זכות מוסרית – האם רק מוסרית?

בבית משפט השלום בתל אביב ניתן (11.5.2006) פסק דין המסכם את ההלכות הידועות בתחום הזכות המוסרית של יוצרה של יצירה (סוג של זכות יוצרים) ומדגים כיצד בית המשפט יישם את ההגנה עליה (ת.א. (ת"א) 75851/04 דורפמן רונן נ' YNET ידיעות תקשורת בע"מ).

רונן דורפמן, התובע, עבד ככתב של אתר YNET ועיתון ידיעות אחרונות וחיבר עבורם שורת כתבות ספורט שנועדו להתפרסם באתר האינטרנט, לרבות 12 כתבות על אולימפיאדות קודמות. הכתבות הוכנו לקראת עליית אתר YNET לרשת. לקראת אתונה 2004 החליטו העורכים באתר לעשות בהן שימוש ולהעלותן לרשת. אלא, שהכתבות פורסמו באתר תוך ששם המחבר לא הוזכר בהן.

התובע מחה, דרש ששמו יצורף לכתבות וכן דרש פיצוי והתנצלות. אכן, שם התובע הוחזר לכתבות אך הצדדים לא הגיעו להסכמה על הפיצוי או ההתנצלות שיקבל ולכן הגיש תביעה בה דרש 240,000 ש"ח (20,000 ש"ח פיצוי חוקי בגין פרסום כל אחת מהכתבות).

בפני בית המשפט לא היתה מחלוקת על קיום זכות היוצרים "הרגילה" שהועברה במפורש ל-YNET, אלא שהתובע טען להפרת זכותו המוסרית ובכך התמקד התיק – בשאלות האם הופרה זכותו המוסרית, האם לאתר עומדת הגנה כלשהי ומה הפיצוי לו זכאי התובע אם אכן זכותו הופרה.

זכות מוסרית הינה, בין היתר, זכותו של יוצר יצירה שינתן לו קרדיט ביחס אליה בהיקף ובמידה המקובלים ושלא ייעשו בה כל סילוף או הפחתת ערכה. הזכות מעוגנת בסעיף 4א לפקודת זכות יוצרים, 1924 [כיום בסעיפים 45-46 לחוק מ-2007), כמו גם בפסיקה ובמשפט הבינלאומי (אפילו בהכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם).

זכות זו החלה דרכה לא כזכות כלכלית אלא כזכות רגשית, אולם גם כך – לזכות זו אספקט משפטי מחייב. כלומר, למרות קריאתה כ"זכות מוסרית" הרי היא למעשה זכות חוקית המוגנת בדין לכל דבר ועניין ועל כן יש להקפיד בה.

בתי המשפט הכירו בכך שהדין הכללי החל על הזכות המוסרית זהה לדין החל על זכות היוצרים (למשל שאלות תום הלב והשיקולים להענקת סעד). זכות זו נדונה מספר פעמים בערכאות, ביניהן ביחס למגילות הגנוזות, למגדלי עזריאלי ולפסלו של תומרקין בכיכר רבין (ובאחרים פחות מפורסמים) ובכולן היה היחס אליה כאל זכות חוקית ובהתאם להסדרים שנקבעו בחוק.

הזכות המוסרית, כך הדגישו בתי המשפט, אינה עוזבת את ידי המחבר גם אם העביר את זכות היוצרים שלו ביצירה, שכן זו זכות אישית שאינה ניתנת להעברה. זכות זו, בשל אופיה, מוגנת על ידי המחוקק באופן מיוחד, בנפרד מיתר זכויות היוצר ביצירה. בתי המשפט ראו בפרסום היצירה בלא שם המחבר מעשה פסול.

מכיוון שכך, השמטת שם המחבר מהכבה היא פגיעה מהותית בזכותו המוסרית (החוקית) של התובע ועל כן הוא זכאי לסעד ופיצוי.

אלא – מה הוא היקף הפיצוי?

אכן פקודת זכות יוצרים קובע פיצוי חוקי בלא הוכחת נזק של 10,000 ש"ח – 20,000 ש"ח לכל הפרה [סכום זה השתנה בחקיקה החדשה ועומד כיום על "עד 100,000 ש"ח]

בית המשפט בדק את הסעד המגיע לתובע וחזר על ההלכה לפיה הפיצוי הקבוע בחוק ישתלם לתובע בגין כל יצירה נפרדת ועצמאית שהזכות בה הופרה. בית המשפט הדגיש, כי המבחן אינו מבחן כמותי אלא איכותי "מבחן הזכות המופרת" ולא "מספר האקטים המפרים".

בבחינת הכתבות הספציפיות קבע בית המשפט כי אין קשר רציף בין הכתבות, הן אינן מסתמכות האחת על משנה, בסיסה של כל אחת מהן – עצמאי ואין ביניהן קשרים ישירים אחרים. לא מדובר במספר פרקים אלא ב-12 כתבות עצמאיות באותו תחום. על כן הגיע למסקנה כי התובע זכאי לפיצוי בגין כל אחת מהן.

למרות זאת, הסעד שנפסק על ידי בית המשפט לא הלך יד-ביד עם הפיצוי הקבוע בחוק, אלא חרג ממנו. במהלך הדיון התברר כי מחירה של כל יצירה, אילו היתה נרכשת כדין, היה 300 ש"ח. בית המשפט הכפיל את הפיצוי פי 10, וקבע פיצוי של 3,000 ש"ח בגין כל יצירה, עקב הפרת הזכות המוסרית. נוסף על כך פסק בית המשפט החזר הוצאות ושכ"ט עו"ד.

סופו של דבר, על העושים שימוש ביצירות שונות, ועל אתר אינטרנט המעוניין ליטול כתבות או תמונות או יצירות אחרות השייכות לאחרים, להקפיד לא רק על זכויות היוצרים ה"רגילות" אלא גם על הזכות המוסרית, תוך הקפדה על מתן קרדיט ראוי ומקובל.

בהערת אגב יש לציין כי בית המשפט בעניין זה קבע, כי המונח "תמצית עיתונאית" כהגדרתו בחוק, חל על עיתון מקוון, כמו על עיתונות כתובה.

האמור לעיל אינו מהווה חוות דעת או המלצה כלשהי ואין להסתמך עליו אלא לפנות לעורך דין מומחה בתחום בכל עניין ספציפי.

מאי 2006

תגובות גולשים