עוד לבנה בחומה – איפה נגמרת הפרטיות שלנו?

אכיפת זכויות יוצרים אינטנסיבית מדי עלולה ליצור "אפקט מצנן" בתחום הטכנולוגיה ושיתוף הקבצים, גם החוקיים

האינטרנט חופשית לכל. אף אחד אינו יכול להתערב והגולשים תמיד יצליחו לעקוף כל התערבות. זה מה שכולם אומרים, לא? אז זהו. שכנראה לא. מסתבר שלאיומים יש תוצאות. הבעיה היא שמדובר בדרך כלל בתוצאות לא צפויות ולא רצויות.

ארגוני אכיפת זכויות יוצרים ברחבי העולם ידועים בגישתם האקטיביסטית ובנסיונם לאכוף עלינו הר כגיגית למניעת הפרת זכויות יוצרים, באופן שלבסוף עלול לפגוע מהותית בשיתוף קבצים באינטרנט.

ברצוני להדגיש – אני מתנגד ואיני תומך בהפרת זכויות יוצרים.

עם זאת, אני חולק על נציגי ארגוני אכיפת זכויות ישראליים, כיוון שלדעתי (בארץ) העתקת יצירות לצרכים פרטיים אינה מהווה הפרה, ולפחות לא צריכה להוות הפרה. החוק בארץ (כמו בקנדה) התמודד עם בעיה זו ופתר אותה – העתקה לצרכים עצמיים אמורה להיות מותרת כנגד תשלום  מס שמועבר על ידי הממשלה לארגוני גביית תמלוגים.

הבעיה היחידה היא שבגלל מאבקי אינטרסים, בפועל החוק אינו מיושם, אולם זו אינה צריכה להיות הבעיה של הגולשים. נכון, ההגדרה של "קלטת" לכאורה אינה מתאימה, אבל כמפרשים קלטת כפי שהמחוקק התכוון (כמו שבדרך כלל עושים בחוקי זכויות יוצרים שבדרך כלל מיושנים לעומת ישומם בפועל), "קלטת" אמורה להיות כל מתקן בעל זכרון שמאפשר העתקה עצמית של יצירות, קרי – דיסק קשיח, דיסק-און-קי, DVD ואחרים, ובלבד צשהו משמש להפרת זכויות יוצרים.

בכל מקרה, לפני זמן מה התקדמו אותם ארגונים עוד צעד קדימה (אחרי תקופה ארוכה בה החדשות מארה"ב כללו בעיקר דחיות של תביעות שונות שהגישו ארגונים כמו RIAA). לאחרונה חייב בית המשפט הבלגי (בבריסל, בערכאה ראשונה) את ספק האינטרנטScarlet Extended SA לחסום את גישת הגולשים לתכנים מפרים שמועברים דרך קווי התקשורת שהוא מעמיד לרשות לקוחותיו (במיוחד ברשתות שיתוף הקבצים), החל מעוד חצי שנה. ספק האינטרנט חוייב במציאת פתרונות טכנולוגיים(!) לחסימת תכנים מפרים השייכים לתובעת (SABAM, האגודה הבלגית של מחברים, מלחינים ומוציאים לאור) המועברים בקווים אותם מעמיד ספק האינטרנט לרשות הגולשים. אם לא יעמוד בכך יחוב הספק בתשלום של כמעט 3,500$ ליום. הפסיקה מתבססת על פרשנות לדירקטיבה האירופית לזכויות יוצרים.

פסיקה זו "מפחידה" אותי מכמה סיבות.

בראש וראשונה ההתערבות הישירה והבלתי ממוקדת בתכנים המועברים על ידי הגולשים מאת ספק האינטרנט (בדומה להצעות הישראליות לחסום גלישה לאתרים מסוגים שונים למי שלא זיהה את עצמו (לעניין זה קיראו למשל את הלמו). בכלל, כל "אבא" חיצוני, בין אם הוא הממשלה ובין אם הוא ספק האינטרנט, תמיד יהיה בעייתי. אני לא רוצה שיגידו לי מה מותר לי ומה אסור לי (כמובן כל עוד אני לא מעביר שרטוטי פצצות אטום או סרטי "סנאף" של קטינות).

