 |
|
|
|
|
האם די בתשדורות דואר אלקטרוני כדי ליצור הסכם מחייב? "חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול". זוהי לשון סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי). המשמעות ברורה – הסכם הינו תהליך בו צד אחד מציע עיסקה מסויימת לחברו והשני מסכים לכך (מקבל את ההצעה). כללים דומים חלים גם באינטרנט. חוזה מגלם "מפגש רצונות" בין צדדים לשם יצירת קשר חוזי מחייב. זהו הכלי המשמש את המשפטנים לשם ניתוח המצב, אך בפועל יתכנו מצבים בהם שיטת הכריתה שונה מעט. לדוגמא – מצב בו שני צדדים (ועורכי דינם) יושבים בחדר ישיבות אחד, מעירים הערות לטיוטת הסכם המונחת ביניהם, מתקנים את ההסכם וחותמים עליו שניהם יחדיו. מי כאן המציע ומי המקבל? קשה לאמר, אך ברור כי נחתם חוזה. חוזה/הסכם מחייב צריך לכלול שני רכיבים: 1. את כל הפרטים המהותיים הנדרשים לשם ביצועו ("מסויימות" בלשון החוקית); 2. לגלם באופן שאינו משתמע לשתי פנים את רצון הצדדים בהתקשרות ("גמירות דעת" בלשון המשפטית).
חוק החוזים (חלק כללי) אינו דורש כי חוזה ישא צורה כזו או אחרת. אפילו אם ישבו שניים בבית קפה וכתבו על מפית את פרטיה העיקריים של עיסקת מכירת מכוניתו של האחד – די בכך כדי שהדין יקבע כי נכרת ביניהם חוזה. כל מסמך ששני אנשים מסכימים ביניהם בכוונה להסדיר את מערך היחסים ולהקנות חובות וזכויות למי מהם, הינו חוזה, אף אם אין הוא מנוסח באופן משפטי מסודר. יתר על כן, אם סוכם בין שניים על-פה על הסדר מסויים (באופן שניתן להוכיחו) – הרי זהו חוזה מחייב, אף אם לא הועלה כלל על הכתב. גם באינטרנט – במרחב המקוון – מתקיימים סוגים שונים של חוזים (דוגמת חוזי Point and Click או Clickwrap) אודותיהם נרחיב בהזדמנות אחרת, והיום נרחיב מעט בהסכם שהתקבל על בסיס תכתובת דוא"ל. גם תשדורת מקוונת (דוגמת שדרי דוא"ל) נכללת בגדר "צורה" אפשרית לחוזה, אלא שעלינו לבדוק האם אותה תשדורת כוללת את כל הפרטים המהותיים לעיסקה ("מסויימות") וכן מלמדת על רצון הצדדים להתקשר בעיסקה ("גמירות דעת"). במאמר זה נתמקד בפסק הדין בעניין Computer Sky נ' פרים מדיקל בע"מ (מיום 4.8.2005) בו אישרה השופטת נ. גרוסמן הסכם שנחתם באמצעות משלוח שדרי דואר אלקטרוני. בית המשפט אמר שם כי – "היות העולם כפר גלובאלי גדול, מאפשר כי הסכמים והתחייבויות יכרתו דרך תשדורות אלקטרוניות, ולא כפי שהורגלנו עד כה, באמצעות הסכם מודפס ... משא ומתן יכול להתנהל כיום באמצעות תשדורות אלקטרוניות. הצעה להציע, הצעה, קיבול, הכל יכול שיעשה באמצעות מיילים הנשלחים מגורם אחד אל משנהו וחוזר חלילה. ריכוז התשדורות האלקטרוניות הוא אשר יוצר את החוזה המוגמר... בצד חוזה הנייר המודפס נכנס לעולמנו אמצעי עיסקי חדש: החוזה המקוון. חוזה אשר נכרת באינטרנט, בין גופים מסחריים המחליפים ביניהם תשדורות אלקטרוניות. תשדורת של הצעה להציע. מולה באה הצעה נגדית. וכך חוזר חלילה, עד אשר מושג הקיבול ומשתכלל החוזה בין הצדדים. בשונה מן החוזה המודפס, המאגד את רצון הצדדים למסמך שלם אחד, החוזה אשר נכרת בתשדורת האינטרנט ההדדיות, הינו פסיפס של תשדורות אלקטרוניות בין הצדדים". עינינו הרואות שבית המשפט צועד מעבר להכרה בעצם קיומו של הסכם שנכרת באמצעים אלקטרוניים-מקוונים, אלא הוא אף מאפשר