בוררות בסכסוכי טכנולוגיה ודיגיטל

חברת טכנולוגיה הזמינה מיזם הסכם פיתוח תוכנה. הוא התחיל לעבוד, אבל כשהגיע המועד לסיום, הקוד לא עבד. הפרויקט תקוע וכל אחד מאשים את השני. הכסף כבר שולם ולא יוחזר (נשאר רק התשלום האחרון) אבל התוכנה לא עובדת. עכשיו מגיעה השאלה שאיש לא חשב עליה כשחגגו עם חתימת ההסכם: תהיה תביעה? איפה היא תתנהל?

סביר להניח שהתביעה תוגש בבית משפט. הבעיה היא שהליך כזה הוא ארוך ונמשך שנים ארוכות עד שמגיעים לפסק דין. חלק מהשופטים כמובן גם לא בדיוק מבינים מה זה API ומי מהמומחים מבין מה הוא מדבר. ובפועל, כל תביעה או החלטה מקבלים פרסום בעיתונות. אם נמתין שנים מבלי שהתוכנה תעבוד, החברה תקרוס. אז מה עושים?

הליך שהופך יותר ויותר מקובל ככל שהפניה לבתי המשפט הופכת לקשה הוא הליך הבוררות המסחרית. אבל בוררות לבדה לא היא פתרון קסם, היא כלי. כמו כל כלי, חשוב שנדע להשתמש בה כדי להשיג פתרון נכון.

מה היא בוררות ואיך היא שונה מבית משפט?

כמו בית המשפט, גם בוררות היא צורה מחייבת של יישוב סכסוכים. הסכסוך מוצג בפני צד שלישי ששומע את שני הצדדים, מקשיב לחקירות ולטענות שלהם ומקבל החלטה, מחייבת. למעשה הערעור על פסק בורר אפילו  קשה יותר מאשר הערעור על פסק דין של בית המשפט.

הבוררות נקבעת בהסכמה, מראש. בדרך זו מסיר הדבר עומס ממערכת בתי המשפט מצד אחד, ומקל על הצדדים לברר נכון את הסכסוך שביניהם מהצד השני.

בוררות היא שיטה אחת, מתוך כמה, של יישוב סכסוכים אלטרנטיבי, והיא הקרובה ביותר לתביעה בבית משפט ביחס לכל השיטות האחרות. היתרון שבה הוא שהיא מנטרלת מגבלות מסויימות שקיימות בבית המשפט, ונותנת לצדדים שליטה רבה יותר על גורלם. הצדדים לא בהכרח כפופים לכל הכללים וסדרי הדין החלים בבית המשפט, וכך הם יכולים לבנות הליך שיהיה יותר מקצועי, יותר מיומן ופחות מסורבל מאשר תביעה רגילה.

 המסגרת החוקית

בישראל קיימים שני חוקים עיקריים בתחום זה. האחד, העיקרי – חוק הבוררות, תשכ"ח–1968. הוא החוק שמסדיר את מרבית ההליכים בישראל. בנוסף קיים חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, תשפ"ד–2024, חוק יחסית חדש שיש לו משמעות רבה. עיקרו, אימוץ "המודל החוקי" שהציעה ועדת האו"ם למשפט מסחרי בין-לאומי (UNCITRAL Model Law on International Commercial Arbitration) והוא חל על בוררויות שהצדדים להן או שנושא הבוררות עצמו, הינו בינלאומי.

היתרון בשילוב שני דברי חקיקה אלו הופך להיות דרמטי במיזמים בינלאומיים שהחברה הישראלית היא רק צד אחד להם.

יתרונות הבוררות בסכסוכי טכנולוגיה ודיגיטל

1. סודיות מוחלטת

פסיקה ישראלית אמורה להיות נגישה לעיון הציבור, ובכל מקרה אין כל חובת סודיות בהליך בבית המשפט. שונה הדבר ביחס לבוררות. ראיות הנוגעות לסכסוך שהוצגו במסגרת בוררות, פסק הבוררות עצמו וכל רכיב אחר, יהיו חסויים ואף סודיים (וניתן לחזק רכיב זה בהסכם הבוררות הראשוני).

לסודיות יש כמובן ערך מוגבר במיוחד בסכסוכי טכנולוגיה שעלולים לכלול מוצרים שעדיין בפיתוח או שבהם גילוי ופרסום פרטים כלשהם עלול לתת יתרון מסחרי למתחרים או לגרום לחשיפת סודות מסחריים (כמו קוד מקור ורשימת לקוחות או ספקים).

דוגמה קלאסית אפשר לראות בבוררות שניהלתי בעבר. מחלוקת על בעלות בקוד מקור, או על חלקים מתוכו, מחייבת את חשיפת הקוד על מנת לקבוע אילו רכיבים ממנו מוגנים ואילו לא. הדבר האחרון שהצדדים רצו, היה שמתחרים, משקיעים ואפילו לקוחות פוטנציאליים יחשפו לאותו קוד או לרכיביו, וזו בדיוק הסיבה שהבוררות היתה המכשיר הנכון באותו עניין.