היא גם מפחידה מבחינת הספק, שכן כיום אין באמת דרך אמיתית לדעת אילו יצירות מוגנות ואילו אינן מוגנות. אמנם SABAM מספרת (אודה על האמת – לא בדקתי) שהמומחה מטעם בית המשפט מצא כשבע שיטות שונות לאבחן יצירות מוגנות בדרכים שונות, דוגמת AudibleMagic, אבל בפועל אם לא תאומץ שיטה אחת על ידי כל בעלי הזכויות ותאפשר בדיקה עניינית של כל יצירה – פסק הדין לעולם לא יהיה ניתן לביצוע.

מנסיון אני יכול לספר לכם ארגונים כגון אלו (קחו לדוגמא את הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות וא.ל.י.ס.) אינם באמת יודעים על אילו יצירות הם מגינים, פשוט בגלל היקף היצירה העצום של האמנים המאוגדים תחתם. אם תנסו להגיע להסכם עם אגודות כאלו, תגלו שלכל היותר, במקרה הטוב, תקבלו רשימה של ה"לייבלים" שנמנים על חבריהם, והמטלה תהיה עליכם לבדוק שיוכה של כל יצירה (עדכון קצר: גם בתביעת VIACOM  V. YOUTUBE התברר לבעלי הזכויות שתכנים רבים בגינם ניתנה הודעת הסרה היו תכנים שהועלו על ידי אותם בעלי זכויות עצמם, בערוציהם הפיראטיים…).

איזה ספק יקח סיכון להפר צו בית משפט ויאפשר שיתוף קבצים? אף אחד, ובא לציון גואל. אין יותר שיתוף קבצים, גם לא חוקיים למהדרין!

בעצם, פרשה דומה כבר הדהדה לפני זמן מה גם באוסטרליה. בלוגים שונים דיווחו על כך שספק האינטרנט (ISP) האוסטרלי Exetel מריץ סקריפט אוטומטי שנועד להשמיט את כל קבצי המולטימדיה של המשתמשים הנמצאים באתריהם האישיים (קבצי mpeg, mpg, avi, mp3 שהן ועוד), על מנת למנוע תביעות של ארגוני אכיפה כאלו.

אתר הספק מסביר, כי לאור התנהגות MIPI במרץ 2005 כנגד הספק People Telecom והכרעה בה נמצא ספק אחר ComCen כאחראי להפרות, אקסטל חשה צורך לנקוט צעדים ישירים כדי לנטר את התוכן המאוחסן בשרתים נגישים לציבור תחת שליטתה.

בהמשך גם גופים דוגמת AT&T עשויים לנקוט צעדים בכיוונים שיסייעו לגופי גביה דוגמת RIAA, IFPI, MPAA ואחרים והנה עוד אח גדול נולד (עדכון: בשנים 2011-2012 אנו כבר רואים חסימת אתרים באופן מפורש על ידי ספקי שירותי אינטרנט, בלא כל בושה. לצערי, "אמרתי לכם"…).

צעדי האכיפה של ארגוני האכיפה הביאו בפועל למצב של Chilling Effect, בו אין זה כדאי, לא משפטית ולא מסחרית, לספק אינטרנט להישאר ניטרלי. הספקים מרגישים מחוייבים (ולפעמים מחוייבים בדין) לנטר את תכני הגולשים, ובהעדר יכולת לנטר פשוט חוסמים אותם. אני בטוח שכולנו (טוב – מרביתנו) נבין שזו לא שיטה נכונה וישנן שיטות יותר יעילות לפתור את אותה בעיה.

יולי 2007

תגובות גולשים