 |
|
|
|
|
אחריות ספק שירות לתוכן גולשים - סקירה ובעברית - האם ספק שירות מקוון יהיה אחראי למה שהגולשים מעבירים בתשתית אותה הוא מספק? האינטרנט מלאה גופים שלמעשה מעבירים אלינו תוכן שאחרים הפיקו. כל "באזז" סביב ה-Web 2.0 עוסק ב"תוכן יציר גולשים" (< אבל מה קורה אם התוכן אותו העלו הגולשים לאתר, או העבירו בתשתית אותה סיפק ה-ISP הוא תוכן המפר את החוק? למשל – אם תליתי בפורום תפוז קישור לקובץ להורדה של שיר המוגן בזכויות יוצרים, או אם למשל כתבתי בפורום על מישהו הוא "ללא ספק אחד מהאנשים הדפוקים ביותר עלי אדמות" או אם אני מפר את פרטיותו של אחד מהגולשים ועושה לו החצנה (אאוטינג)? אין ספק אני (מפרסם החומר) אהיה אחראי לתוכנו. אלא שהאינטרנט (פעמים יותר ופעמים פחות) מאפשרת מידה מסויימת של אנונימיות, לעיתים לא ניתן להגיע לזהות מפרסם התוכן. במצב כזה, הנפגע לא יוכל להיפרע כדי נזקו מה אז? כלום יכול התובע "להסתפק" במי שהעמיד את שירותיו למפרסם? או שמא אותו ספק שירות לא יהיה אחראי? תתכנה מספר גישות. האחת – מטילה אחריות מוחלטת. ספק השירות חייב לבדוק ולנטר את כל התכנים המסופקים על ידו, ואם אינו יכול – שלא יתפקד כספק שירות. זו גישה קיצונית, שבמרבית המקרים אינה מקובלת באף מקום בעולם. גישה הפוכה פוטרת לחלוטין את ספק השירות. האחריות מוטלת אך ורק על המפרסם. ספק השירות מספק צינור תקשורת, וכמו שלא נחייב את בזק בגין תוכנן של שיחות הטלפון – אין לחייב את הספק בגין תוכן המועבר בתשתית שהוא מספק. מדינות מסויימות אימצו גישה זו. כך למשל בארה"ב סעיף 230 ל-Communication Decency Act פוטר ספק שירות (אזהרת PDF) מאחריות לתוכן המועבר במסגרת השירות שהוא מספק. גם גישה זו מעוררת בעייתיות מסויימת (כלום דין אתר פורומים כדין ISP לעניין הפיקוח על תוכן הגולשים? האם אין אנו מעוניינים שאתר הפורומים יבצע פיקוח מסויים על התכנים המופיעים בו, ואם כן – איזה היקף פיקוח?). גישת ביניים פוטרת את ספק השירות אם עמד בדרישות מסויימות. כך למשל סעיף 512 ל-Digital Millennium copyright Act (DMCA) האמריקאי קובע הוראות מסויימות שבהתקיימן יהיה ספק השירות פטור מאחריות בגין הפרת זכויות יוצרים (שימו לב למשל שהדין ביחס לאחריות הספק שונה בעילות תביעה שונות. האם ללובי להגנת זכויות יוצרים היה כוח רב יותר מהלובי להגנת נפגעי לשון הרע? כמובן שכן). עיקר התנאים הם קיומו של הליך של "הודעה והורדה, דרישה והחזרה". כלומר – החוק מסדיר מנגנון בו המתלונן דורש הסרה, המפרסם רשאי לדרוש החזרה ואז מוטל על המתלונן לפנות לבית משפט או שהספק חייב להחזיר את התוכן למקומו. איזו מבין אלו תאומץ בארץ? כיום איננו יודעים, אך מהפסיקה הקיימת נראה שאט אט מאומצת הגישה הכללית של אחריות לאחר הודעה והסרה, הן בזכויות יוצרים וההן בעילות אחרות. עם זאת, נותר להמתין לפסק דין של בית המשפט העליון שיקבע באופן חד משמעי, ולחילופין – לחקיקתו של תזכיר חוק מסחר אלקטרוני שאימץ גישה זו. ינואר 2007 הקישו כאן והרשמו לניוזלטר בנושאי משפט, אינטרנט וקניין רוחני (נא ציינו בכותרת המייל את המילה "הרשמה") אתם מוזמנים גם לקהילת משפט האינטרנט, הקניין הרוחני והטכנולוגיה (L@w-Tech) בקפה למאמרים משפטיים נוספים בתחומים הבאים:
באתר תמצאו מאמרים רבים שמרביתם עוסקים באספקטים שונים של דיני האינטרנט והקניין הרוחני (תחום התמחות המשרד). לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית ואין להסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם בנסיבות כל מקרה ספציפי. חובה להתייעץ עם עורך דין מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן יתכן שהמידע המופיע במאמרים כבר אינו מעודכן. המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים באתר זה ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי. שינויים בדין שחלו לאחר כתיבת המאמרים לא יכללו בהם. מטרתם של המאמרים המצורפים הינה להציג בפניכם את התחום המורכב בו עוסק המשרד ולא מעבר לכך. כל אותם מאמרים ותכנים אחרים מוגנים בזכויות יוצרים, אין להעתיקם או להשתמש בהם בדרך אחרת (לרבות לא עיבודם או העתקתם בלא מתן קרדיט והפניה לאתר ולעמוד המתאים) אלא לאחר קבלת אישור מפורש בכתב מעוה"ד יורם ליכטנשטיין. |
|||||||||||||||||||||||||||
|
לתשומת ליבכם - כל הזכויות בתכנים, בתמונות וביתר היצירות בכל עמודי האתר שמורות ושייכות לבעל האתר או מוצגות ברשיון כדין (C). אין לעשות שימוש בתוכן כלשהו מהנמצאים באתר (בין אם מאמר, לוגו, תמונה וכיוב'), אלא ברשות מראש ובכתב מאת עו"ד יורם ליכטנשטיין. האמור במאמרים השונים באתר הוא כללי, אינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. בכל מקרה ספציפי יש להעזר בבעל מקצוע המתמצא בתחום. |