מה הבעיה ברשתות חברתיות?

בסך הכל חשבון פייסבוק. מה כבר יכול לקרות?

"סטטוסים" (שורת הדיווח המיידי על ה"קיר" של מנויי פייסבוק. מקביל ל"ציוץ" בטוויטר) דוגמת "נמאס לי מהבוס הזה. ישבנו בפגישה עם המשקיע והבוס לא הפסיק לדבר שטויות" אינם נדירים. אלא שסטטוס שכזה טומן בחובו צרות, רבות.

כשעובד שלכם כותב דבר מה ברשת, תוכן דבריו ומאפייניהם מלמד לא רק עליו באופן אישי אלא גם עליכם.

נכון, בראש וראשונה האחריות לתוכן כל מה שנכתב מוטלת על כפתי הכותב. תוכלו למשל להתעניין אצל הלן ארמסטרונג בעקבותיה נטבע המונח "Dooced" או אצל אלן סימונטי הדיילת מה קורה כשכותבים קצת יותר מדי מבלי לחשוב.

אלא שאחריות לטקסטים נמצאת בכל מקום, ודוגמאות ל"ציד מכשפות" באינטרנט לא בעיה למצוא . צה"ל גילה עובדה זו ממש לאחרונה. לדוגמא, פרשת עדן אברג'יל והעצורים הכפותים.

הבעיות יכולות להיווצר בתוך העסק שלכם ממש, למשל כאשר הבוס שלך הוא גם חבר שלך בפייסבוק או שלא חסמת את הגישה לקיר שלך לעולם החיצון (ורובנו איננו עושים זאת) – הבוס שלך כבר קיבל דיווח שאתה לא ממש אוהב אותו…

פעמים אחרות, מתחריכם יודעים שאתם מנהלים משא ומתן למציאת משקיע ואף יודעים את זהות המשקיע שמעוניין להשקיע כספים בתחום. מה ימנע מהם למהר ולעקוף אתכם במגעים עימו?

מה קורה כאשר מתעורר משבר וצריך לטפל בו? גם במקרים כאלו מדיה חברתית הינה מכשיר מתאים. ראו לדוגמא את דף הפייסבוק לעדכון הציבור בטיפול בדליפת הנפט הגדולה של BP שהשתמשה בו כמו גם בחשבון טוויטר ייעודי, חשבון הטוויטר של BP עצמה, ביוטיוב וכדומה.

ניתן לשאול גם – מה קורה כשעובדים שלכם מעלים לרשת סרטון בדיחה שהולך ומסתבך? תשאלו את פיצה דומינו'ס. מעבר לבעיה היחצנ"ית, האם סרטון כזה עלול לסבך את המעסיק, נראה שכן. ואם ככה – איך מתמודדים עם זה משפטית?

מעסיקים צריכים להבין שמידת החשיפה המוגברת ברשתות חברתיות ובאינטרנט יוצרת מצב חדש שצריך להתמודד עימו. למשל, האם הפעילות פוגעת בפרודקטיביות של העובדים? פעמים רבות התשובה היא לא, כיוון שבכל מקרה עובד חייב קצת זמן "לנקות את הראש" ואינו יכול לעבוד בלא כל הפסקה לנשימה במהלך יום העבודה. אלא, שפעמים אחרות התשובה היא כן – החשיפה המוגברת לרשתות חברתיות יוצרת פיתויים שלעיתים לא ניתן להתגבר עליהם וגוזלת זמן יקר, אולי יקר מדי.

שימוש של עובדים ברשת חברתית עלול לגרום ללקוחות לתחושה שמקום העבודה אינו עסק "רציני" או שאינו ממוקד. אודה על האמת, לטעמי פעמים רבות התוצאה היא הפוכה, אבל לצערנו, רבים עדיין חושבים באופן שלעיל.

חשוב להבין שהשליטה בתכנים נשמטת לעיתים מידי המעסיק, והיא נמצאת בידי העובדים ואף הספקים והלקוחות. פעם, די היה לדאוג לשיחות המסדרון של העובדים; לאחר מכן הדוא"ל והטלפון היו הבעיה העיקרית; היום רשתות חברתיות, שחלקן הגדול כלל אינו חלק ממערך המחשוב של העסק הינן תחום שצריך לשים לב אליו.

