הפרת זכויות יוצרים וקניין רוחני ברשתות חברתיות

המשך קיומן של רשתות חברתיות מותנה ביצירה מתמדת של תוכן. במציאות כזו אחד הפתרונות הרווחים, והבעייתיים, לאספקה שוטפת של חומרים ותכנים הוא העתקת תוכן, או בשם האסתטי יותר: הפרת זכויות יוצרים. שפע התוכן שנוצר ברשת בכל רגע נתון, מהווה מאגר זמין ומפתה לשימוש גם בידי חברות ועסקים המפעילים נוכחות וירטואלית ברשתות חברתיות.

בפוסט זה ברצוננו להפנות את תשומת ליבכם ולהסביר את סוגית זכויות היוצרים ברשתות חברתיות – סוגיה חשובה ובעייתית שפעמים רבות נשכחת.

המשפט הישראלי מתייחס אל הדינים ברשתות חברתיות בדומה לעולם שמחוץ להן. דהיינו, העתקת יצירה מוגנת בלא הסכמת בעל הזכויות בה – אסורה. העובדה שהיצירה נמצאת ברשת ולא נכתב עליה במפורש שההעתקה אסורה אינה משנה דבר. במקרה של חברות מסחריות המפעילות נוכחות וירטואלית ברשתות, חברתיות תפישתן כ״כיס עמוק״ ובעלות משאבים, חושפות אותן לסיכון מוגבר יותר של תביעה משפטית בעילה של הפרת זכויות, במיוחד לאור הקושי המוגבר בטענת תום הלב (יש לה את המשאבים לבדוק את התוכן וההרשאה שניתנה, האם בכלל ניתנה הרשאה וכמובן שימוש מסחרי בדרך כלל). לכן, על חברות מסחריות הפעילות ברשת להימנע מכל שימוש מפר ולהיזהר שבעתיים בכל מקום בו קיים ספק לגבי מקור התוכן וההרשאה להשתמש בו.

אין לך תוכן שאין מאחוריו יוצר ואין לך תמונה שאין מאחוריה צלם. זו נקודת המוצא. ולכן, אם אינך יודע מי בעל הזכויות ולא קיבלת ממנו באופן ישיר או עקיף רשות להשתמש בתנאים מסוימים, אתה – מפעיל נוכחות וירטואלית מטעם חברה מסחרית או כל מעלה תוכן אחר – מסתכן בעת השימוש והעתקת היצירה.

סוגיית השימוש בקישורים היא מורכבת ונמצאת בתחום האפור. מצד אחד ניתן להניח שבעל הזכויות בתוכן אכן מפיק תועלת מעצם השיתוף אצלכם, עם זאת צריך לזכור שלא די בכך. למרות הסברה המקובלת, גם שיתוף תוכן מפר עשוי להיחשב הפרת זכות יוצרים (ישירה או תורמת), ובמיוחד אם קיימות נסיבות ספציפיות. לכן, נמלית לא לסמוך על כך שהשיתוף תורם ליוצר, אלא לפעול על מנת להשיג את הסכמת היוצר.

אמנם, כאשר מדובר בקישורים בלבד, שאינם שיתוף/העתקה מלאים, לא תמיד מדובר בהפרת זכות ויתכן שהשימוש מותר, אולם לגופים מסחריים מומלץ להיזהר.

במקרה של פרסום קישור לתוכן בנוכחות וירטואלית עסקית, מומלץ שלא לעשות שימוש בקישור שאינו ישירות מהמקור  ומבלי לקבל את הסכמת המקור לכך.

בנוסף, מומלץ להבין מהי המדיניות המוצהרת של המקור בנוגע לשימוש והפצת תכנים ולבצע אך ורק שיתופים שאינם מהווים הפרת זכות יוצרים. שיתוף תוכן מפר עשוי להיחשב גם לעשיית עושר שלא כדין,  להטעיה ושימוש במוניטין של אחר.

ראינו סטאטוס נחמד על קיר של משתמש שיכול להתאים לנו בול כסלוגן לקמפיין בעמוד החברה. זה “כולה סטאטוס קצר” שלא הושקע בו זמן, לא “איזה יצירת מופת מוגנת” אנחנו אומרים לעצמנו בביטחון, אבל טועים!

בפרשת קרן אפרים נ’ דפוס יעיל בע”מ, פסק בית משפט כי שיר קצר בן 4 שורות, הוא יצירה מוגנת גם אם לא מדובר ביצירת מופת שהושקע בה זמן ולכן יש לפצות את המחברת ב-87 אלף ש”ח. בפרשת ויטמן הותיקה, נפסק כי סיסמא המכילה מילים ספורות בלבד הינה יצירה מוגנת.

