כיצד הגנת הפרטיות תעמוד בכלים החודרניים של גוגל?

האם הפסיקה האמריקאית מתירה למעסיקים "לגגל" אחר עובדים ואגב כך לפגוע בפרטיותם? פסיקה אמריקאית בעניין זה (משנת 2007) קובעת שיתכן שכן! אציג לכם כעת את הפסיקה. חשוב לזכור שזו פסיקה ישנה והיא מוצגת לשם הגברת העניין בלבד, ויתכן שישנה פסיקה מאוחרת אחרת.

כולנו מכירים את הטענות הקשות נגד Google שהפך את מאגר המידע האדיר שלו לכלי מאסיבי להפרת הפרטיות. גוגל מכיל כמות אדירה של מידע, שכיום חשופה לעיון הכל בצורה קלה מעין כמוה. בהתאם, נשאלת השאלה, האם גיגול, חיפוש שמו של אדם במנוע חיפוש, הוא כלי ככל הכלים, או שמא יש להטיל עליו מגבלות?

דיוויד מאלינס (עובד במשרד הלאומי לאוקיינוסים ולאטמוספירה לתחזיות מזג האוויר) תבע את מעסיקתו בטענה שהממונים עליו הפרו את "זכותו להגינות בסיסית" כשביצעו חיפוש על עברו המקצועי במהלך סכסוך ביניהם. שופטי בית המשפט האמריקאי חשבו אחרת.

התעורר חשד שמאלינס מנצל במהלך העסקתו את רכב המשרד וזמן עבודתו לרעה ובניגוד למותר, תוך שזייף מסמכי נסיעות רשמיים. לדוגמא, למרות שעבד באינדיאנפוליס הראה כרטיסו רכישות דלק בטנסי ואוהיו. נציגת משרד המסחר ששקלה את הטענות נגד מאלינס קבעה ששקריו ומעשיו גרמו נזק למשלם המיסים האמריקאי בשיעור של כ-6,500$ והוא פוטר.

מאלינס ערער על פיטוריו וטען שזכויותיו נפגעו כאשר הנציגה גיגלה את שמו ועלתה על פרשיות מעברו בהן "הורחק" מחיל האוויר ומהמכון הסמיתסוני בשל טענות חסרות בסיס (כך טען). בכך גרמה לעצמה לדעה קדומה נגדו והחלטתה על פיטוריו אינה הגונה, טען מאלינס.

אלא שבבית המשפט נפסק שאין בחיפוש בגוגל כדי לפגוע בהגינות הפיטורין (לכל הפחות במקרה זה בו לא הוכח כי שני פיטוריו הקודמים השפיעו על החלטה זו).

אמנם ההחלטה נוגעת במקרה ספציפי, אך ממנה ניתן ללמוד הלכה כללית – אין פסול בעצם גיגול שמו של אדם לצורך קבלת החלטה. פסול יהיה אם במהלך הגיגול יעלו נתונים שישפיעו על ההחלטה באופן לא ראוי.

בסוף 2004 ביטל שופט פדרלי את הרשעתו של מנואל רודריגז בסחר בסמים וקבע כי משפטו יערך מחדש, לאחר שהתגלה כי הפרקליט המחוזי עשה שימוש לרעה בחיפוש ברשת בעת בחירת המושבעים. החלטה זו מצערת מעט, מכיוון שרודריגז הורשע 15 שנים לפני כן וכבר ריצה את עונשו…

החלטות שופטים שמצטטות את התוצאות בגוגל אינן נדירות עוד. כך, למשל, שופט אמריקאי ציין בהחלטתו כי בעת חיפוש המונח "עישון פסיבי" (באנגלית) בגוגל נמצאו מעל 60,000 קישורים, כדי לקבוע שהסכנה בעישון פסיבי היתה ידועה לנאשמת שנאסר עליה לעשן ליד ביתה בת ה-8. כאן לא נדון בנושא אמינותו של החיפוש האינטרנטי כבסיס להחלטות משפטיות, אך ברור שגם לשאלה זו חשיבות רבה (בדומה לשאלה שהעלינו בעבר ביחס להסתמכות בתי המשפט על הויקיפדיה).

ונחזור לענייננו. מצד אחד המצדדים בפעילותו הנוכחית של גוגל (כנציגם של מנועי החיפוש האינטרנטיים) יטענו שבכל מקרה גוגל אינו מציג אלא מידע שהתפרסם בפומבי ושהוא חשוף וגלוי לעין כל. אם המידע פסול, יש לפנות לאתר שפרסם אותו ולבקש את הסרתו (ואז גם יוסר המידע מגוגל). מנגד, יש הטוענים, שהכמות הופכת לאיכות. נכון שכל המידע המופיע בגוגל הוא מידע ציבורי, אלא שהנגישות אליו בעידן הטרום-גוגליאני היתה קשה עד בלתי אפשרית. הקלות והנגישות הרבה שמקנה לנו גוגל, הופכים את הכמות לאיכות, עד כדי פגיעה בפרטיות.

בסופו של יום, אנו רואים כי בתי המשפט מקבלים כחלק מההליך השיפוטי את הפגיעה הקשה בפרטיותנו שגוגל פוגע בנו ואינם סבורים שיש בכך משום הפרת זכויותינו. פסקי דין אלו שאיזכרתי ואחרים נראית כסנוניות שמבשרות את פסיקת בית המשפט בנושא (ואלי חבל…).

המאמר נכתב ונבדק ע"י עורך הדין יורם ליכטנשטיין עוד במאי 2007. על כן, יתכן שהתוכן בו אינו עדכני והוא נותר באתר בשל ערכו ההיסטורי בלבד. אנא אל תסתמכו עליו.