כתיבת תקנון לאתר אינטרנט שימנע אחריות לספקים שקורסים

איך להפעיל אתר מכירות פומביות ולא לחוב באחריות להפרות של הספקים?

שושי קנתה מחשב באתר מכירות פומביות בשם "סמוך-עלינו-שופס". שושי המתינה חודש, חיכתה חודשיים, ציפתה שלושה ודבר לא קרה. כלומר, כרטיס האשראי שלה חוייב במלוא המחיר אבל אין מחשב ואין יער. בבירור שערכה התברר לשושי שהספק פשט את הרגל ואינו מתכוון לספק את המחשב. הספק קרס" אמרו לה. "אתר המכירות לא אחראי להתחייבויות הספק". האם "הלך הכסף"? האם יכולה שושי לפנות לאתר המכירות הפומביות ולדרוש ממנו שיקיים את שהספק הבטיח? במאמר הזה אסביר לכם את התשובה לשאלה הזו שמעניינת רבים.

משפט האינטרנט מכיר מספר סוגי הסכמים. תנאי שימוש או תקנון של אתר הינם הסכם שנקרא Browse Wrap (להבדיל מהסכמי Click Wrap המחייב הקלקה ספציפית). אלו הסכמים שהגולש יכול לעיין בהם (ויכול שלא) והם מופיעים בדרך כלל בעמוד הראשון של האתר (בתחתיתו, בלינק אפור וזעיר הנחבא אל הכלים). הגולש אינו מחוייב לפעולה אקטיבית כדי לאשרם ובהתאם פעמים רבות טוען הצרכן כי כלל לא היה מודע להם.

אחריות אתר מכירות פומביות לספקים שקרסו

בעבר היו אתרי מכירות פומביות מנסחים את התקנונים בדרך שהטילה אחריות על האתר למעשי הספקים שלו. כך למשל, תקנון נענע שופס (בפרשת ניר נ' נטוויז'ן) קבע ש–"נטוויז'ן מקפידה כי ספקי נענע שופס יפרסמו מידע אמין, יעניקו ללקוח שרות ברמה גבוהה ויעמדו בתנאי האספקה והאחריות". אין ספק שניסוח כזה משרה אמון רב יותר אצל הרוכש, אולם גם אין ספק כי ניסוח זה גם הטיל על נטוויז'ן את האחריות המשפטית לפשיטת רגל של הספק עימו לא היה לה קשר (אותו מתח תמידי בין עצת עורכי הדין להמנע מנטילת אחריות משפטית לבין עצת אנשי התקשורת לגלות אהדה לצרכי הלקוח, מופיע גם במצב זה).

בעלי האתרים השונים למדו לקח ושינו את נוסח התקנונים. אלו שנעזרו בעורכי דין מיומנים אף הפכו את התקנונים להסכמי Click Wrap (כך שגולש חוייב להקליק על "אני מסכים" אם רצה לבצע עיסקה באתר). הפסיקה (בעיקר האמריקאית) יצרה קווים מנחים כיצד על אתרים להציג את התקנון על מנת שיהיה בעל כוח הסכמי מחייב.

כיום מרבית (אם לא כל) התקנונים מחייבים הקלקה לשם אישורם טרם ביצוע הפעולה המשפטית והם כוללים הוראות לפיהן "האחריות למכירת המוצרים, אספקתם, גביית הכספים, מתן אחריות וכדומה, מוטלת על הספקים באופן בלעדי." (הציטוט מתקנון אחד מאתרי המכירות הפומביות הפעילים ברשת).

ככל שחלף הזמן, הפסיקה הישראלית הלכה והתמלאה בתביעות שעניינן כשלים באספקת סחורה שנרכשה באינטרנט. עם זאת, יש להדגיש כי פסקי הדין (כולל אלו שיצויינו מיד) ניתנו בבית המשפט לתביעות קטנות או בבתי משפט השלום ולא במחוזי או בעליון.

הפסיקה הישראלית החלה מייצרת קו מנחה ביחס לאחריות אתרי מכירות פומביות לספקי סחורה שהופיעו באתר. במרבית המקרים, כשהתקנון נוסח כנדרש והוצג כנדרש באתר הגולש אינו מצליח להתחמק מנוסח התקנון כהסכם מחייב.

