צרכנות בראי האינטרנט ולשון הרע

האם מותר להשמיץ בלשון הרע עסק שלא סיפק את הסחורה?

מרביתנו מכירים מצבים בהם רכשנו מוצר מחברה ובדיעבד מתברר לנו ש"סידרו אותנו". המוצר לא הגיע; המוצר שהגיע שונה ממה שהזמנו; המוצר שהגיע מקולקל ואיש אינו מזדרז לתקנו. עולם כמנהגו נוהג.

אחדים מאיתנו אף מגלים כי כל מאמציהם ליצור קשר עם הספק אינם נושאים פרי, והספק מנצל את עובדת קבלת כספינו על מנת להתחמק מביצוע התחייבויותיו.

רשת האינטרנט נודעת בשמה "כביש המידע המהיר" (Information Super-Highway). הקלות בה ניתן להפיץ דברי דואר אלקטרוני (דוא"ל) וכמות הנמענים אליהם דברי הדוא"ל יכולים להגיע הפכו את האינטרנט לפלטפורמה נוחה להפצת מידע במאבקים של לקוחות מול ספקים שסרחו.

בבית המשפט השלום בתל אביב ניתן פסק דין בתביעה בעניין זה. התובעת היתה דווקא הספק, חברת ברומקס בע"מ, אשר טענה כי הלקוחה, גב' מיכל בסט, הוציאה דיבתה רעה ופרסמה עליה לשון הרע במכתב ששלחה בדוא"ל לבני משפתחה שהפיצו אותו למכריהם.

ברומקס הינה אחת הספקיות המפרסמות בחוברות שמצורפות לחיובים החודשיים בכרטיסי האשראי שלנו. מיכל בסט רכשה מברומקס מושב אסלה וסט שטיחים לאחר יותר מחודשיים בהם הבטיחו לה ש"המוצר יגיע תוך יום-יומיים", הבטיחו לה פיצוי על העיכוב וסתם ניתקו לה את הטלפון בפניה נתקלה בכתבה המתארת את קשייהם של שני לקוחות נוספים של ברומקס.

הלקוחה שלחה תלונה למערכת כלבוטק והפיצה בדוא"ל מכתב לשלושה מבני משפחתה בו ציינה את פרטיה המלאים והזהירה מפני הספק. ברומקס היא "חברת קש" עם מוקד הזמנות יעיל שאינה מספקת את המוצרים שנקנים אצלה, כך כתבה. את מכתבה סיימה בקריאה לא לרכוש דבר מהחברה כי הרוכש שם כספו על קרן הצבי.

בית המשפט קבע כי נוסח המכתב כשלעצמו הינו לשון הרע. המכתב הינו משמיץ ונועד לבזות את ברומקס בשל התנהגותה אל מול לקוחותיה. המכתב מייחס לברומקס מעשי הונאה של לקוחותיה ודי בכך כדי להוות לשון הרע.

אולם, בית המשפט הוסיף ושקל את הנסיבות ופסק שלמרות הכל הלקוחה הנתבעת מוגנת מפני תביעת לשון הרע שכן הפרסום היה אמיתי והיה בו עניין ציבורי.

בית המשפט קיבל את הסבריה של הלקוחה להשתלשלות העניינים וקבע כי דיברה אמת בכל טענותיה כנגד החברה וכי אין ספק שלציבור עניין להיות מוזהר מפני ספקים שאינם עומדים בהתחייבויותיהם.

בהערת אגב הוסיף בית המשפט שללקוחה עומדת אף הגנה על עניין אישי וכשר שלה, כשהכל נעשה בתום לב והפרסום מופנה רק לאנשים מסויימים במטרה להגן על אותו עניין אישי וכשר.

משהוכיחה הלקוחה כי לא התקבלה כל תשובה עניינית לטענותיה, לרבות לא לפנייה ל"כלבוטק", הרי המשלוח בדוא"ל היה הדרך האחרונה שנותרה בידה ועל כן היא כשרה. בית המשפט נמנע בפסק דינו מלהתייחס לשאלה האם משלוח בדוא"ל הינו סביר בהתחשב ביכולת ההפצה הנרחבת של כל הודעה – כפי שקרה בפועל.

התביעה נדחתה וברומקס חוייבה בתשלום הוצאות.

פסק דין זה מלמד אותנו שניים: מחד – על כי אנו הלקוחות איננו חסרי אונים מול ספקים וכי אנו יכולים לעשות שימוש באינטרנט ובמדיה הבלתי אמצעית הדו כדי להפעיל לחץ על ספקים.

מנגד, פסק הדין גם מלמד אותנו את חובת הזהירות. כל פרסום שכזה חייב להעשות בזהירות רבה, בהיקף ראוי, לציין אך עובדות אמיתיות, להגן על עניין אישי או ציבורי כשר ולעשות במידה הראויה.

לסיכום אדגיש, כי לשון הרע אינה "משחק". זוהי עוולה שיכולה לגרום לנזקים כבדים ולעונשים כבדים. מומלץ, שטרם נקיטת פעולה שיש בה משום לשון הרע, תתייעצו היטב עם הקרובים לכם שאתם סומכים על שיקול דעתם ועם בעל מקצוע. אין להסתמך על האמור לעיל בכל פרסום או נקיטת פעולה אלא חובה להתייעץ עם בעל מקצוע. האמור לעיל מתייחס למקרה אחד ספציפי בלבד.

ינואר 2006

תגובות גולשים