איך יוצרים משותפים של יצירה יכולים לחסוך לעצמם תקלות?

לפני זמן קצר (מאי 2023) ניתן פסק דין מעניין שמציף נקודה שחוזרת מדי פעם, והיא שהמציאות יוצרת תקלות אצל יוצרים משותפים אם הם לא היו חכמים מספיק ולא הסדירו את הנושא, מראש.

אפתח במסקנה מפסק הדין: הדרך היעילה ביותר למנוע תקלות בעתיד היא ליצור הסכם שיחתם מראש. בהסכם חשוב שהצדדים יגדירו את מערך ההתנהלות ההדדי כמו גם את הציפיות ההדדיות וזכויותיו וחובותיו של כל אחד מהם. מטרת הסכם כזה היא לאפשר לצדדים להגן על ציפיותיהם ולהסדיר את ההתנהלות העתידית בצורה עקבית וברורה. ככל שהיוצרים המשותפים יתעלמו מהנושא, סיכוי סביר שיקרו תקלות עתידיות והכל על רקע של חוסר וודאות.

במקרה  המדובר (פלג נ' הרמן) יצרו שניים מדריך לשיווק עם דגש על תחום הדיגיטל. השניים גם חתמו על הסכם שהגדיר ש: 1) שניהם יהיו בעלי זכות היוצרים במדריך המשותף, 2) שניהם יהיו זכאים לקרדיט ו-3) הרווחים בגין המכירות יתחלקו ביחס של 60-40.

השניים התקדמו, המציאות השתנתה ונחתם הסכם חלופי (פרטיו פחות רלוונטיים לענייננו ובכלל – בפסק הדין נדונו לא מעט נושאים שאתעלם מרובם על מנת לחדד את הסוגיה נשוא מאמר זה).

אלא שאז נוצרו בין הצדדים חילוקי דעות והנתבע הודיע לתובעת כי הוא מבטל את ההסכם החדש ביניהם וחוזר להסכם המקורי.

התובעת גילתה שבמקביל הנתבע החל בשיווק של הספר מבלי שסיפר לה על כך, והוא גם שיווק גרסה שלא אושרה והיו בה לא מעט טעויות ותקלות. מכאן התביעה.

פסק הדין כלל את הבסיס (שנשאב מתחום דיני המקרקעין) לפיו כל בעל זכות רשאי לעשות שימוש בזכותו בכפוף למספר תנאים:

• הוא פועל בתום לב ובשקיפות. בענייננו – חובה היתה על הנתבע (שהחל בשיווק הספר) ליידע על כך מראש את הנתבעת ובמידת האפשר לקבל את הסכמתה.
• חשוב שהפעולה העצמאית תהיה כזו שלא תמנע פעולה סבירה דומה מבעל הזכות השני. לשאלה מה זו פעולה סבירה – אין תשובה חד משמעית בדין.
• כמובן שכל ההכנסות מהספר צריך שיחלקו בין הצדדים ביחסים שווים או אם קיים הסכם שמגדיר יחסים אחרים, לפי היחסים שקבועים בהסכם.

אלא שנקודת המוצא של בית המשפט היתה שהנתבע אינו רשאי לבטל בצורה חד צדדית הסכם עליו חתם. פעולה כזו של ביטול נפסקה כהפרה מצד הנתבע.

גם לגבי השאלה 'מה הוא אותו שימוש שאינו מונע שימוש אחר מהצד השני' התנהל דיון לא מבוטל. הסיבה – הצדדים לא הגדירו את הציפיות שלהם מהשימושים השונים בהסכם, ולכן על בית המשפט היה לשקול ולהעריך את כוונת הצדדים שנחבאה אחרי ההסכם.

פסק הדין הסופי אסר על שיווק נוסחו של הספר שכלל טעויות, חייב את הצדדים לקבל את עמדת הצד השני באשר לשיווק גרסאות אחרות של הספר, חידד את חובת היידוע טרם שיווק וכמובן הסדיר את מערכת ה"קרדיטים" בין הצדדים לעומת הגרסאות בהן יבחרו (בית המשפט קבע מספר אפשרויות לפי שיקול דעתו וחייב את הצדדים לבחור באחת מהן).

מסקנתי מפסק הדין:

העובדה שהצדדים בחרו להסדיר את מערך הזכויות שלהם בהסכם, סייעה לבית המשפט לקבל החלטה חד משמעית בעניין זה (וסייעה לתובעת להוכיח שההסכם אכן הופר).

העובדה שהצדדים לא פירטו בצורה מקיפה יותר את נושא ההתנהלות והשימושים חייבה את בית המשפט להכתיב פתרונות שנראו לו סבירים, במקום לאמץ את עמדות הצדדים.

לכן, יוצר במשותף שרוצה למנוע תקלות עתידיות, מומלץ שישב עם חברו ושיגדירו מראש את הבעלות המשותפת, את חלקיה היחסיים, את ההסדרים וההתנהלות הצפויים וגם את השימושים שמסורים בידי כל אחד מהיוצרים והתנאים שלהם.

גם אם זה נשמע מורכב וארוך, אין ספק שפתרון זה יהיה קצר ויעיל הרבה יותר מאשר השימוש בעורכי דין בתביעות משפטיות ארוכות. בהליך זה למשל, על אף הנצחון, הרי שאני משער שהפיצוי שקיבלה התובעת לא הספיק לכסת את שכר טרחתו של בא כוחה (כבוד לעוה"ד סער גרשוני, ידידי, שהשקיע מאמצים רבים וזכה בתיק).

לכן, הסכם מלא שיחתם מראש, יהיה עדיף לכל הצדדים.