיביות שונה. ככל שהאתר אינפורמטיבי יותר ופחות אקטיבי – רכישת הסמכות בטריטוריה אחרת תהיה זהירה יותר. ככל שהאתר מראה פעילות אקטיבית מול הלקוחות שבאותו אזור - ייקל על בית המשפט לרכוש סמכות בו. בית המשפט קבע כי די בהופעת התמונה באינטרנט כדי לרכוש סמכות בכל מקום בו היא מופיעה. אימוץ גישה זו עלול להוביל לתוצאות קשות עד אבסורד (העובדה שבנסיבות אלו התוצאה היתה הגיונית אין בה כדי לשנות מההבנה שהכלל כשלעצמו בעייתי). סוגיות משפטיות מעניינות הצידה, פסק הדין מסמן לבעלי האתרים השונים כלל ברזל – אם ברצונך להפעיל אתר אינטרנט, אפילו אתר אינפורמטיבי לחלוטין, אתה חשוף לתביעה בכל מחוז במדינה. מי שאינו רוצה להיות חשוף כך, מוטב לו שימנע מהפעלת אתר. אפריל 2007 הקישו כאן והרשמו לניוזלטר בנושאי משפט, אינטרנט וקניין רוחני (נא ציינו בכותרת המייל את המילה "הרשמה") אתם מוזמנים גם לקהילת משפט האינטרנט, הקניין הרוחני והטכנולוגיה (L@w-Tech) בקפה למאמרים משפטיים נוספים בתחומים הבאים:
באתר תמצאו מאמרים רבים שמרביתם עוסקים באספקטים שונים של דיני האינטרנט והקניין הרוחני (תחום התמחות המשרד). לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית ואין להסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם בנסיבות כל מקרה ספציפי. חובה להתייעץ עם עורך דין מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן יתכן שהמידע המופיע במאמרים כבר אינו מעודכן. המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים באתר זה ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי. שינויים בדין שחלו לאחר כתיבת המאמרים לא יכללו בהם. מטרתם של המאמרים המצורפים הינה להציג בפניכם את התחום המורכב בו עוסק המשרד ולא מעבר לכך. כל אותם מאמרים ותכנים אחרים מוגנים בזכויות יוצרים, אין להעתיקם או להשתמש בהם בדרך אחרת (לרבות לא עיבודם או העתקתם בלא מתן קרדיט והפניה לאתר ולעמוד המתאים) אלא לאחר קבלת אישור מפורש בכתב מעוה"ד יורם ליכטנשטיין.
|
|||||||||||||||||||||||||||||
|
לתשומת ליבכם - כל הזכויות בתכנים, בתמונות וביתר היצירות בכל עמודי האתר שמורות ושייכות לבעל האתר או מוצגות ברשיון כדין (C). אין לעשות שימוש בתוכן כלשהו מהנמצאים באתר (בין אם מאמר, לוגו, תמונה וכיוב'), אלא ברשות מראש ובכתב מאת עו"ד יורם ליכטנשטיין. האמור במאמרים השונים באתר הוא כללי, אינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. בכל מקרה ספציפי יש להעזר בבעל מקצוע המתמצא בתחום. |