זכויות יוצרים, אינטרס הציבור ופורנוגרפיה
האינטרס הציבורי בהגנת זכות היוצרים – מבחני הפרת זכות יוצרים
הפרת זכות יוצרים נחשבת ברגיל כזכות קניינית (או מעין קניינית), כך שהתובע רשאי לקבל סעד הגנתי באופן כמעט חד משמעי בעת הפרתה. בפסק דין שניתן ממש לאחרונה (סקס סטייל נ' אבוטבול, בו ייצג עוה"ד אריאל דובינסקי את הנתבע, שזכה בתיק. השנה 2018) הודגש נושא תקנת הציבור ואינטרס הציבור וחשוב שנשים לב לכך.
המבחן הראשון להפרת זכות יוצרים הוא – האם מדובר ביצירה מוגנת.
אם התשובה היא חיובית, יחול המבחן השני – האם השימוש שבוצע ביצירה היה שימוש המוגדר בחוק כמחייב הסכמת הבעלים.
אם התשובה גם לשאלה השניה היא חיובית, נותר המבחן השלישי והאחרון. האם ניתנה הסכמת בעל זכות היוצרים למפר.
התיק הנדון – סקס סטייל נ' אבוטבול
בעניין זה דובר בהעתקת סרטי פורנוגרפיה (סרטים קשים לכל דבר ועניין, לא סרטים ארוטיים, אלא רמה אחת מתחת לסרטי פדופיליה, כהגדרת בית המשפט). לא היתה מחלוקת על השימוש או על אי מתן ההסכמה והמחלוקת התמקדה בשתי שאלות.
האחת – האם סרט פורנוגרפי הוא יצירה מוגנת בחוק זכות יוצרים?
השניה – אם כן, האם על בית המשפט להעניק הגנה לבעל זכות היוצרים בפני הפרה, כשאינטרס הציבור אינו עולה בקנה אחד של הגנה למעשים הקשורים בפורנוגרפיה (המהווה גם הפרת סעיף 214 לחוק העונשין).
בית המשפט קובע שכל סרט, פורנוגרפי ככל שיהיה, מהווה יצירה מוגנת כהגדרת החוק.
אלא שהשאלה שעלתה היתה האם אינטרס הציבור מאפשר מניעת סעד לבעל זכות היוצרים.
בית המשפט משתמש במספר עקרונות של שיטת המשפט שלנו על מנת להגיע למסקנה כי על אף הגנת חוק זכות יוצרים, מפיק ומפיץ סרטי פורנוגרפיה שנפגע עקב הפרה לא יקבל עזרה מבית המשפט. הנימוקים, בקצרה:
- סעיף 30 לחוק החוזים מאפשר לבית המשפט לא להושיט סעד לנפגע שביצע בעצמו הפרת חוק (והסעיף הוחל מכח סעיף 69 לחוק);
- הכלל הנזיקי לפיו "עילה בת עוולה לא תקים זכות תביעה";
- הלכות במשפט העברי
- וכן הפניות לעילת ה-Copyright Misuse במשפט האנגלו-אמריקאי (שזו עילה חשובה שראוי שתאומץ גם בארץ).
השלכות ההחלטה על זכות היוצרים ואינטרס הציבור
אני רציתי להשתמש בהחלטה זו כדי להדגיש נקודה, שפעמים רבות אינה מודגשת דיה בבתי המשפט, במיוחד לאור הערכת כל הנוגעים בדבר לצורך בהגנת זכות היוצרים. והנקודה היא – אינטרס הציבור.
אין חולק כי זכות יוצרים הינה עילה הראוייה להגנה, ובלעדיה המארג החברתי-תרבותי שלנו ייפגע. ללא הגנת הזכות תהיה פגיעה במוטיבציה של היוצרים ליצור (אם כי קיים ויכוח תמידי בנושא עד כמה ההגנה החוקית היא המוטיבציה ליצירה).
אבל הויכוח המשפטי שהובלע בפסק דין זה, הואהאם ראוי בעת הגנה על זכות יוצרים (זכות מעין קניינית) לשקול אינטרס חיצוניים לסכסוך – אינטרס הציבור.