וכך גם בפרשת ה"הופה הולה" נקבע כי נטילת רכיב קצרצר מתוך שיר עשוייה להיות בעייתית.

בעידן ה-”קופי פייסט”  כאשר אנו משתפים תוכן ברשת (בהנחה שעצם השיתוף אינו מהווה הפרת זכויות יוצרים) נקפיד שלא לשנות את היצירה ולהביאה במלואה כפי שהיא מופיעה במקור. זכות זו נחשבת לזכות ” מוסרית” של היוצר ביצירה. זכות מוסרית, על אף שמה, היא זכות חוקית לכל דבר ועניין והפרתה תזכה אותו במקרים רבים בפיצויים סטטוטוריים, גם אם לא היה פסול בהעתקה עצמה.

גם במקרים בהם יתכן והשימוש שנעשה היה שימוש הוגן ומותר, פסק בית המשפט כי לא יהיה שימוש הוגן בלי “זכות ההורות”, ובעברית רגילה – בלי לתת קרדיט. זה הוא תנאי יסודי, בלעדיו, יקשה עליכם לקבל את הגנת הדין.

גם ביחס להפרה זו חלים הפיצויים הסטטוטוריים הקבועים בדין.

האם אנו יודעים בוודאות שמי שהעלה את הסרטון הוא אכן בעל הזכויות ביצירה? האם רישיון השימוש של יוטיוב מתיר לנו שימוש שכזה? השתמשו בחומרים אשר לגביהם ניתנה רשות מפורשת ובהתאם לתנאים שקבועים בהיתר ולעניין זה – קיראו את תקנון יו-טיוב והבינו האם השימוש שאתם עושים – מותר.

אגב, ראוי להזכיר שפעמים רבות התקנונים של הפלטפורמות עצמן אוסרים העלאת תכנים המפרים זכויות יוצרים ולכן הפרה מצידכם עלולה להוביל לחסימת העמוד או לנקיטת סנקציות אחרות מצד הרשת החברתית המארחת באם תתקבל תלונה נגדכם כמעלי התוכן, לרבות הסיכון של סגירת חשבונכם בגין הפרות חוזרות ונשנות.

יתכן שבעל הזכויות קבע תנאים נוספים ושונים להפצת היצירה. למשל, אסר הפצתה במדינה מסוימת, אסר הפצתה בידי גורם מסחרי, קבע תשלום וכו’. עליכם לוודא זאת טרם השימוש ביצירה. שימו לב, גם מאגרי תוכן “חינמיים” אינם מתירים בהכרח שימוש חופשי ובלתי מותנה בתוכן ספציפי. יש לבדוק לגבי כל מאגר ופריט תוכן שמוצע בו את תנאי הרישיון שנקבעו לתוכן הספציפי גם אם לא נתבקש תשלום בגינו.

ראשית זה לא מדויק. גם החתומים מטה כבר טיפלו במספר תביעות שעניינן הפרות זכויות יוצרים ברשתות חברתיות ושנית אתם לא רוצים להיות הראשונים… חברה נחשבת “לכיס עמוק” שכדאי לתבוע וגם אם זה לא יסתיים בכך זה מזיק לחברה המסחרית גם מבחינה תדמיתית. [הערת המחבר: עם חלוף הזמן תביעות כאלו שבעבר היו נדירות, כבר הפכו לדבר שבשגרה].

דיני זכויות יוצרים חלים גם ברשת ולמעשה אין כל הבדל בין תחולתם בעולם ה”אמיתי” לעולם ה”וירטואלי”. ההיפך הוא הנכון – בגלל הקלות הרבה בהעתקת תכנים בלא הסכמה בעולם הדיגיטאלי, בתי המשפט אינם מקבלים בצורה פשוטה טענות הגנה שבמקרים אחרים יתכן והיו מתקבלות. דווקא חברות מסחריות (ובמיוחד כאלו הנוגעות בדרך כזו או אחרת בזכויות קניין רוחני, כגון סוכנויות פרסום, חברות אופנה וכדומה) צריכות להקפיד על שמירת הדין כמי שמייצרות בעצמן חלק נכבד מהתוכן המוגן. הקפדה על זכויות מבטיחה יצירה מוגברת של תוכן מקורי ורק ותוכן מקורי ישמור לאורך זמן על עניין מצד המשתמשים. ובכלל, תזכרו שיש לכם משאבים שאין לאדם הפרטי, אתם מרגישים דחף שאינו בר כיבוש לעשות בתוכן מסוים שימוש? פשוט תבקשו רשות…

המאמר נכתב ונבדק ע"י עורכי הדין סער סיקלאי ויורם ליכטנשטיין.