גניבת עין, הדין

פתח דבר – עוולת גניבת עין

גניבת עין היא עוולה שמשמעותה ניצול שמו הטוב של בעל מוצר או שירות, על ידי הטעיית הציבור לסבור שהמוצר או השירות שייכים לאחר.

הפעולה מקימה חשש להטעית הציבור להאמין, כי המוצר מתוצרת היצרן הינו למעשה מוצרו של אחר, בעל המוניטין. באמצעות שימוש בעוולת גניבת העין יכול בעל המוניטין להגן על המוניטין שרכש לאורך זמן.

בעבר הופיעה עוולת גניבת העין בפקודת הנזיקין, אך בהמשך נמחקה ממנה והועברה לחוק עוולות מסחריות, לצידן של עוולות נוספות שנושאן הלכות מסחר הוגנות.

המצאותה של עוולת גניבת העין בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 יחד עם עוולות נוספות דוגמת גזל סוד מסחרי, תיאור כוזב והתערבות הבלתי הוגנת מלמד על כוונת המחוקק להסדיר הסדר כולל של "הלכות מסחר שאינן הוגנות" ולקבוע את כללי הבסיס לתחרות עסקית לגיטימית.

החוק קובע שניתן לתבוע בגניבת עין רק כאשר התובע והנתבע כאחד הם עוסקים, המנצלים את המוניטין במוצר במהלך עסקם ובקשר אליו. מכאן, כי מי שיצר מוניטין שלא בקשר לעסקו, או כאשר המוניטין נגזל שלא למטרת שימוש עסקי- לא יוכל ליהנות מהגנת גניבת העין.

לשאלה – "מה הוא עוסק" אין פתרון חד משמעי, וישנם גופים כמו תאגידים ממשלתיים שאין זה ברור האם נכללים בגדר הגדרה זו – אם לאו. דברי חקיקה שונים מתייחסים למונחים אלו ויתכן שניתן ללמוד מהם. לא נרחיב על כך כעת.

מוניטין

על מנת להוכיח את עוולת גניבת העין, על הטוען להוכיח את השם הטוב – המוניטין – אשר רכש. יכשל בהוכחת המוניטין – לא יקבל סעד בעוולה זו.

מה הוא "מוניטין"? הנשיא שמגר בפרשת לייבוביץ הגדיר מוניטין כ"תדמיתו החיובית של המוצר בעיני הציבור, אשר הודות לה קיים שוק של לקוחות-בכוח, אשר מעוניינים ברכישתו של המוצר". משמעותו של המושג "מוניטין" היא, כי אותו מוצר או שירות רכשו הכרה והוקרה בקרב הציבור.

יש לשים לב שהמוניטין אינו מתייחס לשם בעל המוניטין, ודי למשל שאני יודע לייחס את המותג "קוקה קולה" לבקבוקים יפי הצורה במכילים משקה חום ומתוק מבלי שאיני יודע שהוא שייך (בארץ) לחברה הישראלית למשקאות בע"מ (או לכל גוף אחר) – עדיין המוניטין קיים.

שאלה מעניינת היא – של מי המוניטין, והדבר נדון במיוחד בתביעות בין מפיץ לבין יצרן, אולם לא נכנס כאן לסוגיה זו.

הוכחת מוניטין אפשרית בכמה דרכים, החל בעריכת סקר אצל קהל הצרכנים המיועד, דרך הוכחת חיקוי והעתקה (כשנהוג לומר שאם לא היתה סיבה פונקציונלית להעתקה ואם למוצר לא היה מוניטין – מדוע זה הועתק?), הוכחת שימוש ממושך ונרחב בשם המותג (אם כי תתכן רכישת מוניטין גם בתקופת זמן קצרה יחסית), השקעה בפרסום,

חשש להטעיה

בשלב השני, אם הוכח המוניטין, שומה על הנפגע להוכיח סכנת הטעיה של קהל הלקוחות באשר למקור הטובין או רכיבים מהותיים אחרים שלהם המקשרים בינם לבין המקור שאינו מקורם האמיתי. כלומר, העוולה היא נסיון לגרום לציבור הלקוחות לקשור בין המוצרים לבין שמו הטוב של מישהו אחר, שאינו היצרן. יש לשים לב שההלכות הישנות בדבר סכנת ההטעיה אינן מתאימות בהכרח לחוק החדש, שקובע סטנדרט שונה מעט.

לשם קביעת סכנת ההטעיה של קונה אפשרי (ושימו לב – מדובר בסכנה ובחשש סביר להתקיימותה. לא בהטעיה בפועל) נקבעו שלושה מבחנים מצטברים (אם כי במידות שונות של משקל, בהתחשב בנסיבות). מבחנים אלו מורכבים פחות מהמבחנים שנקבעו במשפט האמריקאי אולם בפועל השיקולים דומים:

  1. מבחן המראה והצליל / העין והאוזן: בית המשפט יבדוק האם קיים דמיון בין המוצרים השונים, שמותיהם, חזותם וכיוצא בזה, העלול ליצור חשש להטעיה. הבחינה תעשה על ידי בית המשפט עצמו. הבחינה תהיה כוללת, של המוצר כולו, ולא של רכיבים נפרדים ממנו. המבחן אף יתקיים במקומם הטבעי של המוצרים בעיני הצרכן, ולא במנותק. למשל – איך נראות שתי קופסאות העומדות על מדף הסופרמרקט ולא כל קופסה בנפרד, בבית המשפט, כשכל רכיב מושווה בנפרד.

