כיצד ניתן לתבוע בזכות יוצרים בשמו של אחר

שאלת הזכות של מיופה כוחו של בעל זכות יוצרים לתבוע בבית משפט עלתה בארץ לאחרונה לשיחה בעקבות מספר פסקי דין שעסקו בנושא. במאמר זה אציג בפניכם את הדברים.

הפסיקה בנושא זה צריכה לחייב כל תובע זהיר המייצג בעל זכויות יוצרים אחר (ובמיוחד בעל זכויות זר) לנסח מחדש את הסכמי הרשיון שלו עם בעל הזכויות ולהזהר שבעתיים בניהול מערך ההסכמים שלו.

גם בארה"ב הנושא הזה עולה מעת לעת ואני רוצה להפנות לדוגמא לפסיקה שניתנה בעניין של "טרול זכויות", חברת Contra Piracy. קונטרה הוא גוף המספק שירותים אנטי-פיראטיים, כלשונו, לבעלי זכויות.

באחת מהתביעות בנושא העלה בית המשפט האמריקאי את שאלת זכות העמידה של גוף כזה (שאינו בעל הזכות המקורית אלא בעל רשיון – assignment) בפני בית המשפט בתביעה עקב הפרת זכויות.

פעמים רבות, בחו"ל כמו גם בארץ, גופים כאלו מנהלים מחזור עסקים שמתרכז באיום בהגשת תביעה ובסגירת פשרות בכמויות גדולות, שכן מרבית הנתבעים הפוטנציאליים מבינים כלכלית שגם אם הם צודקים (ובמיוחד אם לא), עדיף להם לשלם כמה אלפי שקלים מאשר לקחת את התיק לבית משפט ולשאת בעלויות ייצוג משפטי (שלא לדבר על הסיכון להפסיד בתיק).

גופים כאלו מחזיקים בדרך כלל יפוי כח מטעם בעל הזכויות שעל בסיסו הם מגישים את התביעה. בארץ ניתן לפני זמן מה פסק דין כנגד חברת מראות אימג' לפיו יפויי הכוח שהוצגו על ידה בהליך מטעם חברת גטי אימג', לא די בהם כדי לאפשר לה זכות תביעה בגין הפרת זכות יוצרים (וראו מראות אימג' נ' מזור).

גם בארה"ב הדין קובע, באופן עקרוני מבלי להכנס לניואנסים, כי יפוי כוח עם הזכות לתבוע לא די בו לתביעה בגין הפרת זכות יוצרים. לתובע צריכה לעמוד גם אחת מהזכויות השמורות בחוק לבעל הזכות (אחד או יותר מהשימושים הקבועים בדין, וזאת באופן בלעדי וספציפי).

בתביעה שהגישה קונטרה כנגד כמעט 3,000 נתבעים בגין הפרת זכויות היו הנתבעים אלמוניים ואחת מהדרישות היתה לחשיפת זהותם. למרות זאת, בית המשפט המחוזי בצפון קליפורניה סירב לתת פסק דין טרם הבהרת זכות התביעה של התובעת, חייב אותה להגיש מסמכים נוספים (ולמעשה את ההסכם המקים לה זכות לתבוע) ודן בשאלה האם בהסכם שהוצג יש כדי להקנות לה זכות לפסק דין כנגד מפרי זכויות.

קונטרה המציאה לבית המשפט הסכם המחאת זכויות יוצרים (assignment agreement). בהסכם זה התחייבה קונטרה בפני לקוחותיה לספק להם שירותי ניהול זכויות נגד פיראטיות ותביעות המגינות על זכויות היוצרים שלהם, בעוד שהלקוחות העניקו לה המחאת זכות לפעול כך.

ההסכם כלל המחאה של שתי זכויות: הזכות להגיש תביעה ולנהל הליכים, וכן זכות ניתנת לשלילה (revocable) להעתקה ולהפצה של יצירות בערוצי שיתוף קבצים, P2P, למען הגשת תביעה בטריטוריות המוגדרות, לרבות באינטרנט. זה היה ניסוח ההמחאה.

בית המשפט חזר על הדין האמריקאי, לפיו לשם קיום זכות העמידה בבית משפט לא די בהמחאת זכות התביעה אלא נדרשת גם המחאת זכות כלשהי העומדת על פי דין לבעל הזכות (קרי, אחד מהשימושים הקבועים אצלנו בסעיף 11 לחוק).

בהסכם ההמחאה שהוצג היתה אמנם המחאת הזכות להגשת תביעה אך נפסק שלא דין בכך.

כמו כן בהסכם היתה גם המחאה של הזכות להעתקה ולהפצה של היצירות (שהיא זכות שימוש לפי הדין האמריקאי אך לא לפי הישראלי), אך זכות זו היתה מסוייגת: הזכות היתה ניתנת לביטול ולשלילה (revocable, כבר אמרנו?).

בית המשפט הוסיף ובחן את ההסכם וציין שחסרים בו רכיבים נוספים שסביר להניח שיופיעו בהסכם רשיון בלעדי, כמו – משך הרשיון, הזכות לרשיונות משנה, תמלוגים לכל שימוש ביצירות וחלוקת רווחים מפסיקה לטובת בעלי הזכויות. נוסח הסכם שכזה (ובמיוחד העדר הרכיב האחרון) מלמד על כי התובעת הינה טרול המנסה להוציא הסכמי פשרה באיום של פניה לבית משפט. על כן, קבע בית המשפט, לא די בהסכם רשיון שכזה (שלא נחזה להיות המחאת זכויות יוצרים לגיטימית) כדי להקנות לה זכות תביעה והתביעה נמחקה על הסף.

והמסקנות ברורות –

כל תובע שמייצג בעלי זכויות אחרים ופועל בשמם, מומלץ לו שידאג לתיעוד נכון ומסודר של זכויותיו בהתאם לפסיקה, על מנת שתביעותיו לא תדחינה (אפילו על הסף).

פרטי התיק  –

Contra Piracy v. Does 1-2919, No. C-13-01133 EDL (N.D. Cal. July 23, 2013)

אתם מוזמנים לקרוא עוד על זכויות יוצרים, בקישור.

המאמר נכתב ב-2013 ונבדק ע"י עורך הדין יורם ליכטנשטיין.

המאמר אינו המלצה ואין להסתמך עליו אלא לפנות לייעוץ ספציפי. ויתכן שהתכנים אליו הוא מתייחס השתנו עם השנים. מטרתו לספק לכם הבנה של הנושא והתפתחותו לאורך השנים ולא מעבר לכך.

עודכן לאחרונה ב-5.1.2023.