נקודת המוצא, אם כן, תהיה לשון התקנון. כאמור, במרבית המקרים הוא קובע שהאתר משמש רק כ"קניון וירטואלי" וכל "בעל חנות" (ספק ספציפי) אחראי לסחורה אותה הוא משווק. עם זאת, אל לצרכן להרים ידיים ואל לבעל האתר לנוח על זרי הדפנה. ראשית יש יתכן שמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, אולם סוגיה זו טרם הוכרעה ספציפית במשפט הישראלי.

הפסיקה הישראלית מגלה לנו כי בפועל, אתרים אלו ככל הנראה אינם נעזרים באופן שוטף בעיצה משפטית מקצועית ועל כן פעם אחר פעם הם כושלים ומטילים על עצמם אחריות במהלך ניהול העניינים מול הצרכן, מקום שזו לא הוטלה עליהם מלכתחילה. על הצרכנים להבין, כי ניהול עניינים נכון מול אתר שכזה יכול להקים לו אחריות מקום זו לא היתה קיימת קודם לכן.

כך למשל בפרשת גבאי נ' נטוויז'ן (אתר נטאקשן) אנו למדים כי התנהגות ה-Post-sale של האתר יצרה אחריות ישירה בין האתר לבין הלקוח שהשכיל להבין זאת. אתר מכירות פומביות שלא השכיל לפעול באופן שיקיים את התקנון אותו פרסם, הטיל על עצמו אחריות מעבר לאחריות שהיתה אמורה להיות מוטלת עליו.

מנגד, במקרים בהם הלקוח לא ניהל נכונה את ההתקשרות עם מערכת האתר לאחר הכשל באספקה (דוגמת פרשת דינקין נ' סקאל און-ליין), אנו רואים כי פעולה נכונה של האתר הביאה למצב בו ניער האתר חוצנו מאחריות למעשי הספקים שהופיעו אצלו.

כך, למשל, בפרשת לחמי נ' אלקטרו-שופ כלל התקנון אישור לביטול עיסקה במקרה של טעות קולמוס והחברה הצליחה להפעיל זכותה זו בתום לב ובצורה מושכלת, כך שבית המשפט נתן תוקף לביטול זה ולא כפה עליה את העיסקה לה הסכימה.

נסיים מאמר זה בציטוט שתי עמדות מנוגדות של בתי המשפט בישראל. האחת – מכירה ביתרונות ובחסרונות שיש במכירה באינטרנט. כלשונה של השופטת גרוסמן בפרשת ועקנין נ' H4 –

"אינה דומה קניה באינטרנט במכירה פומבית לקניה רגילה בחנות, כאשר המוצר מונח בפני הצדדים. הצגת המוצר באינטרנט, ככל שתהיה מפורטת, תמיד חסרת את המגע האנושי והבדיקה הבלתי אמצעית. מאידך, המכירה הפומבית באתר אינטרנט כמו במקרה הנדון, יש בה המימד של תחרות, מהירות והסיכוי לזכות במוצר במחיר מוזל. התרשמתי שהתובע ידע היטב את תנאי מכירה זו".

מנגד, ציין הנשיא אמנון כהן בפרשת זילברשייד נ' גט איט בע"מ (בטעות, לעניות דעת הח"מ), כי –

"האדם הפשוט המבצע קניה באמצעות האינטרנט, אינו מסוגל להבין את הפרטים הקטנים וההתחכמויות של החברות המסתתרות מאחרי האותיות הקטנות…"

והמסקנה? אתר שיצליח לכלכל את צעדיו בצורה מושכלת, ינסח את תקנונו כנדרש, יציגו באופן ראוי וימנע מנטילת אחריות מקום זו לא הוטלה עליו קודם לכן יוכל במרבית המקרים לרחוץ בנקיון ידיו. מנגד, לקוח שיצליח לנהל את ענייניו נכונה מול האתר עימו התקשר, יתכן שיוכל לקבל פיצוי גם על סחורה שעל פניו נראית כאילו אינה באחריות בעל האתר.

המאמר נכתב במאי 2007, נבדק ע"י עורך הדין יורם ליכטנשטיין והושאר באתר בשל תוכנו החשוב. אנא בידקו את עצמכם. יתכן שאינו מדוייק.

המאמר אינו המלצה ואין להסתמך עליו אלא לפנות לייעוץ ספציפי.

עודכן לאחרונה ב-27.12.2022.