Copyright thinking
יורם ליכטנשטיין
יורם ליכטנשטיין

זכויות יוצרים, אינטרס הציבור ופורנוגרפיה

מה משמעות האינטרס הציבורי בהגנה קניינית לזכות יוצרים

מבחני הפרת זכות יוצרים

הפרת זכות יוצרים נחשבת ברגיל כזכות קניינית (או מעין קניינית), כך שהתובע רשאי לקבל סעד הגנתי באופן כמעט חד משמעי בעת הפרת זכויות היוצרים שלו. בפסק דין שניתן ממש לאחרונה  (סקס סטייל נ' אבוטבול, בו ייצג עוה"ד אריאל דובינסקי את הנתבע, שזכה בתיק) הודגש נושא תקנת הציבור ואינטרס הציבור בהפרת זכות יוצרים, וחשוב לשים לב לכך.

המבחן הראשון בו בודקים שאלת הפרת זכות יוצרים הינו בשאלה: האם מדובר ביצירה מוגנת.

אם התשובה היא חיובית, יחול המבחן השני: האם השימוש שבוצע ביצירה היה שימו מבין אלו המוגדרים בחוק זכות יוצרים כמוגבלים להסכמה בעל זכות היוצרים.

והמבחן השלישי והאחרון, כמובן, הוא שאלת מתן הסכמת בעל זכות היוצרים למפר.

התיק הנדון – סקס סטייל נ' אבוטבול

בעניין זה דובר בהעתקת סרטי פורנוגרפיה (סרטים קשים לכל דבר ועניין, לא סרטים ארוטיים, אלא רמה אחת מתחת לסרטי פדופיליה, כהגדרת בית המשפט). לא היתה מחלוקת על השימוש או על אי מתן ההסכמה והמחלוקת התמקדה בשתי שאלות.

האחת – האם סרט פורנוגרפי הוא יצירה מוגנת בחוק זכות יוצרים?

השניה – אם כן, האם על בית המשפט להעניק הגנה לבעל זכות היוצרים בפני הפרה, כשאינטרס הציבור אינו עולה בקנה אחד של הגנה למעשים הקשורים בפורנוגרפיה (המהווה גם הפרת סעיף 214 לחוק העונשין).

בית המשפט מגיע לקביעה כי כל סרט, פורנוגרפי ככל שיהיה, מהווה יצירה מוגנת כהגדרת החוק, וכי הצדדים הסכימו על כי השימוש שנעשה בסרטים – מפר את החוק.

אלא שהשאלה שעלתה היתה האם אינטרס הציבור מחייב אי הושטת סעד לבעל זכות היוצרים.

בית המשפט משתמש במספר עקרונות של שיטת המשפט שלנו על מנת להגיע למסקנה כי על אף הגנת חוק זכות יוצרים, בית המשפט לא יושיט סעד למפיק ומפיץ סרטי פורנוגרפיה שנפגע עקב הפרה. הנימוקים, בקצירת האומר: סעיף 30 לחוק החוזים מאפשר לבית המשפט לא להושיט סעד לנפגע שביצע בעצמו הפרת חוק (והסעיף הוחל מכח סעיף 69 לחוק), הכלל הנזיקי לפיו "עילה בת עוולה לא תקים זכות תביעה", הלכות במשפט העברי וכן הפניות לעילת ה-Copyright Misuse במשפט האנגלו-אמריקאי.

השלכות ההחלטה על זכות היוצרים ואינטרס הציבור

אני רציתי להשתמש בהחלטה זו כדי להדגיש נקודה, שפעמים רבות אינה מודגשת דיה בבתי המשפט, במיוחד לאור הערכת כל הנוגעים בדבר לצורך בהגנת זכות היוצרים. והנקודה היא – אינטרס הציבור.

אין חולק כי זכות יוצרים הינה עילה הראוייה להגנה, ובלעדיה המארג החברתי-תרבותי שלנו ייפגע. ללא הגנת זכות יוצרים, תקום פגיעה במוטיבציה של היוצרים ליצור (אם כי קיים ויכוח תמידי בנושא עד כמה ההגנה החוקית היא המוטיבציה ליצירה).

