יורם ליכטנשטיין 7.02.2019
יורם ליכטנשטיין

ישראל כבר אימצה את הזכות להישכח

הגנת הפרטיות שלנו והזכות להשכח

במוסף "דעות" בעיתון דה-מרקר מפרטת רחל ארידור-הרשקוביץ מדוע לדעתה על מדינת ישראל לאמץ את הזכות להישכח כחלק מההגנה על הפרטיות שלנו. לטענתה, הזכרון הדיגיטלי אינו שוכח דבר והשיכחה הפכה לחריג. מכך עלולים להיפגע אנשים אשר בעברם ניתן למצוא רגעים משפילים או מביכים ועל המחוקק לאפשר זכות זו.

דומה שאיש אינו חולק כי הפרטיות שלנו נתונה תחת מתקפה כבדה, ויש הסוברים שכבר איחרנו את המועד. כך למשל, אריק שמידט (מנכ"ל גוגל ב-2010), סבר שיש לאפשר לצעירים שבגרו לשנות את שמם על מנת להתחמק ממשובות הנעורים שממשיכות לרדוף אחריהם.

ארידור-הרשקוביץ מזכירה את רגולציית הגנת הפרטיות  באירופה (ה-GDPR), כקובעת זכות להישכח ומאפשרת מחיקה של המידע אם הוא אינו נחוץ עוד למטרה לשמה נאסף. זכות זו באירופה היא חלק מתיקון כולל המתייחס לשליטה במידע האישי שלנו, ולהעברת השליטה מידי אוספי המידע לידי מי שהמידע מתייחס אליו (תיקון שמן הראוי שיוכנס גם לחקיקה הישראלית בצורה מסודרת ולא טלאי על טלאי, כפי שקורה היום).

בפועל, חוק הגנת הפרטיות בישראל כבר אימץ את הזכות להישכח, אם כי בצורה מעט שונה מהצורה בה היא אומצה באירופה. הסיבה העיקרית שזכות זו עדיין אינה מוכרת לנו, אינה העדרה מהחקיקה הישראלית אלא משום שבתי המשפט הישראלים טרם נתקלו במקרה שיגרום להם להפעיל זכות זו וליישם חקיקה קיימת.

סעיף 14 לחוק הגנת הפרטיות הישראלי קובע ש"אדם שעיין במידע שעליו ומצא כי אינו נכון, שלם, ברור או מעודכן, רשאי לפנות לבעל מאגר המידע … בבקשה לתקן את המידע או למחקו".

צא ולמד – החוק מתיר לאנשים פרטיים (במגבלות מסויימות התלויות בניסוחו של החוק) את הזכות לקבל לעיונם את המידע שנאסף אודותיהם אצל עסקים. החוק מאפשר לכל אדם למחוק או לתקן מידע אודותיו שכבר אינו רלוונטי או עדכני. לטעמי ניסוחה של זכות זו אף מרחיב בהגנתו על הפרטיות מהניסוח האירופי (הממוקד במידה רבה בבחינת הרלוונטיות מול המטרה לשמה נאסף המידע). בארץ, העדר הרלוונטיות של המידע אינה מותנה רק במטרתו, ויתכן שעצם חלוף הזמן יהפוך את המידע ללא רלוונטי ויאפשר לדרוש את הסרתו או תיקונו.

לדוגמא, נניח שהחלפתי את מקצועי לפני 20 שנה, מליצן בקרקס לעורך דין (ויש שיאמרו כי מדובר במקצועות קרובים). אלא, שבהשלמת החיפוש בגוגל אחר שמי, עולה השלמה אפשרית כליצן קרקס כאופציה, בעוד אני איני עוסק במקצוע זה כבר 20 שנה. כלום יעלה על הדעת שלא אוכל לפנות למנוע החיפוש, לגוגל, ולבקשו למחוק הפניה זו בשל היותה לא עדכנית ולא רלוונטית?

גם אם נבחן את פסק הדין האירופי בעניין קוסטחה (בו דובר בעורך דין שפשט רגל לפני שנים ארוכות אך שאריות דיגיטליות של פרשה זו המשיכו להופיע בחיפושים אחר שמו ברשת), בהחלט אפשר להניח מצב בו הערכאה שתדון במקרה שכזה בישראל, תקבע כי פשיטת רגל שארעה לפני יותר מ-20 שנה, כשלאחריה המשיך האדם והתנהל בצורה מכובדת וללא טענות – כבר אינה עדכנית או אף אינה נכונה. מטעם זה יתכן שהערכאה תורה על תיקון או אף מחיקת המידע.

לאור ההפרות הכל כך אינטנסיביות של פרטיותנו, אנו מגלים יותר ויותר נסיונות (מצד מתי מעט בינתיים) להתמודד עימה ולנסות להביא לתיקון המעוות, ולכן אני צופה כי בזמן הקרוב נמצא את הזכות להישכח מובאת לבחינת בתי המשפט והופכת להיות חלק מהפסיקה הישראלית, לאחר שהדין הישראלי כבר הכיר בה.

עם זאת חשוב להבין שהאמור מעלה הינו כללי, טרם נדון בערכאות ואין להסתמך עליו שכן יתכן שלא יתאים לכל מקרה ומקרה. יש להתייעץ עם עורך דין מומחה.

Comments

comments

יורם ליכטנשטיין

לקבלת ייעוץ ראשונישלחו פרטים



ליצירת קשר ולייעוץ ראשוני –

03-6133333
This site was created with the help of Beetle (www.beetle.net.ua)