יצירת חוזה מ"פסיפס" של תשדורות (ולא מטיוטה אחת שנחתמה על ידי הצדדים). אכן, כאשר מדובר במרחב האלקטרוני המקוון, לא תמיד נמצא מסמך (אלקטרוני) המאחד בחובו את מכלול הסכמות הצדדים. פעמים משיגים הצדדים הסכמה באמצעות התקשרות בשדרי דוא"ל הלוך וחזור עד להגעה על עיקרים מוסכמים, ומרגע זה יפעלו לביצוע המוסכם ביניהם. מבחינת הדין (ולאור פסק הדין) די בכך כדי להוות חוזה מחייב. אולם, ההכרה ברצף של שדרים כמרכיבים חוזה, יכולה לגרור בעייתיות רבה המחייבת כל אחד ואחד מאיתנו להקפיד היטב אף על האמור בשדרי הדוא"ל המסחריים היוצאים תחת ידיו שכן בחוסר זהירות יתכן שנטיל על עצמנו אחריות משפטית שכלל לא התכוונו לה. כך למשל – מה יקרה כאשר בשדר אחד מפרט אחד הצדדים תנאי מסויים אך בשדר אחר ציין הצד השני תנאי אחר שאינו זהה לתנאי הראשון? איזה מבין התנאים יהיה זה של הצדדים לפעול על פיו? האם כל אחד מהצדדים יחוייב לפי התנאי שבשדר שלו? בשדר של חברו? ואלי בכלל במצב דברים שכזה לא ניתן לומר שנכרת חוזה בין הצדדים כיוון שלא הושגה תשתית מוסכמת וברורה בין הצדדים? הפתרון לדברים אלו יתגבש במהלך הפסיקה העתידית בתחום זה, אולם כבר כעת מומלץ להקפיד היטב על ניסוחיהם של שדרי דוא"ל לגופים או אנשים עימם אתם מנהלים משא ומתן, להקפיד על קריאת השדרים ועל מתן תשובה או העלאת הצעה ברורים ומסודרים ככל האפשר. אוגוסט, 2005. הקישו כאן והרשמו לניוזלטר בנושאי משפט, אינטרנט וקניין רוחני (נא ציינו בכותרת המייל את המילה "הרשמה") לעיון בבלוג שלנו בקרו ב -http://ylaw.cafe.themarker.com אתם מוזמנים גם לקהילת משפט האינטרנט, הקניין הרוחני והטכנולוגיה (L@w-Tech) בקפה למאמרים משפטיים נוספים בתחומים הבאים:
באתר תמצאו מאמרים רבים שמרביתם עוסקים באספקטים שונים של דיני האינטרנט והקניין הרוחני (תחום התמחות המשרד). לתשומת ליבכם, מאמרים אלו אינם מהווים תחליף לייעוץ משפטי, אינם מהווים חוות דעת משפטית ואין להסתמך עליהם. בהחלט יתכן שעובדות או הלכות משפטיות שונות ישנו את האמור בהם בנסיבות כל מקרה ספציפי. חובה להתייעץ עם עורך דין מומחה טרם נקיטת כל צעד בעל משמעות משפטית. כמו כן יתכן שהמידע המופיע במאמרים כבר אינו מעודכן. המחבר אינו לוקח על עצמו לעדכן מי מהמאמרים המופיעים באתר זה ויש לבדוק כל עניין לנסיבותיו במועד הרלוונטי. שינויים בדין שחלו לאחר כתיבת המאמרים לא יכללו בהם. מטרתם של המאמרים המצורפים הינה להציג בפניכם את התחום המורכב בו עוסק המשרד ולא מעבר לכך. כל אותם מאמרים ותכנים אחרים מוגנים בזכויות יוצרים, אין להעתיקם או להשתמש בהם בדרך אחרת (לרבות לא עיבודם או העתקתם בלא מתן קרדיט והפניה לאתר ולעמוד המתאים) אלא לאחר קבלת אישור מפורש בכתב מעוה"ד יורם ליכטנשטיין. |
|||||||||||||||||||||||||||||
|
לתשומת ליבכם - כל הזכויות בתכנים, בתמונות וביתר היצירות בכל עמודי האתר שמורות ושייכות לבעל האתר או מוצגות ברשיון כדין (C). אין לעשות שימוש בתוכן כלשהו מהנמצאים באתר (בין אם מאמר, לוגו, תמונה וכיוב'), אלא ברשות מראש ובכתב מאת עו"ד יורם ליכטנשטיין. האמור במאמרים השונים באתר הוא כללי, אינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא. בכל מקרה ספציפי יש להעזר בבעל מקצוע המתמצא בתחום. |