פרטיות בעסק ובאתר שלכם אחרי תיקון 13. המדריך.
קבלו מדריך שיענה לכם על שאלות שבעלי עסקים שואלים את משרדנו בנושא הגנת הפרטיות, וגם על כמה שאלות שכדאי שישאלו.
המדריך הוא מתייחס לדין הישראלי נכון לנובמבר 2026.
ככל שתצטרכו עזרה, צרו קשר ונדבר.
-
בקצרה – הרבה יותר מבעבר. מאז 14 באוגוסט 2025 הרשות להגנת הפרטיות החלה לבצע סקרי רוחב מרובים וגם משתמשת בסמכותה להטיל עיצומים כספיים במישרין, אפילו בלי הליך משפטי.
גובה העיצום תלוי בגורמים שונים (כמו סוג ההפרה ומספר האנשים במאגר). ככה למשל, אם עסק מנהל מאגר מידע של לקוחותיו אבל לא מוסר להם את ההודעה שנדרשת בחוק, הדבר עלול להגיע לקנס בגובה 50 ש"ח לכל אדם שבמאגר. בגדול, לא פחות מ-30,000 ש"ח ולא יותר מ-5% ממחזור העסקאות השנתי. עיצומים בהיקף של מאות אלפי ש"ח כבר הוטלו, בינתיים בעיקר על גופים גדולים, עיריות וקופות חולים למשל.
לכן חשוב לי להדגיש. כוונת מדריך זה אינה להפחיד אתכם. מטרתנו היא להביא לידיעתכם את החוק ולגרום לכם להתאים את עצמכם. במרבית המקרים עסק קטן או בינוני שעשה טעות ותיקן אותה, עדיין יעמוד בפני עיצום אלא שזה לא יהיה דרמטי (ראו למשל מקרה שקרה לעסק פרטי שהפר את חובת היידוע עליה נדבר מיד, וקיבל עיצום של 12,000 ש"ח בלבד).
-
חוק הגנת הפרטיות (וראו סעיף 11 לו, שהורחב מעט בתיקון 13) מחייב ליידע כל מי שמבקשים ממנו מידע אישי, בכל טופס, הרשמה או הזמנה.
ההודעה צריך שתפרט: מדוע מתבקש המידע (לאיזו מטרה), האם קיימת חובה חוקית למסור אותו ומה קורה אם האדם מסרב. עוד יש לפרט למי יועבר המידע ולאיזו מטרה יועבר, מי אחראי למאגר ואיך יוצרים איתו קשר. אחרון יש להזכיר את זכויות הפרט במידע (העיון והתיקון).
חשוב שההודעה תהיה ברורה כבר בעמוד הראשי בו מקושרת מדיניות הפרטיות וכמובן תפורט בהרחבה במדיניות עצמה.
לעמדת הרשות על חובת הגילוי במסגרת הסכמת האנשים, ראו את גילוי הדעת של הרשות להגנת הפרטיות בנושא.
-
בחוק הישראלי אין הוראה ייעודית לעוגיות, ואין חובה מפורשת לבאנר הסכמה כמו באירופה.
אבל אנא אל תסיקו שאפשר להתעלם. עוגיות ופיקסלים (דוגמת אלו של גוגל ומטא) אוספים מזהים שמאפשרים לזהות גולש, ולכן יחשבו כמידע אישי. בעקבות זאת, אתם גפופים לכל החובות שכרוכות באיסוף מידע אישי, למשל חובת היידוע, חובת צמידות המטרה, חובת מזעור המידע וכדומה.
בפועל, אם האתר שלכם משתמש בכלי מעקב שיווקיים, הדרך הבטוחה היא להציג באנר שמאפשר למשתמש לסרב בעוד אתם תפעילו את אותם הכלים רק אחרי הסכמת המשתמש. במקביל הציגו מדיניות קוקיות מלאה ונכונה.
עם זאת, בהחלט יתכנו מקרים בהם הצגת באנר קוקיות שינוסח בצורה נכונה, תספיק כדי לעמוד בדרישת ההסכמה וההודעה.
-
קודם כל צריך להפעיל נוהל שמאפשר איתור פרצות אבטחה וטיפול מיידי בהם. נוהל כזה מומלץ שיהיה בידי כל עסק.
בנוסף, במקרה הקיצוני (אירוע אבטחה חמור במאגר ברמת אבטחה בינונית או גבוהה), מחייב דיווח לרשות להגנת הפרטיות באופן מיידי (תקנה 11(ד) לתקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע"ז-2017).
היו מקרים (כמו בעניין מנורה מבטחים מאוקטובר 2026) בהם קבעה הרשות שאסור גם להמתין עד סיום התחקיר. חובה לדווח גם דיווחים חלקיים שיתארו את ההתמודדות והתקדמות הארוע.