העדר השליטה עלול לגרום לכך שמידע מסחרי חיוני או מידע סודי אחר יחשף בטעות ברשת. חשוב להדריך את העובדים ולפקח על אופן שימושם ברשתות חבריות על מנת למנוע זליגת מידע שכזה.

סופו של דבר, בעיות וסכנות יש בלי סוף, ונזקי החשיפה והתקלות עלולים להיות משמעותיים. וזו בעצם מטרת הסדרה הזו – להסביר שניתן להתמודד עם חשיפה זו באמצעות אימוץ והפעלה אקטיבית של פעולות שנועדו לצמצם את החשיפה על ידי אימוץ מדיניות ו"חינוך" העובדים בהתאם לה.

למי צריכה להיות מדיניות מדיה חברתית?

לגופים גדולים בוודאי. גופים דוגמת הצלב האדום, ה-BBC, עיריית סיאטל, פד-אקס, י.ב.מ, הועד האולימפי, סיסקו, קודאק ורבים אחרים. גם גופים ישראלים החלו להכנס לתחום המדיה החברתית וחלקם – הקטן יש לומר – אפילו מנסה להסדיר את פעילותו בה.

אבל לא רק הם. גם עסקים וגופים קטנים ראוי שיגבשו ויפעילו מדיניות מדיה חברתית, מסיבות שונות.

דווקא עסקים קטנים, בניגוד לחבריהם הגדולים יותר, יתקשו להתמודד עם משברי מדיה חברתית, כמו גם עם תביעות שתוגשנה כנגדם בשל תקלות שלהם או של עובדיהם במדיה החברתית. לכן, מדיניות המסבירה ומכוונת חשובה להם מונים רבים.

עסקים קטנים אף יכולים לפעול במדיה החברתית בתקציבים קטנים בהרבה מהנדרש במדיה (הפרסומית) הקלאסית, לרבות הפעלת עובדיהם כנציגים של רצון טוב בלא תוספת תקציב. אלא, שפעילות כזו בלא הסדרה, ביקורת והנחיה כמוה כהזמנת תקלות ובעיות.

פעמים רבות, במיוחד בפסיקה האמריקאית, עצם הפעלת מדיניות מתאימה ויישומה, הביאו את בתי המשפט להמנע מלפסוק כנגד גופים שונים שהיו אחראים להפרות שבוצעו במסגרתם – רק בשל העובדה שאותם גופים הפעילו ויישמו מדיניות שנועדה לצמצם את הפרות החוק הרלוונטיות (ידוע למשל סיפורה של eBay, אשר נצחה בתביעת הפרת סימני מסחר שהגישה כנגדה טיפאני ואחרים, רק בשל העובדה ש- eBayקיימה ויישמה מדיניות שנועדה להתמודד עם הפרות סימני מסחר, על אף שבפועל נמצאו הפרות שכאלו).

אני בכלל לא פעיל במדיה חברתית וגם העובדים שלי לא

בוא נחשוב עוד פעם. לא אתה ולא אף אחד מהעובדים שלך לא –

• פעילים בפייסבוק/יוטיוב/אינסטגרם/טיקטוק/רשת חברתית אחרת כלשהי;
• משתמשים בוואטסאפ/טלגרם/סיגנל/אפליקצית מסרים אחרת;
• מגיבים לכתבות ב-Ynet ו-וואלה;
• צופים ומעלים סרטונים ליוטיוב;
• כותבים בלוג במקום כלשהו;
• כותבים וקוראים בפורומים בתפוז [הערת המחבר: הרפרנס מלמד אתכם על הותק הרב של המאמר];
• מצייצים בטוויטר;
• בעלי חשבון לינקדאין;
• מעדכנים עמוד בויקיפדיה ועוד ועוד.

כל אחת ואחת מפעילויות אלו, ורבות אחרות, הינה פעילות המהווה חלק כזה או אחר מפעילות המדיה החברתית, ולכל אחת ואחת מפעילויות אלו נלווית חשיפה של העסק שלך, רק בשל פעולות ודברים שעובדיך כתבו, פעמים בכלל בלא קשר לעבודה ולא בזמן העבודה.

המאמר נכתב באוגוסט 2010 ונבדק ע"י עורך הדין יורם ליכטנשטיין. המאמר נותר באתר בשל העניין שבו וערכו ההיסטורי אולם אין להסתמך עליו במקום ייעוץ משפטי עדכני.