  2. מבחן סוג הלקוחות וסוג המוצרים: הלקוח הסביר והרגיל אינו זוכר את כל פרטיו של המוצר הספציפי, אלא אם המוצר הוא ייחודי או שהלקוח הוא בעל מקצוע מיומן, ולכן הבחינה תעשה לא אחד לאחד אלא באופן כללי. חשוב לבדוק האם המוצרים משווקים לאנשי מקצוע או לא, האם המוצרים תחליפיים או משלימים או לא, וכדומה. גם מחירו של המוצר חשוב כמלמד על מידת ההשקעה שהקונה משקיע בבחינת המוצר טרם לקניה. למשל, חטיפים מלוחים ייבחנו אחרת מאשר שירותים בנקאיים (אם כי לעיתים על בסיס אותו מבחן מגיע בית המשפט לתוצאה אחרת). גם אם התחומים שונים, יתכנו תחומים שיחשבו משלימים וייתכנו כאלו שיהיה ברור לקהל שמדובר בחברה אחרת. ככל שמתחזקת הגישה של "מתיחת" המוניטין של המותג לתחומים אחרים, מוענקת הגנה יותר נרחבת למותגים ידועים, גם בתחומים בהם לא עסקו עבר.

  3. מבחן הנסיבות: (בית המשפט אף התייחס ל"מבחן השכל הישר" אך ניתן לכלול מבחן זה במבחן השלישי).

כאמור, את הסיכון להטעיה, כמו כל רכיב אחר בתביעה, יצטרך להוכיח התובע. משהוכיח התובע סיכוי עקרוני להטעיה, אין חשיבות למצבו הנפשי של הנתבע (האם באמת התכוון להטעות, או לא). אולם, אם יצליח התובע להוכיח כוונה, עשוי הדבר לחזק את החשש להטעיה.

ומה היא ההטעיה המדוברת? לאחר חקיקת חוק עוולות מסחריות התגבשה הדיעה כי כל "קשר" בין המוצר לבין האחר, בעל המוניטין – די בו כדי להוות עוולה ברת תביעה (וראו את פסק הדין בעניין העיתון "למשפחה"). כלומר, אם נוצר "קשר" אסוציאטיבי בין המוצרים לבין המוניטין של אחר – יהיה בעל המוניטין זכאי לתבוע את המפר.

הסעדים

לבסוף, אחרי שהוכיח את תביעתו, אם הוכיח, נותר לברר מה הסעד אותו עשוי התובע לקבל בעוולת גניבת עין. אם בכסף עסקינן – על התובע להוכיח כי נגרם לו נזק ממוני, וכי הנזק נגרם "עקב" (בשפה המשפטית – קיים קשר סיבתי) בין התנהגות הנתבע לנזק שנגרם. צריך להדגיש כי קשר סיבתי שכזה לא נדרש לאור לשון החוק להוכחת עצם העוולה (קשר סיבתי בין ההטעיה לרכישת המוצר), אך בלא נזק שנגרם בפועל – לא יהיה סעד כספי אלא רק סעד מניעתי, כמתואר מיד.

במקביל יכול התובע לעתור לקבלת סעד מניעתי, כלומר – צו מניעה. צו שכזה ינתן מיד עם הוכחת רכיבי העוולה, אף אם לא הוכחה גרימתו של נזק בפועל. עם זאת, יש לזכור שאם בוצעו מספר עוולות שכולן נובעות מאותה מסכת של מעשים, הפיצוי הסטטוטורי (בלא הוכחת נזק) יהיה אחד (אם כי כאשר מדובר במספר מוצרים יתכן שיתייחס לכל אחד ואחד מהמוצרים בנפרד).

נוסף על הסעד המניעתי, הוסיף החוק מספר סעדים נוספים המקלים על התובע. לדוגמא – את האפשרות לקבל צו למתן חשבונות, שעל בסיסו ניתן יהיה לחשב את הנזק, צו לתפיסתם של מוצרים מפרים במעמד צד אחד (דוגמת הצו הידוע כ"אנטון פילר") וכן צו להשמדת מוצרים מפרים במקרים מסויימים. החוק מגדיר את ההליכים בהם יאושרו צווים שכאלו וכיצד יש לפעול.

למרות האמור מעלה, יש להזכיר כי החוק מקנה לתובע אפשרות לסעד בלא הוכחת נזק העולה עד כדי 100,000 ש"ח. סעיף זה מקל על התובעים ומאפשר להם להפרע נזקים כלשהם, אפילו אם לא יצליחו לכמת את הנזק שנגרם להם בפועל.

גם לאחר שהציג התובע את כל הראיות שבידיו יתכן שהנתבע יהנה מהגנה כזו או אחרת. למשל, אם יצליח להוכיח כי רכיב כזה או אחר לא הוכח. למשל – רכיב המוניטין (בדומה לפסק הדין בעניין KSP מחשבים נ' ברלב (שעניינו אמנם לשון הרע באינטרנט ולא גניבת עין) בו נקבע כי משמבוססת העילה על פגיעה בשם טוב, מקום בו אין שם טוב – לא נגרם נזק..

הגנות אחרות הן, למשל, העובדה שעוסק רשאי לעשות שימוש בשמו כמות שהוא מבלי שהדבר יחשב גניבת עין.

האמור לעיל אינו מהווה חוות דעת משפטית, אין להסתמך עליו ובכל מקרה ספציפי יש להעזר בבעל מקצוע המכיר את התחום ומתמצא בו.

יוני 2006

.

תגובות גולשים