2. בורר עם נסיון בתחום

אחת מיכולות הצדדים בוררות היא לבחור את זהות הבורר/ים. אם בוחרים שלושה, ניתן לבחור במתכנת, מעצב ועורך דין לשבת יחד בפאנל, ובמקרה אחר – עורך דין שצבר נסיון בתחום הטכנולוגי מבין את השפה בה הצדדים מדברים ויוכל להשתמש בנסיונו הנרחב כדי להכריע בתיק בצורה יותר צודקת ונכונה.

עו"ד יורם ליכטנשטיין חבר לכבוד השופט (בדימוס) גדעון גינת והם מנהלים את המרכז ליישוב סכסוכי קניין רוחני, טכנולוגיה ודיגיטל. אתם מוזמנים ליצור עמנו קשר ולאפשר לנו  לסייע לכם.

3. תקופה קצרה יותר ואכיפה קלה יותר

הבוררות עצמה היא תהליך מוגבל בחודשים, לא בשנים. במרבית המקרים – בוררויות מסחריות וטכנולוגיות במשרדנו מסתיימות כחודשיי-שלושה לאחר תחילתן.

בנוסף, פסק בורר הינו סופי בצורה משמעותית יותר מאשר פסק דין 'רגיל'. היכולות לערער עליו מתמצות בתקלות שנפלו בתהליך או בבורר שהיתה לו נגיעה פסולה לצדדים בהליך.

חשיבותם של גורמים אלו – רבה. כך, בתחום הטכנולוגיה והקניין הרוחני, הטכנולוגיה מתקדמת במהירות מסחררת. הדיון ככל שיתארך, כמו גם הסיכון לערעור (שיגזול עוד מספר שנים) הופך את את ההתדיינות בבתי המשפט ללא כלכלית ולא כדאית. ההיפך מניהול הליך במסגרת בוררות.

4. גמישות דיונית

בניגוד להליך משפטי, שכפוף לתקנות סדר הדין האזרחי, קל ביותר למנות בורר ולא לכבול אותו לאותם מגבלות. בורר מנוסה ידע לנהל את ההליך במהירות, ביעילות, ללא הליכי ביניים מכבידים ובצורה שתהיה עניינית ויעילה יותר מדיון בבית המשפט.

נושא זה מקבל משנה תוקף, עת הצדדים עצמם יכולים להגדיר את אותה גמישות דיונים בהסכם הבוררות הרשוני.

סעיף בוררות "סטנדרטי" עלול להיות מלכודת

על בוררות נדרש להסכים. או מראש, בסעיף בוררות ספציפי, או בדיעבד (עת התפרץ הסכסוך) בהסכמה בין הצדדים. אלא ככל שהצדדים אינם מיוצגים בעת ניסוח סעיף הבוררות, הדבר עלול לפגוע בהם, פשוט מחמת חור הבנה משפטית.

העתקת סעיף בוררות מחוזה לחוזה מבלי לחשוב על הנסיבות הספציפיות, עלולה לגרום לכך שהבוררות שתקבע תהיה שונה מזו שעדיפה לצדדים ותתנהל בצורה שתקשה על בירור הסכסוך.

לכן, ניסוח של סעיף ספציפי ותואם לנסיבות, הוא נושא שאין חשוב ממנו.

בניסוח הסעיף כדאי להתייחס למספר נושאים. ביניהם:

1. זהות הבורר או המוסד שינהל את הבוררות. חשוב יהיה לבחור בבורר שנסיונו ומומחיותו מתאימים לסכסוך שלפנינו.
2. גם מספר הבוררים הוא שיקול. אם מטרתנו לחסוך, די במינוי בורר מומחה אחד שנסיונו מתאים להליך. אם ברצוננו להבטיח הליך מלא ומשמעותי ולמנוע תקלות, מינוי של 3 בוררים עשוי להקל עלינו ולמנוע תקלות.
3. שפת ההליך ומיקומו הגאוגרפי, גם להם חשיבות לא מעטה. אמנם טכנית, אולם הדבר עלול להתרגם קשיים לא מבוטלים אם נטעה.

טכניקה נוספת שמציע משרדנו היא גישבור, עליו תוכלו לקרוא כאן.

בסופו של יום, בחירת הבורר מומחה והנכון, תהיה המקור להצלחה בהליך. וודאו שסעיף הבוררות בהסכם שלכם מצביע על זהותו של הבורר שאתם מכירים ויודעים שנסיונו מתאים לנשוא ההסכם.

אתם מוזמנים ליצור קשר עם משרדנו (בקישור למטה) ולשמוע האם נסיוננו מתאים לשמש כבוררים בסכסוך הרלוונטי אליכם.