GEMA נ' SUMO: זכויות יוצרים נגד הבינה המלאכותית
אחת השאלות המורכבות ביותר בדיני זכויות היוצרים בעידן הבינה המלאכותית היא מה בדיוק מותר לעשות עם יצירות מוגנות לצורך אימון מודל AI. האם מותר להעתיק יצירות רבות כדי ללמד באמצעותן את המודל? האם מותר ללמד את המודל סגנון אמנותי? ומה הדין כשהמודל מבטא בתוצרים את הסגנון האמנותי הספציפי של האמן (הידוע)?
פסק הדין שניתן ממש לאחרונה, באוגוסט 2027, בגרמניה בעניין GEMA נ' Suno מציג תשובה חשובה ומרתקת.
נתחיל בהתחלה – הפסיקה הבינלאומית בתחום עדיין רחוקה מלהיות אחידה.
כך למשל בארצות הברית, בפסק הדין Bartz v. Anthropic קבע בית המשפט הפדרלי, כי שימוש בספרים לצורך אימון מודל בינמ היה "שימוש הוגן" (Fair Use). כלומר, בגלל האופי הטרנספורמטיבי של השימוש, נהנתה אנתרופיק מהגנה (חריג – במקרים בהם יצרה אנתרופיק ספרייה פיראטית. במקרה כזה, ההגנה לא הספיקה לה ביחס לעותקים הושגו בצורה לא חוקית. והיו עוד מקרים בהם הגישה הזו התקבלה בארה"ב בצורה כזו או אחרת.
גם באירופה (בגרמניה למשל) מצאו בתי המשפט לנכון לאפשר לחברות הבינה המלאכותית להינות מהחריג הקבוע בחוק של Text and Data Mining (TDM), למשל כשהיה מדובר במחקר מדעי שאינו מסחרי.
גם בבריטניה נקבע שיצירת משקלות במודל (של Stable Diffusion) אינה עותק מפר של היצירות של GETTY. שאלת חוקיות האימון עצמו טרם הוכרעה שם.
והנה מגיע פסק הדין הגרמני החדש, והוא מעניין במיוחד. התוצאה – שונה ממה שהכרנו עד עתה.
פסק הדין, דרך אגב, עסק בשירים שאני בטוח שאתם מכירים את חלקם. למשל – Big in Japan, Forever Young, Rasputin וגם Daddy Cool.
GEMA (התארגנות יוצרים להגנה על זכויותיהם במוסיקה, בגרמניה) טענה שסונו השתמשה ביצירות מוגנות לשם אימון המודלים שלה וזאת מבלי שקיבלה רישיון. סונו טענה שהמודל משתמש ביצירות כדי ללמוד דפוסים סטטיסטיים, קשרים, מבנים ותכונות מוזיקליות, וממיר אותם למשקולות ולפרמטרים מתמטיים. לטענתה, המודל לא מחזיק בקרבו עותק של היצירה עצמה.
אלא שג'מה הציגה את העובדות האלו: מספיק היה פרומפט לא מסובך כדי שהמודל יצליח להפיק פלט שכלל אלמנטים מזהים מהיצירות המקוריות.
ביה"מ אבחן את עניין אנת'רופיק וקבע שהיצירות המוגנות הופיעו בפועל בפלטים. לכן, כמסקנה משפטית – זה כבר יותר מלמידה סטטיסטית אלא יצירת Memorization של היצירות. ניתן היה לשחזר את היצירה עצמה מהמודל. בית המשפט הבדיל בין מצב בו היצירה שימשה את המודל ליצור תוצר חדש ששונה מהיצירה עצמה לבין מצב (כמו כאן) שהשילוב של אימון מהיצירה, למידת המשקלות שלה והיכולת של המשתמש להפיק תוצרים שכוללים רכיבים דומים ליצירה המקורית, זה כבר הופך להפרה.
גם חריג ה-TDM לא הכשיר את השימוש. במצב הנוכחי לא היה מדובר רק בכרייה אנליטית של היצירה והיכולת לשחזר אותה חורגת, לדעת בית המשפט, מהיקפי הגנת החריג.
מסקנה חשובה היתה שהאחריות לתוצרים נופלת לא רק על המשתמש שהשתמש בתוצר המפר. בפועל, האחריות היתה גם בצד יזם הבינה המלאכותית בעצמו. במיוחד כשהפרומפטים שנדרשו מהמשתמש היו מאוד גנריים ולא מורכבים.
למסקנה הזו, לפיה התוצרים (שכללו רכיבים של היצירות) משמשים ראיה להפרה בעת הלימוד, יש משמעות לא מבוטלת ביחס לאימון מנועי בינה מלאכותית ומעניין כיצד השוק יגיב לכך. מצד שני, היום זו רק ערכאה ראשונה. אין לי ספק שהערעור – בדרך.
יהיה מעניין.
האמור במאמרים השונים באתר הינו הסבר כללי, אינו מהווה ייעוץ משפטי מחייב ואין להסתמך עליו בכל צורה שהיא.
בכל מקרה ספציפי יש להעזר בבעל מקצוע המתמצא בתחום והאמור באתר אינו יכול לספק פתרון לבעיה ספציפית.