תביעה על שימוש לרעה בזכות יוצרים

לורנס לסיג הוא אולי גדול הוגי הדעות בתחום האינטרנט, הקניין הרוחני (זכויות יוצרים בעיקר, אך לא רק) והרגולציה שלהם. לסיג הוא כותב חדשני ומרתק ויצירותיו מומלצות, אם כי ארוכות. מסממני מחשבתו הינה גישה שמנסה למצוא דרך יותר יעילה להגן על זכויות היוצרים, יחד עם מתן רשות רחבה יותר לשימושים חברתיים רצויים ביצירות מוגנות בזכות יוצרים.

לפני שאתחיל במעלליו האחרונים, אני מבקש להפנות אתכם לכמה מיצירותיו שקריאה בהן מרתקת. שימו לב שחלקן "ישנות" ועדיין לא נס ליחן. למשל – Code and Other Laws of Cyberspace (2000) ;The Future of Ideas (2001) ; Code: Version 2.0 (2006) וחיבורו האחרון One Way Forward: The Outsider's Guide to Fixing the Republic (2012) .

במאמר הזה אבקש להאיר נקודה חשובה שראוי שהמחוקק הישראלי יאמץ גם הוא.

לאחרונה (2013) הגיש לסיג תביעה, באמצעות ה-EFF, כנגד חברת המוסיקה  Liberation Music Pty Ltd על שימוש לרעה בזכויות היוצרים שלה. לסיג פרסם ב-YouTube  הרצאה בת 50 דקות אותה נתן בכנס של קריאייטיב קומונס בה דן בנושא יצירתיות וחדשנות חברתית וטכנולוגית, במהלכה עשה שימוש בקליפים של אנשים הרוקדים לצלילי שיר של להקת Phoenix, שנקרא Lisztomania, במטרה להדגים גישת הקהל ליצור אמירה תרבותית על גבי יצירות מוגנות.

לסיג קיבל הודעה מיוטיוב שהתוכן שלו זוהה כמפר זכות יוצרים המחוזקות בידי ויאקום, ואז ההרצאה שלו נחסמה על ידי האתר. לסיג התנגד אך אז קיבל האתר הודעת הסרה מבעלי זכויות היוצרים, והקרב הפך עקוב מדם…

הויכוח לגבי הודעות הסרה מול ניתוח זכות השימוש ההוגן בדיני זכויות היוצרים הולך ומחריף בארה"ב וכאן אנו רואים דוגמא מצויינת שלו (כמו הדוגמא של סטפני לנץ והתינוק המרקד לצלילי Let's Go Crazy של פרינס).

לסיג טוען, שהשימוש שעשה ביצירה האמורה הוא שימוש הוגן, ועל כן דרישת ההסרה של התוכן לא היתה כדין. מטרת השימוש של לסיג שונה ממטרת השימוש הרגילה של היצירה, כוונתו היתה חינוכית, השימוש שהוא עשה היה שימוש שונה מהשימוש הרגיל של היצירה והוא לא יצר רווח כלשהו מהשימוש ביצירה בהרצאה כגון זו. לסיג מוסיף ומתייחס לארבעת שיקולי השימוש ההוגן (הדומים לאלו שבדין הישראלי, המתבסס כיום על האמריקאי) והגן על השימוש שעשה.

לבסוף טוען לסיג שההודעה שנתנו בעלי הזכויות היתה בניגוד לדין האמריקאי, שכן ניתנה בחוסר תום לב ובעת שהשולח יודע כי המצג שהוא מציג הינו שגוי שכן השימוש היה הוגן.

מה תהיה תוצאת התביעה, אין לדעת עוד, אבל אין ספק שהגישה שמחייבת מבט מאוזן ולא חד צדדי על דיני זכויות היוצרים יוצרת זרם אוויר רענן ונכון בתחום זה בו השימוש הנוקשה בזכויות אינו מתיישב עם הרוח הזורמת בתרבות הנוכחית.

שאלה חשובה נוספת היא, גם אם ההודעה שניתנה היתה שלא כדין – מה הסעד שצריך להנתן?

אולי, כמו שהפרת זכות יוצרים מזכה בסעד הקבוע בדין בלא הוכחת נזק העולה "עד כדי 100,000 ש"ח לכל הפרה", מן הראוי לקבוע סעד נגדי שנועד להרתיע בעלי זכויות מפני עמיsה לא רצוייה על זכויותיהם באופן דומה? פיצוי בלא הוכחת נזק לשימוש לרעה בזכות היוצרים?

המאמר נכתב ב-2013 ונבדק ע"י עורך הדין יורם ליכטנשטיין.

המאמר אינו המלצה ואין להסתמך עליו אלא לפנות לייעוץ ספציפי.

עודכן לאחרונה ב-5.1.2023.