האם די בתשדורות דואר אלקטרוני כדי ליצור הסכם מחייב?

סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי) קובע –

"חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול". זוהי לשון סעיף 1 .

המשמעות ברורה – הסכם הינו תהליך בו צד אחד מציע עיסקה מסויימת לחברו והשני מסכים לכך (מקבל את ההצעה). כללים דומים חלים גם באינטרנט.

חוזה מגלם "מפגש רצונות" בין צדדים לשם יצירת קשר חוזי מחייב.

זהו הכלי המשמש את המשפטנים לשם ניתוח המצב, אך בפועל יתכנו מצבים בהם שיטת הכריתה שונה מעט. לדוגמא – מצב בו שני צדדים (ועורכי דינם) יושבים בחדר ישיבות אחד, מעירים הערות לטיוטת הסכם המונחת ביניהם, מתקנים את ההסכם וחותמים עליו שניהם יחדיו. מי כאן המציע ומי המקבל? קשה לאמר, אך ברור כי נחתם חוזה. חוזה/הסכם מחייב צריך לכלול שני רכיבים:

  1. את כל הפרטים המהותיים הנדרשים לשם ביצועו ("מסויימות" בלשון החוקית);
  2. לגלם באופן שאינו משתמע לשתי פנים את רצון הצדדים בהתקשרות ("גמירות דעת" בלשון המשפטית).

חוק החוזים (חלק כללי) אינו דורש כי חוזה ישא צורה כזו או אחרת. אפילו אם ישבו שניים בבית קפה וכתבו על מפית את פרטיה העיקריים של עיסקת מכירת מכוניתו של האחד – די בכך כדי שהדין יקבע כי נכרת ביניהם חוזה.

כל מסמך ששני אנשים מסכימים ביניהם בכוונה להסדיר את מערך היחסים ולהקנות חובות וזכויות למי מהם, הינו חוזה, אף אם אין הוא מנוסח באופן משפטי מסודר. יתר על כן, אם סוכם בין שניים על-פה על הסדר מסויים (באופן שניתן להוכיחו) – הרי זהו חוזה מחייב, אף אם לא הועלה כלל על הכתב.

גם באינטרנט – במרחב המקוון – מתקיימים סוגים שונים של חוזים (דוגמת חוזי Point and Click או Clickwrap) אודותיהם נרחיב בהזדמנות אחרת, והיום נרחיב מעט בהסכם שהתקבל על בסיס תכתובת דוא"ל.

גם תשדורת מקוונת (דוגמת שדרי דוא"ל) נכללת בגדר "צורה" אפשרית לחוזה, אלא שעלינו לבדוק האם אותה תשדורת כוללת את כל הפרטים המהותיים לעיסקה ("מסויימות") וכן מלמדת על רצון הצדדים להתקשר בעיסקה ("גמירות דעת").

במאמר זה נתמקד בפסק הדין בעניין Computer Skyנ' פרים מדיקל בע"מ(מיום 4.8.2005) בו אישרה השופטת נ. גרוסמן הסכם שנחתם באמצעות משלוח שדרי דואר אלקטרוני. בית המשפט אמר שם כי –

"היות העולם כפר גלובאלי גדול, מאפשר כי הסכמים והתחייבויות יכרתו דרך תשדורות אלקטרוניות, ולא כפי שהורגלנו עד כה, באמצעות הסכם מודפס …

משא ומתן יכול להתנהל כיום באמצעות תשדורות אלקטרוניות. הצעה להציע, הצעה, קיבול, הכל יכול שיעשה באמצעות מיילים הנשלחים מגורם אחד אל משנהו וחוזר חלילה. ריכוז התשדורות האלקטרוניות הוא אשר יוצר את החוזה המוגמר…

בצד חוזה הנייר המודפס נכנס לעולמנו אמצעי עיסקי חדש: החוזה המקוון. חוזה אשר נכרת באינטרנט, בין גופים מסחריים המחליפים ביניהם תשדורות אלקטרוניות. תשדורת של הצעה להציע. מולה באה הצעה נגדית. וכך חוזר חלילה, עד אשר מושג הקיבול ומשתכלל החוזה בין הצדדים.

בשונה מן החוזה המודפס, המאגד את רצון הצדדים למסמך שלם אחד, החוזה אשר נכרת בתשדורת האינטרנט ההדדיות, הינו פסיפס של תשדורות אלקטרוניות בין הצדדים".

עינינו הרואות שבית המשפט צועד מעבר להכרה בעצם קיומו של הסכם שנכרת באמצעים אלקטרוניים-מקוונים, אלא הוא אף מאפשר יצירת חוזה מ"פסיפס" של תשדורות (ולא מטיוטה אחת שנחתמה על ידי הצדדים).

אכן, כאשר מדובר במרחב האלקטרוני המקוון, לא תמיד נמצא מסמך (אלקטרוני) המאחד בחובו את מכלול הסכמות הצדדים. פעמים משיגים הצדדים הסכמה באמצעות התקשרות בשדרי דוא"ל הלוך וחזור עד להגעה על עיקרים מוסכמים, ומרגע זה יפעלו לביצוע המוסכם ביניהם. מבחינת הדין (ולאור פסק הדין) די בכך כדי להוות חוזה מחייב.

אולם, ההכרה ברצף של שדרים כמרכיבים חוזה, יכולה לגרור בעייתיות רבה המחייבת כל אחד ואחד מאיתנו להקפיד היטב אף על האמור בשדרי הדוא"ל המסחריים היוצאים תחת ידיו שכן בחוסר זהירות יתכן שנטיל על עצמנו אחריות משפטית שכלל לא התכוונו לה.

כך למשל – מה יקרה כאשר בשדר אחד מפרט אחד הצדדים תנאי מסויים אך בשדר אחר ציין הצד השני תנאי אחר שאינו זהה לתנאי הראשון? איזה מבין התנאים יהיה זה של הצדדים לפעול על פיו? האם כל אחד מהצדדים יחוייב לפי התנאי שבשדר שלו? בשדר של חברו?

ואלי בכלל במצב דברים שכזה לא ניתן לומר שנכרת חוזה בין הצדדים כיוון שלא הושגה תשתית מוסכמת וברורה בין הצדדים?

הפתרון לדברים אלו יתגבש במהלך הפסיקה העתידית בתחום זה, אולם כבר כעת מומלץ להקפיד היטב על ניסוחיהם של שדרי דוא"ל לגופים או אנשים עימם אתם מנהלים משא ומתן, להקפיד על קריאת השדרים ועל מתן תשובה או העלאת הצעה ברורים ומסודרים ככל האפשר.

אוגוסט, 2005.

תגובות גולשים