אבל הויכוח המשפטי שהובלע בפסק דין זה, הינו האם ראוי בעת הגנה על זכות יוצרים (זכות מעין קניינית) לשקול אינטרס חיצוניים לסכסוך – אינטרס הציבור.

אני רציתי להציג את העמדה שאין זאת רק כי הדבר אפשרי, אלא אף ראוי.

אפילו דיני הקניין הרגילים (לאף אחד אסור לקחת את הארנק שלי או להעביר את דירתי על שמו ללא הסכמתי) אינם מתעלמים מאינטרסים של צדדים שלישיים (וראו לדוגמא את סעיף 14 לחוק המקרקעיון, הקובע כי "בעלות … במקרקעין, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק עשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר"). כלומר, עובדת קניינו ברכוש כלשהו מאפשרת לי לפעול בו כראות עיני, ובכל זאת, אסור לי לגרום לאדם אחר לאי  נוחות אפילו, רק עקב זכות הקניין שלי.

בדיני זכויות היוצרים, נקודה זו מודגשת מונים רבים. זכות היוצרים אינה זכות מונופוליסטית, אלא שהמחוקק קבע כמה וכמה חריגים לזכות זו (ראו פרק ד' לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007), והמוכר ביניהם הוא השימוש ההוגן המופיע בסעיף 19 – יתכנו מקרים בהם שימוש שאני עושה ביצירתו של אחר, לא יחשבו כהפרה.

עדיין, נמצאים אנו במעגל הפנימי של האינטרסים, בין בעל זכות היוצרים לבין המפר לכאורה. ההחלה של זכויות הציבור בסכסוך שכזה, זכויות צד שלישי, הינן חריג נרחב יותר שעד היום הפסיקה עשתה בו שימוש מינורי בלבד (ואני מבקש להפנות אתכם לפסק הדין המהפכני שקיבלתי בבית המשפט המחוזי בתל אביב מפי כב' השופטת אגמון-גונן בפרשת הפרמייר ליג האנגלית נ' פלוני (PDF) עוד ב-2008. יש לשים לב שפסק הדין נהפך בערעור, אולם למקוריות וחדשנות פסק הדין המקורי מקום של כבוד בפנתאון הפסיקה הישראלי. קיראו למשל מעמ' 20 מהפרק "זכויות יוצרים וחברה דמוקרטית" בו מגיע בית המשפט למסקנה שיש לשקול גם את זכויות המשתמשים ביצירות, ואף את זכויות הציבור – קביעה שלא נהפכה בערעור, יש לציין).

איזון זה בין זכויות היוצר לזכויות הציבור הינו איזון שמפעם לפעם קיבל ביסוס בפסיקה או בספרות, ולשם הדוגמא בלבד ראו את הפרק "זכויות משתמשים" שכתבה פרופ' ניבה אלקין-קורן בספר "יוצרים זכויות", 2009, ואת המחלוקות המועלות שם בנושא זה.

ופסק הדין הזה מהווה דוגמא מצויינת למצב שנדמה לכולנו הגיוני וסביר, בו בית המשפט עושה שימוש באיזון אינטרסים בין הציבור לבין בעל הזכויות, ומגיע למסקנה שאי הגנה על יצירה נשוא זכות יוצרים היא הדרך פעול בה.

אמנם, ברור כי פסיקה כגון זו אינה צריכה להיות דרך המלך, וברור כי המקרים המתאימים למצב כזה הינם מקרי קצה קיצוניים. ובכל זאת, עינינו הרואות, זכות היוצרים אינה חזות הכל, וניתן ואפשר לשקול שיקולים שונים בגדרה, וביניהם לא רק כאלו הנוגעים למפר, אלא גם כאלו הנוגעים לאינטרס הציבור.

Comments

comments

יורם ליכטנשטיין

לקבלת ייעוץ ראשונישלחו פרטים



ליצירת קשר ולייעוץ ראשוני –

03-6133333
This site was created with the help of Beetle (www.beetle.net.ua)