בעלי אתרים – הזהרו בזכויותיכם

כל אחד מאיתנו יודע שאם הוא מעתיק יצירה בלי לקבל את רשותו של בעליה, הרי הוא מפר את זכות היוצרים ביצירה. כולם גם יודעים שישנן גם זכויות יוצרים באתרי אינטרנט.

לאחרונה ניתן פסק דין בבית הדין המחוזי במדינת נבאדה בארה"ב בתביעה שהגיש בעל אתר כנגד מנוע החיפוש Google. בתביעה נטען, ש- Google הפר את זכויות היוצרים של אתר מסויים בכך שהעתיק את האתר לזכרון המטמון (cache) שאוחסן על שרתי Google, בלא קבלת הסכמתו של בעל האתר.

כפי שאראה מיד, פסק הדין נוקט בגישה חדשנית יחסית, הקובעת למעשה כי בעל זכות יוצרים באתר שרוצה להגן על זכויותיו בפני העתקתן על ידי מנועי חיפוש חייב לאסור זאת על האתרים. כלומר, אין צורך לקבל את הסכמתו, אלא הוא חייב להביע את אי-הסכמתו. גישה זו הפכת את הנהוג עד עתה בדיני זכויות יוצרים. לפסק דין זה אם יאומץ בערכאות אחרות תהיה השפעה מהותית על דיני זכויות יוצרים באינטרנט.

בלייק פילד הגיש תביעה כנגד מפעילת אתר החיפוש Google על השימוש שמנוע החיפוש שלה עושה בתוצאות עמודי החיפוש. מנוע החיפוש של Google היה מקטלג ואחר כך שומר את קוד ה-HTML של עמודי אינטרנט שונים על שרתיה של החברה עצמה ואיפשר לגולשים לעיין בעמודים אלו. בכך, טען פילד, מפר Google את זכויות היוצרים בעמודי האתר שלו.

בית המשפט קיבל את בקשתו של Google ונתן פסק דין הדוחה את התביעה. בית המשפט קבע ש-Google לא הפר את זכות היוצרים באתר כיוון שרואים את התובע כאילו נתן ל- Google רישיון משתמע (בעקיפין) להעתיק ולהפיץ את אתר האינטרנט שלו, שהשימוש ש- Google עושה ביצירות הינו שימוש הוגן ושהתובע מושתק מלטעון להפרת זכויותיו כיוון שיכול היה למנען מראש ולא עשה זאת.

בית המשפט תאר את תפקידם החשוב של מנועי החיפוש כמסייעים לגולשים לנצל את האינטרנט בצורה האופטימלית. אלמלא מנועים דוגמת Google לא ניתן היה לאתר עמודי אינטרנט. "רובוטים" (Googlebots) סורקים את הרשת, מאתרים עמודי אינטרנט ומקטלגים אותם לתוך מנוע החיפוש של Google. במהלך קיטלוג דפי האינטרנט Google היה שומר עותק של קוד ה-HTML שלהם בזכרון המטמון (cache) על שרתיו שלו. בעת קבלת תוצאות החיפוש של Google יכול המשתמש להכנס ישירות לאתר, לראות את הכתובת האתר ואף להכנס באמצעות קישור לעמוד האתר כשהוא מאוחסן בזכרון המטמון. זכרון מטמון זה שמור, כאמור, על שרתיו של Google. בזכרון שמור העותק האחרון כפי שהעתיקו וקיטלגו ה"גוגלבוטים".

פונקציה זו איפשרה לגולשים לצפות בעמודי אינטרנט שמסיבה כלשהי הם אינם יכולים להכנס אליהם במישרין (בין אם בגין בעיות תעבורת רשת, הטלת צנזורה, כשהאתר נופל וכיוב') ויש לה יתרונות רבים נוספים לגולשים ולאתרים עצמם.

במקביל מתאר בית המשפט את העובדה שבאינטרנט פותחו סטנדרטים מקובלים וידועים המאפשרים לבעלי האתרים להבהיר למנועי החיפוש את עמדותיהם ביחס לאתריהם ולהצגתם במנועי החיפוש, לרבות מכשירים להסרת האתר ממנועי החיפוש. לדוגמא, ה-Meta-Tags. תגיות העל הינן קוד באמצעותו יכול בעל האתר להורות לרובוטי החיפוש לא לנתח ולקטלג את אתרו, או שלא לספק העתק מטמון של האתר.

האתר בתביעה דנא לא עשה כך. Google טענו שהסטנדרטים הללו משמעותם שלמעשה כל בעל אתר שאינו משתמש בתגיות על כדי למנוע קטלוג או אירכוב של אתרו, נותן רישיון מכללא למנועי החיפוש לפעול באתר כמקובל. בכל מקרה, לאור תאור העובדות קבע בית המשפט שבכל מקרה מדובר בשימוש הוגן (על אף העובדה ש- Google העתיק את היצירה (האתר) כולה ועשה בה שימוש מסחרי). מפסק הדין אנו למדים, כי בעל אתר אשר מעוניין שאתרו לא יוצג במנוע חיפוש באמצעות העתקתו, אינו יכול לסמוך על הדין המחייב את מנוע החיפוש לקבל את אישורו, אלא עליו לפעול באופן אקטיבי על מנת למנוע ממנוע החיפוש העתקה של האתר, למשל באמצעות תגיות על.

ינואר 2006