שימוש הוגן בתביעה על הפרת זכויות יוצרים

נדמה שבתי המשפט הישראלים עוד לא הבינו את מידת החשיבות היצירתית שיש להגנת השימוש ההוגן בתביעה על הפרת זכות יוצרים כחלק מהפריחה התרבותית הכללית בדור הדיגיטלי שאנו חיים בו כיום. לא יתכן שזכויות היוצרים (שנועדו להגן על יצירה) ישמשו כלי שיחנוק יצירות ויפגע בהן. איום בתביעת הפרת זכות יוצרים לא יכול להיות מכשיר שמשמש להשתקת מתחרים או יוצרים עצמאיים.
במאמר הזה אנסה להציג בפניכם פסיקה אמריקאית (המאמר נכתב ב-2014) שמראה כיצד בתי המשפט האמריקאים מתחילים להבין שבלי הגנת שימוש הוגן חזקה ועניינית, יווצר מצב בו דיני זכויות היוצרים דווקא יפגעו ביצירה ובתרבות של כולנו יותר מאשר יגנו עליה.

פסק הדין זלצר נ' Green Day (הלהקה) בתביעת הפרת זכות יוצרים הינו דוגמא מצויינת לפסק דין אמיץ ונכון, אשר בסופו של יום – מגן על היצירה הציבורית ולא הורס אותה באמצעות דיני זכויות יוצרים נוקשים מדי.

אולי אתם מכירים את האייקון ("סמליל") שנקרא "הצעקה" של זלצר. לא מדובר בציור הקלאסי, אם כי ואריאציה אישית של זלצר על הנושא.

במהלך הכנת מסע ההופעות של Green Day  הכין שטאוב, אמן התפאורה שלהם, סרטוני וידאו לשירים השונים שהתנגנו על התפאורה מאחורי הלהקה. כל שיר קיבל סרטון משלו. לביצוע השיר “East Jesus Nowhere” הכין שטאוב סרטון וידאו שכלל סימטה עירונית עם גרפיטי שהשתנתה לאורך השיר, ובמקום בולט בסרטון הוצגה ואריאציה של שטאוב על האייקון "הצעקה" של זלצר.

הנה כאן, ראו את השניים האחד לצד השני –

כפי שאתם רואים, הבסיס זהה, אולם האייקון שהוכן עבור Green Day עבר שינוי : הצבעים והקונטרסט שונו, הצלב האדום ופסים שחורים הוספו.

זלצר ראה את הפרת זכויות היוצרים שלו ביצירה המקורית (כך חשב) ולא אהב… הוא מיהר ושלח מכתב "חידלו וגם תפסיקו כבר" (Cease and Desist) בטענה שזכות היוצרים שלו בסמליל – הופרה.

Green Dayהתגוננו, בין היתר, בטענה כי השימוש שעשו ביצירה היה שימוש הוגן.

אתם בטח קופצים וצועקים חמס על האמן הנגזל. הרי מדובר בלהקה מצליחה שעשקה אמן רעב ללחם …

אולם בית המשפט שקל את טענת השימוש ההוגן במקרה של הפרת זכות יוצרים בצורה רצינית, על בסיס ארבעת השיקולים הידועים (שחלים גם בארץ) וקיבל החלטה מאוד מעניינת.

בית המשפט קבע שבמקרה הזה אמנם היה שימוש מסחרי ביצירה המוגנת, אך הוא היה מסחרי בצורה מקרית בלבד. היצירה המוגנת בזכות היוצרים לא שימשה באופן ישיר לקידום הקונצרט או למכירות אחרות.

חשוב מכך, בית המשפט סבר שאמנם השימוש בסמל היה בולט, אך הוא היווה חלק מסצינת רחוב גדולה יותר ומטרתו בסרטון להציג עמדה מחאתית נגד צביעות מוסדות הדת. זאת, כאשר האופי המקורי של הצעקה נועד למטרות אחרות לגמרי, ברמה האישית של כל צופה וברמת האמן היוצר. האמן בתצהירו אף טען שהשימוש "קלקל ולכלך את האופי המקורי של הסימן", כלומר – השימוש שנעשה בו היה לצורך יצירת אופי אחר מהאופי שהיה שייך למקור, כך בית המשפט. מטרת השימוש בשני המקרים בסמליל היתה מכוונת למטרה שונה ובעלת אופי שונה לגמרי.

לבסוף קבע בית המשפט כי האסתטיקה של השימוש, המידע הגלום בו והתובנות שבו יצרו אופי מבחין וחדש. שיקול זה פעל לטובת Green Day ולהגנת השימוש ההוגן לה טענה.

בית המשפט מכיר כי ישנן יצירות שהמשפט יטה להגן עליהן יותר מאחרות. אין ספק שהיצירה במקרה זה נכנסת בגדר אלו.

ולמרות זאת, העובדה שהיצירה כבר שווקה רבות, הוצגה במקומות רבים, כולל בסצינות עירוניות רבות ובאמנות רחוב נפוצה, כך שהביטוי של היוצר כבר מצא את מקומו ובוטא בצורה רחבה. במצב כזה סבור בית המשפט, מידת ההגנה שיש להעניק ליצירה אינה ברמה הגבוהה ביותר.

אמנם ההעתקה היתה כמעט מלאה, ושיקול זה פועל לטובת התובע במקרה של הגנת שימוש הוגן, אולם ככל שהמפר נטל מהיצירה לא יותר מההיקף הנדרש לצורך הביטוי והשימוש שלו, אלמנט זה יפעל דווקא לטובת המפר, כפי שהיה בענייננו.

בית המשפט קבע שהתובע לא הוכיח פגיעה בפועל בשווי השוק של היצירה והסתמך על טענת התובע כי הפרת זכות היוצרים שלו פגעה בו ברמה הערכית, אך ללא טענת פגיעה מסחרית. בית המשפט אף קבע שהתפקוד של כל שימוש היה שונה מבחינה מסחרית-שיווקית ולכן גם אלמנט זה פעל לטובת הגנת השימוש ההוגן.

לסיכום אני רוצה להבהיר – אין ספק שהחלטה זו אינה חד משמעית וניתן להעלות טענות רבות כנגדה. אין גם ספק שאל מול Green Dayעומד אמן שראוי להגן עליו, ובהחלט אפשר היה לקבוע שקיימת הגנה, אולם היא כפופה לתשלום תמלוגים כאלו ואחרים.

במיוחד, יש לזכור, שהיצירה בוטאה כחלק ממסע הופעות בינלאומי שאם לא היה בו רווח (מהותי) ל-Green Day, הוא לא היה יוצא לפועל.

ולמרות זאת פסק הדין חשוב בשל העובדה שהוא אינו הולך שבי אחר טענות בעל זכויות היוצרים. בית המשפט בהחלט מבין שישנם שימושים שמבצעים ביצירות, גם אם יש בהם מסחריות כזו או אחרת, שהם שימושים התורמים לתרבות המתפתחת של כולנו ויש להגן עליהם מפני בעלי זכויות יוצרים החרדים אולי יתר על המידה לזכויותיהם. בכך ייחודו של פסק הדין.

המאמר נכתב בפברואר 2014  ונבדק ע"י עורך הדין יורם ליכטנשטיין.

המאמר אינו מתעדכן, אינו המלצה ואין להסתמך עליו אלא לפנות לייעוץ ספציפי.

עודכן לאחרונה ב-5.1.2023.