לטעמי, לא רק שהדבר אפשרי, אלא אף ראוי (ובפסק הדין הזה בית המשפט אף הוא פוסק ככה).
אפילו דיני הקניין הרגילים (לאף אחד אסור לקחת את הארנק שלי או להעביר את דירתי על שמו ללא הסכמתי) אינם מתעלמים מאינטרסים של צדדים שלישיים (וראו לדוגמא את סעיף 14 לחוק המקרקעין, שקובע כי "בעלות … במקרקעין, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר"). כלומר, עובדת זכות קניין ברכוש כלשהו אינה מאפשרת לבעליו לפעול באופן שגורם לאחר "אי נוחות" אפילו.
בדיני זכויות היוצרים, נקודה זו מודגשת מונים רבים. הזכות אינה זכות מונופוליסטית, אלא שהמחוקק קבע כמה וכמה חריגים לה (ראו פרק ד' לחוק מ-2007). ביניהם, זכות השימוש ההוגן שבסעיף 19.
עדיין, עד היום גבתי המשפט לא מיהרו להחיל את אינטרס הציבור כדי להגן על מפרים.
[הערת המחבר: בסוף 2022 הוציא משרד המשפטים חוות דעת שקובעת כי הפרת זכויות יוצרים במאגרי מידע המזינים בינה מלאכותית, נכללת תחת הגנת השימוש ההוגן. עוד תמיכה לעקרון לפיו לעיתים אינטרס הציבור יגבר על זכות היוצרים]
נחריג נוסבף להרחבת ההגנה ניתן למצוא בפסק הדין המעניין בו ניצח משרדנו בבית המשפט המחוזי בתל אביב מפי כב' השופטת אגמון-גונן בפרשת הפרמייר ליג האנגלית נ' פלוני (PDF) עוד ב-2008 [פסק הדין נהפך בערעור, אולם למקוריות וחדשנות פסק הדין המקורי מקום של כבוד בפנתאון הפסיקה הישראלי. קיראו למשל מעמ' 20 מהפרק "זכויות יוצרים וחברה דמוקרטית" בו מגיע בית המשפט למסקנה שיש לשקול גם את זכויות המשתמשים ביצירות, ואף את זכויות הציבור – קביעה שלא נהפכה בערעור].
איזון זה בין זכויות היוצר לזכויות הציבור הינו איזון שמפעם לפעם קיבל ביסוס בפסיקה או בספרות, ולשם הדוגמא בלבד ראו את הפרק "זכויות משתמשים" שכתבה פרופ' ניבה אלקין-קורן בספר "יוצרים זכויות", 2009, ואת המחלוקות המועלות שם בנושא זה.
ופסק הדין הזה מהווה דוגמא מצויינת למצב שנדמה לכולנו הגיוני וסביר, בו בית המשפט עושה שימוש באיזון אינטרסים בין הציבור לבין בעל הזכויות, ומגיע למסקנה שאי הגנה על יצירה נשוא זכות יוצרים היא הדרך פעול בה.
אמנם, ברור כי פסיקה כגון זו אינה צריכה להיות דרך המלך, וברור כי המקרים המתאימים למצב כזה הינם מקרי קצה קיצוניים. ובכל זאת, עינינו הרואות, זכות היוצרים אינה חזות הכל, וניתן ואפשר לשקול שיקולים שונים בגדרה, וביניהם לא רק כאלו הנוגעים למפר, אלא גם כאלו הנוגעים לאינטרס הציבור.
המאמר נכתב ב-2018 ונבדק ע"י עורך הדין יורם ליכטנשטיין.
המאמר אינו המלצה ואין להסתמך עליו אלא לפנות לייעוץ ספציפי.
עודכן לאחרונה ב-5.1.2023.
האמור במאמרים השונים באתר הינו הסבר כללי, אינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא.
בכל מקרה ספציפי יש להעזר בבעל מקצוע המתמצא בתחום והאמור באתר אינו יכול לספק פתרון לבעיה ספציפית.