ככל שהרשות תורה לכם, יתכן שתקום גם חובה לדווח לנשואי המידע עצמם.
-
חשוב שתבינו: העסק (שלכם) שאסף את המידע נשאר אחראי גם כשהספק שלו הוא זה שנפרץ.
תקנה 15 לתקנות אבטחת המידע (וכך גם עמדת הרשות ביחס למיקור חוץ וגם כאשר תבקשו למנוע חשיפה עד כמה שניתן) מחייבת קודם כל לבחון באופן סביר כל ספק חיצוני שכזה מבחינת עמידתו בדרישות חוק הגנת הפרטיות. בנוסף עליכם לוודא שהסכם ההתקשרות עימו (ה-Data Processing Agreement, DPA) מגדיר בצורה מלאה ונכונה את היקף ההתקשרות שלכם ואת חובותיו של הספק ביחס לעיבוד ושמירת המידע האישי שלכם אצלו.
בנוסף, העברת מידע אישי אל מחוץ לישראל כפופה לתקנות הגנת הפרטיות (העברת מידע אל מאגרי מידע שמחוץ לגבולות המדינה), התשס"א-2001, שמחייבות רמת הגנה נאותה או התחייבות חוזית של המקבל. ובעברית – גם כאן עליכם לבדוק ולוודא את מקצועיותו של הספק ואת הסכם עיבוד המידע שלכם עימו.
-
חייבים בכך ארבע קטגוריות עיקריות של גופים סעיפים 17ב1–17ב3 לחוק הגנת הפרטיות (כפי שתוקן בתיקון 13):
- גופים ציבוריים.
- גופים ועסקים שעסקם הוא סחר במידע אישי.
- גופים שעיסוקם העיקרי כולל עיבוד מידע בעל רגישות מיוחדת בהיקף ניכר, ו-
- גופים שעיסוקם העיקרי כולל ניטור שוטף ושיטתי של אנשים בהיקף ניכר.
מצד שני, מרבית העסקים ה"רגילים" (שמחזיקים רשימת לקוחות, פרטי ספקים ועובדים, מערכת CRM וכדומה, לא יהיו חייבים בכך.
מצד שני, חברת שיווק דיגיטלי (שכן אלו מנטרות התנהגות הגולשים כעיסוקן העיקרי), או מי שמעבד מידע רפואי או פיננסי, מחוייבים לבדוק את עצמם ואולי למנות.
בנוסף, גם אפילו מי שאינו חייב כדאי שיידע: מינוי של ממונה הגנת הפרטיות עשוי להקטין עיצום עתידי בצורה לא מבוטלת.
-
התשובה הבסיסית היא שהדבר מותר.
העניין הוא המגבלות שיוטלו עליהן. כך למשל עליהן לשרת מטרה לגיטימית (כמו אבטחה ומניעת גניבות); יש לתת עליהן הודעה ברורה וחד משמעית (למשל שילוט בולט); וכמובן, היקף הצילום חייב שיהיה מידתי (למשל יש להתאים את הרזולוציה לנדרש) וכמובן אין להציבן במקומות בהם יש דרישה לפרטיות יתרה (כמו שירותים, חדרי הלבשה וחדרי מנוחה). בנוסף, כדי שלא תפלו בחוק האזנת סתר, מומלץ שלא להשתמש במצלמות המקליטות גם אודיו.
המבחן שנקבע בבית הדין הארצי לעבודה (בע"ע 41179-01-24 ד"ר מרק פרידמן – אלקנר) התיר זאת במפורש גם מול עובדיכם, אם כי קבע 3 מבחנים שדי חוזרים על שנאמר לעיל (האם התכלית לגיטימית, עד כמה חמורה הפגיעה בפרטיות העובד והאם ההסכמה שניתנה תואמת למידת החומרה בפגיעה). חובה זו של הסכמה מובילה גם לחובת הודעה מפורטת, ויש להתייחס לכך בהסכמי ההעסקה שלכם במפורש.
-
אכן, החובה לאפשר לאדם לעיין במידע שלו שאני מחזיק עליו קבועה בחוק (וראו סעיף 13 לו).
עם זאת, החובה למחוק מידע על אדם מוגבלת במספר תנאים. כך למשל סעיף 14 לחוק קובע שהחובה למחוק קמה רק אם המידע אינו נכון, שלם, ברור או מעודכן (סעיף 14). בישראל עדיין לא קיימת זכות מחיקה כללית כמו ב-GDPR, ביחס לאזרחים ישראלים.
מדריך זה נכתב ע"י עו"ד יורם ליכטנשטיין, מומחה לפרטיות, הגנת מידע ודיני דיגיטל.
האמור במאמרים השונים באתר הינו הסבר כללי, אינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא.
בכל מקרה ספציפי יש להעזר בבעל מקצוע המתמצא בתחום והאמור באתר אינו יכול לספק פתרון לבעיה ספציפית.